מאת הרב ישראל אהרן קלצקין
ערש"ק פר׳ ואתחנן - נחמו ט״ז מנחם אב תשפ"ב.
לידידי ומכרי קוראי ומתענגי 'מעדני הפרשה' הע"י.
אנשי ירושלים ליוו היום למנוחתו האחרונה את ידידי הרב המפו׳ מיקירי ירושלים רבי ישעי׳ פריימן ז״ל, נכדו של דודי הרב חיים שטיינברג ז״ל (ר׳ חיים היה חתן זקני הרב יעקב לייב קלצקי ז״ל).
נעים שיח היה ר׳ ישעי׳ ופיו תמיד שופע היה אמרות צוף ודברי חכמה עם חיוך רחב ובשנים האחרונות רבים מבני ישראל נהנו ממנו עצה ותושיה ואף פנו אליו להתברך מפיו.
היינו נפגשים בשמחות משפחתיות והיה זה חוויה עבורי להתיישב לידו כדי ליהנות מאמרות פיו השופע ומחיוכו הכובש, בהזדמנות אחת סיפרתי לו שאני יושב מדי יום בשיעורו של המגיד הירושלמי המופלא הרב מרדכי דרוק שליט״א (זצ״ל), ביקש ממני ר׳ ישעי׳ שאספר לו משהו מאוצרותיו, סיפרתי לו סיפור ששמעתי ממנו באותם ימים. וכה סיפר הרב דרוק:
כאשר ישבתי עם מחותני הגאון ר׳ אברהם דוב אויערבאך מטבריה לקראת סגירת השידוך בין בתו לבני שיחי׳ ודיברנו על חלוקת התחייבות ההוצאות, סיפר לי המחותן הגרא״ד, שכאשר אביו הגרש״ז אויערבאך ישב עם מחותנו הרב אשר זאב וורנר רבה של טבריה לקראת סגירת השידוך ביניהם (הגרא״ד היה חתנו של הרב ורנר) והתחילו לדון בענין הוצאות הנישואין, והגרש״ז הציע לסגור ׳העלפט אויף העלפט׳ (מחצה על מחצה), וכפי שאומרים באידיש ׳העלפט אויף העלפט, העלפט דער אויבערשטער׳ טען לו הרב וורנר: אם היה תחת ידי מחצה מההוצאות הנצרכות לחתונה והדיור, הייתי מתחייב על כך בחפץ לב, אבל כעת, שאין לי כלום, מהיכי תיתי להתחייב על סכום כזה? אלא מאי? שמענו מפי רבותינו כי הקב״ה מוריד שפע מיוחד למחותנים ומזמין להם את מה שהתחייבו ובטוחים אנו בהשי״ת כי יזמין לנו את כל ההוצאות, אם כן, מאי נפקא מינא דרך מי השפע הזה יבוא? ועתה אתם ההחלטה בידכם, אם רצונכם שהשפע יגיע לגמרי דרככם, או לגמרי דרכי, או שהשפע יתחלק מחצה לי ומחצה לך?
הגרש״ז ראה בזאת הזדמנות להמשיך ללמוד בשקידה בלי עול השגת ההוצאות, ואולי רצה לבחון את רצינותו של מחותנו הטרי וענה: מסכים אני שהשפע יגיע לגמרי דרככם.
הרב אויערבך המשיך וסיפר, כי למרות שהרב ורנר התחייב על כל הוצאות החתונה והדיור, השיח הגרש״ז יום אחד את ליבו לרעייתו הרבנית ע״ה ואמר לה כי המעט שהוא זקוק כדי להלביש את החתן וכו׳ הולך לו בקושי רב, עד כדי כך, שהמעט הזה קשה לו מכל המחצה שהתחייב אצל בנו בכורו ר׳ שמואל, ואמר לה המחותן צדק, השפע הגיע לגמרי אליו ולכן אני מתקשה להשיג אף את המעט הזה, בלי סיעתא דשמיא אין כלום׳.
יעצה לו זוגתו בחכמה, בחול המועד הקרב, קום וסע לביקור חג אצל מחותננו ובקש ממנו לשנות את ההסכם, שיתחלקו בהוצאות ושהשפע יבוא מחצה לך ומחצה לו, עשה אבא כדבריו ונסע לטבריה וסיפר למחותנו / חמי עובדות לאשורן וסיפר עצת אשתו הרבנית ושאל להסכמת מחותנו למהלך, ענה לו הרב ורנר, הלא ידוע מה שסיפרו חז״ל על רבי חנינא בן דוסא שקיבל רגל של זהב משמים וכאשר ביקש שיקחו בחזרה, סירבו משמים, כי מן השמים נותנים ולא לוקחים בחזרה ולכן הנני להודיעך כי כעת מאוחר מדי, כיון שכבר קיבלתי את כל השפע, והרב ורנר סיפר לו כי שני סוחרים גדולים פנו אליו לעצה בענין מסובך ממסחרם בנדל״ן וביקשו שיערוך ביניהם הסכם על עיסקא גדולה של קרקעות רבות בגליל והבטיחו לו אחוזים בודדים מסך העיסקא, והעיסקא נגמרה בהצלחה למעלה מן המשוער ושילמו לו בעין יפה כמוסכם וזה מכסה את כל ההוצאות, אך חמי סיים את דבריו, שכיון שנתנו לו את ׳כל׳ השפע לשידוך זה, הרי נמצא בידו גם הסכום של הוצאות הלבשת החתן ומשפחתו שנכללים באותו שפע, הא לך סכום כסף שיספיק לכל ההוצאות הנ״ל שהרי שלך הם, רק שהצינור היה דרכי, כפי שאמרתי בתחילה.
כאשר שמע ר׳ ישעי׳ את הסיפור הזה, התפעל מאוד ואמר לי, אספר לך סיפור באותו ענין מלפני הרבה שנים, שבדידי הוה עובדא, וכך סיפר:
כאשר זכיתי לארס את בתי הבכורה, התחייבתי מחצית מהוצאות הנישואין והדירה כמנהג ירושלים, חתמתי על ה׳זכרון דברים׳, למרות שלא היה לי מושג מהיכן אשיג את הסכום האדיר הזה, שהרי כאב למשפחה ברוכת ילדים התמודדתי איכשהו כל חודש עם ההוצאות השוטפות, אבל פתאום להביא לשולחן סכום של עשרות אלפי דולרים היה מעבר למושגים שלי, התחזקתי בענייני בטחון בקוב״ה הכל יכול וכהשתדלות הלכתי לברר אצל ידידים איזה השתדלות הועילה אצלם באופן הנכון.
החלטתי לנסוע ללאס אנג׳לס לזכות את נדיבי העם, הגעתי לשם יום חמישי, אך התחזקתי מאוד לזכור שהכל מאיתו יתברך והם אינם אלא שליחיו ולכן ישבתי בבית המדרש והתפללתי בניחותא בלי לרדוף אחר העשירים, גם למדתי את סדרי הלימוד שלי בקפידא בלי להחסיר דבר.
בלאס אנג׳לס התגוררו אז, 2 אחים נגידים, מדור שרידי השואה, האחד: הרב משה וייס ז״ל, חסיד סאטמאר (אביו של הנגיד ר׳ ישכר דוב – בערי וייס שליט״א), ואחיו הרב דוב בערל וייס ז״ל חסיד ליובאוויטש והיו ידועים ברוחב ליבם ונדבותיהם בעין יפה.
ר׳ בערל היה מקבל קהל בקביעות פעם בשבוע, וכך היה דרכו, מידי מוצש״ק היה עורך ׳מלוה מלכה׳ רבתי לכל דכפין, ובאמצע הסעודה היה מבקש מהאורחים לספר סיפורי בעש״ט ותלמידיו זי״ע, כנהוג, ואחר ברהמ״ז היו האורחים הנצרכים עוברים לפניו והיה מחלק להם המחאות מכובדות כפי ראות עיניו.
במסגרת השתדלותי הלכתי למלוה מלכה התם וביקשתי מה׳ שיעמוד לימיני ויסמכני ושלא אסמוך על בשר ודם כלל, ושאזכור שהוא הנותן לעשות חיל והכל שליחיו ותו לא.
באמצע הסעודה, אחר שכמה מהאורחים סיפרו מבעש״ט ותלמידיו, שאל ר׳ בערל: ומה עם סיפור של צדיק שבדורנו? באותו רגע נזכרתי בסיפור ששמעתי ופתחתי וסיפרתי:
האדמו״ר מטאלנא הרה״צ רבי יוחנן טווערסקי שליט״א (זצ״ל) הוא צדיק ישיש שכבר זכה להגיע לגבורות ולפני תקופה החל לסבול כאבים פנימיים ופנה אל הרופא שערך לו בדיקות והודיעו שאין מנוס מלערוך ניתוח פנימי מסובך, הרופא לא כיחד מהרבי ואמר לו כי גם לאיש צעיר זה ניתוך מסוכן, עאכו״כ לאיש בגיל כזה, אך הסביר לו שזה הסיכוי היחיד לשרוד ואם לאו המצב ילך ויחמיר וזה סכנת חיים ממש, והרופא קבע לו תאריך לניתוח ונתן לו תרופות שיכוך והוראות ביניים מה לאכול וכדו׳.
הרבי מטולנא התיישב וכתב מכתב לרבי מליובביטש שליט״א (זצ״ל) ותיאר את כל הענין ושלח המכתב בדואר אל הרבי והמשיך את סדר יומו.
ימים ספורים לפני מועד הניתוח, נתקבלה תשובת הרבי מניו יורק: ׳מכתבך נתקבל ואזכיר על הציון׳ ובסוף הוסיף הרבי את איחוליו וציין את דברי הגמ׳ בברכות פרק הרואה ׳הרואה הונא בחלום נס נעשה לו, יוחנן, ניסי ניסים נעשו לו׳ (הונא יש בו נ׳ אחד ומרמז על נס, יוחנן יש בו ב׳ נונים מרמז על ניסי ניסים, ושם הרבי מטולנא היה ׳יוחנן׳).
הרבי מטולנא שמח בתשובתו ובבוקרו של היום שנקבע לניתוח, הגיע מוקדם לבית הרפואה שם היה צריך לעבור הניתוח וביקש טובה מהרופא שיבצע בדיקה נוספת לפני הניתוח לראות האם המצב השתנה? הרופא לא חשב שיש צורך אבל הסכים לבקשתו, הבדיקות בוצעו והרופא חזר משתומם והוא מראה לרבי את השיקוף הקודם ואת השיקוף הטרי ואומר לו: ׳דבר כזה עוד לא ראיתי, אין לי מושג מה עשית, אבל הכל נקי, אין שום צורך בניתוח׳.
הרבי חייך את חיוכו הקבוע והודה לרופא ואמר לו: שתדע שיש צדיקים בדורנו וגם כאשר ׳הקב״ה גוזר גזירה, צדיק מבטלה׳ והרבי יצא את ביה״ח וזמזם לעצמו את הפסוק׳ כי לא יעשה ה״א דבר, כי אם גלה סודו אל עבדיו הנביאים׳. והסביר לסובביו את דברי הרבי מליובביטש: ׳נס׳, זה כאשר איש בגילי שורד ניתוח כזה, ׳ניסי ניסים׳ זה כאשר באופן על טבעי חוסכים לגמרי את הניתוח.
סיימתי הסיפור מבלי להוסיף ׳זכותם יגן עלינו׳, כנהוג, שהרי שני האדמורי״ם הללו עוד היו בחיים.
כאשר שמע ר׳ בערל את הסיפור, נתפעל מאוד וקרא בהשתאות ׳ממש סיפור הבעש״ט בדורנו׳ וחזר על זה בהתפעלות מספר פעמים וכהוקרה הגיש לי את הכוס לזימון.
לאחר ברהמ״ז עמדתי בתור כמו כולם לקבל את נדבת לבו וכאשר הגיע תורי, החווה לי באצבעו לחכות בצד ואמר: ׳דו ביסט פון אונזערע׳ (אתה משלנו).
כאשר סיים לחלק לכולם קרא לי בחביבות לשבת לידו ושוחחנו ארוכות ולבסוף שאל ישר ולענין: לכמה אתה זקוק? ׳50 אלף דולר׳, עניתי.
תבוא לביתי מחר אחה״צ, אמר. ואכן למחרת הגעתי, התברר כי הוא הזמין מס׳ נגידים מידידיו לדינר מכובד, ר׳ בערל דיבר אליהם בשפת הנגידים, כל אחד שלף פנקס צ׳קים ורשם ונתן לר׳ בערל, בסוך הערב כשאחרון הנגידים יצא, הוציא ר׳ בערל את ההמחאות, היו שם כ-30 אלף דולר, ר׳ בערל הוסיף גם 5.000 משלו ונתן לי את הכל ואז הוסיף: ׳אין המצוה נקראת אלא ע״ש גומרה׳ וכתב לי עוד צ׳ק של 15 אלף דולר ואמר לי שזאת הלואה לחצי שנה ושאכתוב לו שטר חוב ונפרדנו בחיבוק כידידי נפש.
נסעתי הביתה קורן מאושר, והודיתי לה׳ על שלא עזב חסדו מאיתי והנחני בדרך טובה.
בליל החתונה כטוב ליבי ביין התקשרתי אליו ממשרד האולם ואיחלתי לו את כל הברכות שבעולם ואף הוא התרגש ולבסוף אמר: ׳כמתנת נישואין, אני קורע את השטר חוב שהפקדת בידי, והחוב מחול׳.
וכאן הרצין ר׳ ישעי׳ ז״ל והשלים את דבריו כאשר אכזבה נשמעה בקולו.
כעת תשמע את עיקר הסיפור ר׳ ישראל אהרן, כאשר אירסתי את בתי השניה, הזמנתי מיד כרטיס ללאס אנג׳לס ופסעתי כמו מחותן, הישר לביתו של ידידי ר׳ בערל שקיבל אותי בחום ובחיבה ואף רשם לי המחאה נאה אך בזה נסתיים הענין וכמובן נאלצתי לעמול קשה לגרור רגלי על הפתחים ובסוף גם להישאר בעל חוב לקראת החתונה.
שבתי ארצה ועל המטוס ערכתי חשבון הנפש וחשבתי מה ההבדל בין 2 הנסיעות, בראשונה שמתי יהבי בהשי״ת בלבד ולא בטחתי בנדיבים כלל, וה׳ חייך אלי ולא איכזב אותי ופרש עלי חסותו.
אך בנסיעה בשניה, למרות שניסיתי להתחזק בזה, אבל ׳לא ניתנה תורה למלאכי השרת׳ ורגלי הוליכוני לביתו של הנגיד, ולמרות שביקשתי מה׳ שיתן את חיני בעיניו ויהיה שליח טוב בפינת הלב הסתתרה בטחון כלשהי בנדיב והקב״ה הראה לי כי רק כאשר בוטחים בו בכל הלב אזי הישועה מובטחת.
הבה נתחזק יחד בענייני אמונה ובטחון ויהיו הדברים לעילוי נשמתו: ר׳ אברהם ישעי׳ ב״ר שמואל דוד׳ פריימן, תנצב״ה.
נ.ב.
ישבתי בת״ב על השרפרף וקוננתי על החורבן ואז עלה ברעיוני חשבון מובהק שמוכיח כי אנו כעת בשבוע שבן דוד בא כדברי הגמ׳ בסנהדרין.
למחרת, פגשתי יהודי ת״ח ואף הוא סיפר לי כי תוך כדי הקינות עלה לו ווארט שמוכיח שאנו בשנת הגאולה.
שניהם נמצאים בתוך הגליון, שוה להדפיס ולקרא ואח״כ להניח בביהכנ״ס לזכות את הרבים.
בברכת שבת שלום ומבורך
ושנזכה בקרוב ל׳נחמו נחמו עמי׳
ישראל אהרן קלצקין
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.