מאת: חֲרֵדִי בְּעוֹלָמוֹ
לעיתים עולה התמיהה, לנוכח התנהגות בלתי סבירה/מקובלת של חלקי ציבור יקרים מאיתנו, איך מגיעים להתדרדרות כזאת?? כאן הבאת את השאלה איך ייתכן שלליטאים כלל לא איכפת מהרוג חרדי, רק בשל היותו חבדניק והנגדת זאת לעומת הזצ"לתו של המפלץ המפורסם בדורנו, ר' חיים ולדר ז"ל (ושיהיו הדברים לעילוי נשמתו החוטאת).
אחר תוהא כאן איך ייתכן שצפיעי הצאן שלנו הופכים אלימים וברוטאליים, כשזה נגד כל ריח יהדות. אם לא נטמון ראשינו בחול, ניווכח שהדברים מוכרים ומכת הגעררס יוצאת אלימות מזוויעה ומחרידה כל הזמן. ירידתם לשפלת-אנוש בכך שמסכסכים ילדים בהוריהם, רק משום שאינם מכירים באלוהותו של ראש הכת שלהם, אמורה להיות נורת אזהרה בוהקת לכל אשר לב יהודי פועם בחזהו: ראו עד לאלו שִׁפְלוּיוֹת אפשר להידרדר מתוך הכוונות הכי טובות.
התוהים והתמהים מפספסים את הַתַּהֲלִיכִיּוֹת של היווצרות הדברים. זה לא שבוקר אחד קמה קבוצה בעמישראל ומחליטה שמוסר ואנושיות מנודים הם להם, אם הם סותרים תפיסה מתפיסותיהם (כמו למשל אב שמגלה את אוזן בניו שהרב'ה אמנם גדול מאוד, אבל יש עוד רבעס בעולם, או סתם יהודים ת"ח וראשי ישיבות). זה לא עובד כך.
התהליך הוא זה שאני מצביע עליו כאן בשם 'אנחנו מול הם' (חלק א, חלק ב, חלק ג, חלק ד , חלק ה). הנושא הזה עמוק רחב ומקיף כל, עד שרק כאשר נפנים אותו, נבין באיזה עולם אנחנו חיים. כאשר קבוצה מסוימת מגדירה עצמה כ'אנחנו' (ואין בזה נ"מ אם זה 'אנחנו הגעררס' או 'אנחנו הפלג' או אנחנו אחר) ומגדירה את מי שמחוץ לקבוצתם כ'הם' מתחיל תהליך שעלול להיות מסוכן, שעלול להסתיים באובדן פיזי ורוחני של חלקים נכבדים מעם ישראל. איני מגזים ותיכף אביא כאן דוגמה של אובדן נוראי שכזה.
תחילת התהליך של הגדרת 'אנחנו' מול 'הם' יכול להיות לתועלת וגם ידוע בחכמת העולם שבמידה מסוימת אין להימלט מכך. חברות מיעוט ומהגרים נוטות להדגיש את ייחודם. לנו יקל לראות זאת על התבדלותם של 'הרוסים'. שאנחנו אפילו איננו יודעים להבחין בין רוסים, אוקראינים, בלרוסים, מולדוברים וכדו'. בשבילנו כל דוברי השפות הסלאביות הם 'הם' גדול אחד ('הם - הרוסים') ובהיות שהורחקו מהדת, צרים ואויבים הם לנו (ובפרט מאז ששותפם הבכיר והיותר קבוע של חכי"נו הפך עורו ועושה כל שביכולתו כדי להזיק לחבריו-עד-אתמול).
התופעה הסוציולוגית של התגבשות 'אנחנו' חזקה, מצויה מאוד בקבוצות מיעוט דתיות. גם אנחנו זכינו לכך אלא שאצלנו כל כך חזק כוח ה'אנחנו' עד שנראה לנו שזה מגדיר מהותי בזהותנו עד שיש הרואים בהתבדלות את עיקר מהותה של החרדיות. יסולח לי אם אאיר שהחרדיות, אמורה להיות בעיקר התקבצות לחיזוק בעבודת השם ותורתו. השימוש בכלי הטכני של התבדלות, נועדה להגן עלינו (כמיעוט) מפני השפעת הרוב. אם מחר נהיה הרוב כאן (ובעז"ה נהיה) האם אז נתעקש על התבדלות??
כאשר גובר כוח 'אנחנו' מסוים על הכוחות האחרים, אנחנו רואים במוחש לנגד עינינו איך חלקים יקרים מאיתנו חוברים לאלו שמחפשים איך להרוג כמה שיותר יהודים. רובנו דוחים את המחשבה בהגדירנו אותם כ'הזויים' 'חריגים' וכדו', אבל טעות היא בידינו - הם תמונת מראה של עצמנו אנו. זה מה שקורה כאשר אתה מאפשר לאחת מזהויות ה'אנחנו' שלך להתגבר על החלקים האחרים ולהשתלט עליך לגמרי. כך חוברים קיצוני נטורא קרתא ו'לב טהור' לאיראנים, הכל לשם שמים.
כאשר ה'אנחנו 'שולט בך, אינך רואה שאחד מ'אנחנו' הוא מפלץ טורפני ואתה מזצ"ל אותו. זה לא מעשה נורא של ליטאים או ברלנדים, זה הטבע האנושי. כה חזק כח ה'אנחנו' עד שאפילו גאון ישראל, איש ישר ובעל מידות תרומיות, קורא שלא לדבר בגנותו של המפלץ! מישהו כאן חושב שהוא גדול בחכמה, ביראה או במידות מר' גרשון? אם כן, אינך מכיר אותו (או את עצמך).
כשכח 'אנחנו' גובר על חלקיך האחרים, הכל אפשרי. אינך מרגיש כאשר צפיעי צאנך נוהגים כצפעונים וזאבים ואינך חש כאשר ליבך אטום לרציחתו של יהודי - כי הוא לא ה'אנחנו' שלך.
במעשה הנורא של פלגש בגבעה ראינו איך
'אנחנו' מול 'הם' מביא להשמדה כמעט טוטאלית של אחד משבטי קה. המעשה הנורא מתחיל עם
זה שהאיש הלוי אינו נענה להצעת נערו ללון בעיר יבוס ('הם' מובהק) ומעדיף להמשיך לגבעה
של בנימין ('אנחנו'). המעשה הנורא ממשיך בכך שכמה 'אנשי בליעל' אונסים את פלגשו והיא
מתה.
נקצר במעשה הנורא ורק נדגיש ששבטי ישראל ביקשו לנקום בחוטאים בלבד, אבל אנשי העיר הרחיבו את ה'אנחנו יושבי גבעה' שלהם וכללו עצמם עם החוטאים ואח"כ כל שבט בנימין כלל עצמו ב'אנחנו שבט בנימין' אחד גדול עם אותו קומץ חוטאים והמשך הדברים ידוע - עד שכמעט כלה מוחלטת נעשתה בשבט בנימין.
כאמור, אך טבעי הדבר לחוש 'אנחנו' וגם ברכה יש בכך, אבל כאשר הרגשת ה'אנחנו' הופכת להיות חזות הכל וכאשר היא משתלטת על כל הוויתנו, הרי שסופה עלול להיות נורא מכל נורא.
כאשר ה'אנחנו' שולט עלינו, במקום שאנחנו נשלוט עליו - אין גבול להרס ולאבדון שיכול לנבוע מכך.
והחי יתן אל ליבו.
חרדי בעולמו
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.