שלום וברכה מורי ורבותי!
והלילה ליל ט"ו בשבט!
הזדמנות נוספת לקרוא לכל בני המשפחה והחברים ולסעוד יחד סעודה של מצוה.
מה בעצם המטרה בלילה הזה?
אנו מודים ומהללים לקדוש ברוך הוא על פירות האילן.
מה קרה כאן?
הרי אנו בכל יום מודים לקדוש ברוך הוא על זה שקמנו בבוקר, על זה שאנו מתנהלים, מה קרה גם שאנו צריכים להודות גם על פירות האילן?
האם הקדוש ברוך הוא "זקוק" באמת לתודה נוספת?
התשובה היא חד משמעית: לא, וכפי שנהוג לומר "לא" באל"ף רבתי.
אומר לך הקדוש ברוך הוא: "יקירי! אני לא זקוק לתודה שלך, אתה הוא זה שזקוק לומר לי תודה".
"הַאוֹכַל בְּשַׂר אַבִּירִים וְדַם עַתּוּדִים אֶשְׁתֶּה" (תהלים נ, יג).
אומר הקדוש ברוך הוא: "לקרבנות שלכם אני לא זקוק ולא צריך, אתם אלו שזקוקים לעשות זאת, לא למעני אלא למענכם".
ישנם שני דברים שעומדים בבסיס אמירת התודה.
הדבר הראשון, כאשר אתה אומר תודה, אתה מבין סוף סוף שלא כל הטוב תלוי בך, אתה מבין שיש מישהו מעליך שהוא זה שמעניק לך את הטוב. אתה מבין שיש מישהו שאתה אמור לְרָצוֹת ולפעול על פי דרכיו כדי לזכות בטוב הבא.
אבל יש כאן משהו הרבה יותר עמוק.
כאשר אתה אומר תודה, אתה סוף סוף מבין ומפנים שמשהו טוב נעשה לך.
הלא אנשים לא רגילים לומר תודה, אנשים רגילים תמיד להסתכל על חצי הכוס המלאה, השלושת רבעי הכוס המלאה, או על כל הכוס הריקה...
אנשים תמיד מתלוננים על מה שחסר להם, "יש לו מנה, רוצה מאתיים, יש לו מאתיים, רוצה ארבע מאות" (עפ"י המדרש בקהלת רבה פרשה א', אות י"ג).
אם לא תעצור ותאמר תודה, לעולם לא תשים לב עד כמה דברים טובים סובבים אותך, עד כמה הטוב אופף אותך, עד כמה כל מה שיש לך הם מתנה על גבי מתנה שניתנו לך על ידי בורא העולם.
בלילה הזה כולנו עוצרים את המירוץ, נושמים עמוק, מסתכלים על הדבר הבסיסי המונח לנו על השולחן – על הפירות, מודים לקדוש ברוך הוא, מעריכים ומבקשים להמשיך את הטוב הזה לעד ולעולמי עולמים מתוך נחת שלווה ושמחה.
ט"ו בשבט שמח,
וברוכים תהיו!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.