מאת: חֲרֵדִי בְּעוֹלָמוֹ
בכל שנה מחדש, נופל עלי יום השואה והגבורה בהפתעה. בימים בהם הקפדתי על קיום מצוות ביטול התורה בבין הזמנים, זכרתי יותר, כי היה צריך לקחת בחשבון שלא להיות חתן בין אבלים, אבל מאז שזכיתי שכל ימי הם ביה"ז אחד ארוך, פחתה מודעתי ליום זה ובכל שנה אני מופתע מחדש.
לאלו הדורשים אותי לזייער שבח (...) יהיה כאן חיזוק לדעתם שאני סנילי וחוץ משטויות והבלים לא נותרה בקליפת מוחי מאומה. לעצמי אני תוהה עד כמה מנותק אני מהווית החיים הישראלית. כמדומני שזה הדבר היחיד התלוי בזמן שמודעותם גבוהה משלי. לחרדי מן השורה אין את ההרגשה עד כמה אנחנו מחוברים לעיתות ולזמנים, בלי שום יחס לחווית החיים החילונית. אצלנו, הרבה דברים תלויים בזמן והשעון אינו משהו דיגיטלי אלא מהות חיים. יש מצוות שתלויות ביום או לילה, בבוקר או ערב, בשעות בין בשר לחלב. זריחת החמה ושקיעתה אינם ידע אסטרונומי עבורנו, אלא חלק מהותי מאורח וחווית החיים שלנו. לחילוני גמור, כמעט אין חווית זמן, מעבר לחילופי העונות והחופשות התלויות בכך. אצלנו, כל שבת היא עצירה וספירה מחדש. כל תקופת זמן יש חג שאנחנו עסוקים סביבו ובתכניו (מי ברמה הגבוהה, הרוחנית ומי ברמה הנמוכה החוויתית או הגסטרונומית). חשבתם פעם כמה אומללים היו אנשי סין שלא שמעו מעודם על המושג 'שבוע'. גם עכשיו, כשאימצו שם את המושג, עדיין הוא סינטטי לגמרי. למשל, אם חל חג באמצע השבוע, אז 'השבת' מבוטלת באותו שבוע (שהרי לא ייתכן שתי שבתות באותו שבוע). כמדומני שאין לנו בכלל יכולת להבין את החוויה החלולה של יום אחר יום אחר יום בלי הפסק.
רק בדבר הזה, של יום השואה, יש להם משהו שלנו אין. לולי שנצרכתי לחנות ומצאתיה סגורה, לא הייתי יודע שיום הזיכרון לשואה ולגבורה הוא. מן הסתם, לאלו מהם ששרדו את השואה (הם או הוריהם) היום הזה משמעותי מאוד. לנו, אין יום משמעותי שיעצור אותנו בשטף חיינו וישים אותנו לרגע בהתבוננות על הנורא שבהשמדות שעברנו. ההפסד כולו שלנו.
ההסתייגות שלנו מהיום הזה נחלקת לשניים.
פורמלית אנחנו 'נגד' משום שאין סמכות בימינו לחדש ימי מועד. אבל כמו תמיד, זה רק
חלק מהאמת. כאמור,
לכל דבר יש שתי סיבות, אחת טובה ואחת אמיתית.
הסיבה האמיתית להעדרה של השואה מעולמנו היא שיש לנו בעיות לא פתורות בנושא. לא שקשה לנו לזכור את הזוועות שחוללו הנאצים ימ"ש, אלא שקשה לנו גם להבין זאת (מעדיף שלא לנקוב במפורש עד כמה השאלה קשה. אנחנו יודעים שהרבה לא שרדו את השאלה הזו). גם אין בנו כבוד לחלק מהתנהגות מנהיגינו בתקופה נוראית זו. נכון שהיהדות החרדית (עד כמה שניתן להשתמש במושג 'חרדי' בתקופה טרום-חרדית זו) התגייסה למופת למבצעי הצלה והנכונות לעזור לפרט ולכלל בלטה מאוד בהנגדה לגופים אחרים (שלא לדבר על התנהגות הציוניסטים בתקופת השואה, שהיתה מחפירה. לא יתומה היתה האמירה שחשובה פרה ברפת בארץ, על פני זקן בפולניה. הראיה את בני ישראל שבשואה, כ'אבק של ההיסטוריה' מותר ומוטב לה שתמשיך ותזעזע לב כל יהודי, עד קץ כל הדורות!).
אבל, יחד עם זאת, אי אפשר להתעלם מכך שרכבת קסטנר (שהיתה השוחד שאייכמן ימ"ש נתן לקסטנר ימ"ש, כדי שיסגיר לידיו את מאות אלפי היהודים) כללה גם חרדים - כולל אדמו"ר מפורסם וצדיק. כשם שאי אפשר לשכוח את דרשת ההרגעה של אדמו"ר צדיק ושגיב ליהודים שהותיר מאחוריו בהונגריה, תוך שהוא מבטיח להם שהכל יהיה בסדר ואין להם מה לדאוג.
משום כבודם של אותם אדמורי"ם ומשום החשש שמי שלא יודע עלול להבין משהו שלא זו הדרך להבין, אכלה מילותי בזה. היודע יודע שרק רמזתי בקל על עוצמת הבעיות.
איני יודע חשבונות שמים והתשובות שיש לי לענות על השאלות הקשות אינן מתאימות לכאן. עצוב ומבייש שחלק מהרבנים ראו לנכון לשאת הרצאות בהם הם עונים על השאלה הקשה, בתשובות שבעקרון רק מחמירות את הבעיה - וחלקן כוללות הטעיות וחוסר כנות, כך שהן מותאמות רק לאוזניים חרדיות שרגילות לקבל כל מה שאומרים להן, גם כשברור שהמציאות והמצפון נמצאים במקום אחר.
גם החיבור של 'הגבורה' לתוך הקלחת הזו, כשגבורה משמעה התקוממות פיזית, מעיבה על היכולת שלנו להתחבר ליום הזה.
בשולי הדברים יוער שגם בסיפורי גבורת-אמת שהתפרסמו אצלנו (כשחלקן הגדול נכתבו ע"י אנשים אנטי-אמינים, כדרכם של סופרים חרדים) כוללים מסירות נפש במקומות שאסורים עפ"י הדין. זו לא גבורה להימנע מאכילת טריפות בשואה - זה נגד הדין! שלא לדבר על מסי"נ (מפוברק, מן הסתם) להתאבד בהימנעות מאכילה כדי לחסוך מרגרינה להדלקת נרות חנוכה וכדו' הבלים. זה נגד ההלכה ונגד השכל. לפי הלכה אסור להאמין ללשה"ר כזה על יהודי! אם היה שוטה שהעדיף להדליק נר חנוכה על פני לחיות, הרי שרוצח הוא. לא צדיק ולא גיבור, רוצח!
התשובה הכנה היחידה היא: לך דומיה תהילה.
חרדי בעולמו
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.