שלום וברכה מורי ורבותי!
והיום אני רוצה לשוחח אתכם על משהו ברמה קצת יותר גבוהה מהדברים השגרתיים הקשורים לחינוך.
היום אני רוצה לדבר על הטבע המדהים שלנו "לא לאהוב", במרכאות כפולות ומכופלות, את הוויכוחים של הילדים איתנו.
כאשר אנו מציעים להם ללכת לישון, כאשר אנו מסבירים להם מדוע הם לא יכולים להצטרף אלינו לאירוע, כאשר אנו מבקשים מהם להתנהג בצורה אחרת, ואז הם מתחילים ופורצים בצרור של קושיות, תירוצים, ראיות ודחיות, כדי להסביר לנו עד כמה אנו לא צודקים.
ואז פשוט נמאס לנו, אנו כועסים ומגביהים אפילו את הקול חס ושלום וחס וחלילה על הפרחים המדהימים שלנו.
ושימו לב טוב!
אילו היית שומע שהבן שלך מקשה קושיא טובה בשיעור, היית מתרגש ומתלהב.
מדוע אתה לא מתלהב ומתפעל באותה מידה כאשר הוא מקשה את אותה קושיא אליך בפניך?
משום שאתה מרגיש נרדף, אתה מרגיש מישהו שצריך להתגונן.
כאשר אתה במגננה, אתה מוציא את כל הקוצים של הקיפוד או הדורבן שבך.
תחשוב טוב, יש לך הזדמנות להגיע לשלושה דברים שבשום דרך אחרת לא תוכל להגיע אליהם בצורה מהירה וקלה כל כך.
הדבר הראשון, יש לך את ההזדמנות לשפשף, לשייף, להשחיז את מוחו של בנך, להביא לו להתענג על קושיא טובה, על תירוץ טוב, ולהמשיך ולהתפתח שכלית מול אבא אוהב.
דבר שני, יש לך הזדמנות סוף סוף לשכנע אותו בהבנה אמיתית עד כמה הדרך בה בחרת לו, היא הדרך הנכונה, האמיתית והטובה, כי אתם לא סתם מדברים עליה בצורה ערטילאית, אלא דנים בה בכובד ראש.
והדבר האחרון, יש לך את ההזדמנות להראות לו עד כמה אתה אוהב אותו.
ולכן, גם בזמנים שהוא משמש בפניך כמטרד, אתה יודע להתייחס אליו ברוגע, בשלווה ועם חיוך ולנהל אתו שיחה "אינטלקטואלית" בלעז.
שלוש מטרות שקשה מאוד להגיע אליהן בלי הוויכוחים המדהימים והנפלאים הללו.
פשוט לאהוב זאת, לרומם ולגדל את השעות הללו, ולזכות יחד לילדים תלמידי חכמים גדולים בתורה וביראת שמים טהורה ומלאים בחום ואהבה המובילים אותם גם למידות טובות וליראת שמים.
בהצלחה רבה לכולנו,
וברוכים תהיו!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.