וולדר - זה שם משפחה.
המבט שלי
הי אני האישה.
טרוטת עיניים ושמוטת נפש,
מרימה את הראש לראות היש בעולם שמש,
כזו אשר בכוחה לרפא את הרגש,
זה שנרמס והוטל בו רפש.
המונים מבקשים להגן על הנפגעים והנפגעות,
חרבם דוקרת את מי שלדעתם פגע בקורבנות,
ידם קלה על המקלדת ממלאים טורים ושורות,
הוא בגד, פגע, רצח – יש מלא עדויות.
ואני שואלת את עצמי - האם אזכה למעט הגנה?
מפני גורל אכזר שפגע בנו ללא אבחנה,
אנחנו שם ללא כל רצון או כוונה,
אבלים ופצועים, חושך גם בקצה המנהרה.
גם אם את הגרוע מכל עשה, האם הייתי שותפה?
האם אני לא, נפגעת הזקוקה להגנה?
האם כל מי שבא לביתי,
השפיל קומתו כדי לנגב את דמעתי,
לומר מילה טובה כדי שאולי ואצליח כנפגעת להרים את קומתי,
אין מקומו במרקם החברתי?
לא חטאתי לאיש, לא אני ולא ילדיי,
בהניפכם את החרב, הביטו בעיניי.
לא בשביל עצמי אני מבקשת, גם כך חרב עלי עולמי
אלא בשביל ילדיי ונכדיי, משפחתי וחבריי, נפגעים בעצמם ולא משנה על ידי מי.
לא עושה השוואות מי נפגע יותר, כל נפגע זכאי להגנה
אם אתם חומלים על נשים וילדים, שימרו עלי ועל המשפחה.
לא חטאנו לאיש, בסה"כ מחפשים נחמה.
ואתם המגינים, עצרו את הדהרה, הקדישו מחשבה, האם בכל הרפש אתם משיגים את המטרה?
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.