סיפורו של נתי | על סערת ולדר והפליירים שהופצו בעקבותיו

 

--סיפורו של נתי | ילד קטן שנקלע לידיו פלייר אנונימי, וזה סיפק לו תשובות לשאלות הקשות--

נתי הוא ילד תמים כליל המעלות, ילד מחונן ומחונך ההולך בתלם ואף יותר מזה, נתי הוא הילד שכל אמא מתפללת בהדלקת נרות שבת, "יגדלו בני כמו נתי הצדיק", נתי לא מפספס אף חברת לימוד בחיידר ובשכונה, הוא ילד חרוץ ושנון, מהמשכימים קום בבוקר והראשונים והמקדימים לכל דבר מצווה.

כך הוא נתי שלנו, הראשון להתייצב מדי שבוע בשבוע לחברת 'שיר השירים' השכונתי, המתקיים מדי ערב שבת קודש קודם תפילת קבלת שבת ומגיע כמה דקות קודם לזמן, כך יש לנתי פנאי לעצמו להתארגן על מקום ישיבה טוב, ובעיקר לשוחח ולשתף חוויות עם חבריו בשכונה על מה שעבר עליהם בחיידר - כל ילד והחוויות שלו.

מפעם לפעם עורכים מארגני חברת 'שיר השירים' הגרלות בין המקדימים לבוא כך הם זוכים למתן שכרה בצידה, באחת ההגרלות זכה נתי בספר 'ילדים מספרים על עצמם' של הסופר חיים ולדר דמות שמאוד העריך והעריץ, נתי סיפר לחבריו שאבא שלו מרבה לדבר בשבחו של הסופר הנערץ, והגדיר אותו פעם כ"מעצב ההשקפה החרדית בדורנו", נתי מאוד שמח בזכייה וחזר על הספר אינספור פעמים כי 'אינו דומה שונה פרקו מאה פעמים לשונה פרקו מאה ואחת פעמים', ואודות לכך הוא שולח מדי פעם מכתבים לתיבת הדואר של הסופר חיים ולדר, ואף זכה שכמה וכמה מסיפוריו האישיים פורסמו בספרי חיים ולדר וזה הסב לו עונג רב, וחיזוק בהמשך החיים.

השבוע האחרון זה לא היה השבוע של נתי. כמו לכולנו גם על נתי עבר שבוע קשה. כמו כולנו גם נתי הכה בהלם כששמע על מותו של הסופר הנערץ בנסיבות טרגיות. שבוע מבולבל, שבוע בו נתי הרגיש פגוע ונבגד, שבוע של סערת רגשות עד כדי כך שלא היה לנתי כוח לכלום, הוא קם מאוחר, אין לו תיאבון לאכול, ובעיקר סירב נתי ללכת לארגון שינון ולימוד משניות וחברת תהילים - וראו בו ירידה של ממש ברוחניות ובגשמיות, לנתי היו הרבה שאלות ומעט תשובות אם בכלל.

נתי התמלא ייאוש, אך השאיר מקום של תקווה לאותם רגעים של אושר בערב שבת קודש עת הוא נפגש עם חבריו בשכונה ברגעים קודם חברת 'שיר השירים' וציפה לכך כל השבוע בכיליון עיניים, ''אולי הם החברים הטובים בשכונה יספקו לו תשובות לשאלות הקשות שטרם קיבל עליהם מענה בחיידר שלו,'' אומר נתי לעצמו בלילה לפני השינה ומוריד עוד דמעה על הכרית "אולי בחיידר של החברים דיברו קצת יותר בפתיחות על סערת חיים ולדר - הסופר הנערץ, ואולי הם יעזרו לו לפתור את פתרון חידת חיים ולדר, הרי חכמים לימדו אותנו 'דאגה בלב איש ישיחנה לאחרים', כך אעשה."

בא שבת בא מנוחה. לבוש בבגדי שבת ובאווירה שבתית יוצא נתי בדרכו לחברת 'שיר השירים' בבית הכנסת השכונתי, נתי מגיע כבכל שבוע כמה דקות קודם הזמן, פוגש את חבריו 'המקדימים לבוא' מחוץ לבית הכנסת ומתיישבים יחד על הספסל בגינה ליד לשיחה על הא ודא, ואיך לא, כמה לא מפתיע, סערת ולדר עולה מיד, אך טרם נכנסים לעומק הסוגיא, רכב בורדו קטן שעובר במהירות שיא מפר את שלוות הילדים ועוצר את שיחתם, חלון הרכב נפתח וגשם של ניירות צבעוניות עפות לאוויר והרכב נעלם וממשיך בדרמטיות בנסיעה כאילו הוא במשימה חשאית כלשהו, נתי המשכים קום ומקדים לכל דבר, קפץ מיד לראות במה מדובר, ובשאגת 'פתקא משמיא' חוזר נתי אל חבריו עם פלייר ביד לאחר שראה את צמד המילים הסופר 'חיים ולדר'.

נתי וחבריו קוראים בשקיקה כל מילה במילה הם הופכים את זה מצד לצד שוב ושוב ובודקים טוב אם חלילה לא פספסו איזה סעיף, לאחר כמה רגעים אוסף נתי את חבריו והוא מספר להם כמה שהוא חיכה לרגע הזה שמישו יתן לו תשובות על כל הסערה, ועד כמה שהיה מבולבל – שעבר עליו שבוע קשה וכמעט שלא תפקד, נתי אומר להם, ''חברים: זהו, זה נגמר! חיים ולדר איננו! עם צאת השבת אני מוציא את ספריו מהבית, את הדמות שהערצתי אני מוחק מהראש לטוב ולרע, אבל דבר אחד אנחנו צריכים לקחת לעצמינו ולזכור תמיד, חיים השריש בנו את עניין הקריאה והכתיבה, לימד אותנו בכל הזדמנות לקחת את העט/המקלדת ולכתוב סיפורים ולשלוח לתיבה, זה מה שנעשה, אם מישהו מתעלל בנו, נוגע בנו, פוגע בנו, אם יודעים על ילד אחר שנפגע, אנחנו נכתוב את הסיפור - נשתף - ונפיץ את הפוגעים - בכל התיבות הדואר למען ישמעו וייראו – וביערת הרע מקרבך''

המחזה הזה בו ראיתי את נתי יושב יחד עם חבריו כאשר בידיהם פליירים 'כולנו מאמינים לנפגעות ולנפגעים' וקוראים בשקיקה מילה במילה ממש בחברותא, העלה בי (וברבים) ניצוץ של תקווה, אומנם לא מדובר בקמפיין שעומדים מאחורי זה גדולי ישראל ואף רב לא חתום על כך, הפליירים הופצו ברחבי הארץ על ידי אנשים פשוטים מתוך המחנה שקמו ועשו מעשה – מעשה פנחס להוקיע את זמרי, רבים אף מנסים לקרוא תיגר על הקמפיין בטענה שמדובר ב''חרדים חדשים'' ''חרדים מודרניים", אולם צריך לדעת כל שינוי מתחיל מלמטה – ובטוחני שהממסד, הרבנים, הגדולים, כולם יצטרפו לכך בהמשך הדרך, אך כעת 'במקום שאין איש השתדל להיות איש' וצריך לברך על כך ולהודות לעומדים מאחורי זה, וכולנו תפילה שכך תיעצר המגיפה - מגפת הפוגעים.

המחזה הזה של נתי וחבריו מעיינים בפליירים 'כולנו מאמינים לנפגעות ולנפגעים' לא הספקתי לצלם, אבל זה החזיר אותי לרגע אחר כמה ימים אחורה לתמונה בה רואים ילדים יושבים בגינה ומעיינים בספרי ילדים. זה קרה בתחילת שבוע שעבר כמה שעות לאחר "הלוויה הרבתית" שנערכה בבני ברק לחיים ולדר, דאגו כמה אינטרסנטיים להקים ''אוהל אבלים'' למשפחת הנפטר ולהעמיד בחוץ שולחן עם כל ספריו לצד נר נשמה כביכול מדובר ב''צדיק הדור שאבד'', והגדילו עשות אותם ציניקנים שפלים ופרסמו תמונה של ילדי השכונה יושבים על הרצפה וקוראים את ספריו לאור הנר, אבדה הבושה! תבוא תמונה זו ותכפר על זו.

נתי לא לבד וכל אחד ואחת מאיתנו פגש נתי כזה או אחר קטן או מבוגר שוחח עם חבריו במהלך השבת כשבידיו פלייר, ועל אף ולמרות חילוקי דעות בנושא כולנו רוצים שנחיה בעולם טוב יותר, ואם יש דברים הצריכים תיקון אף אחד לא רוצה שכלי תקשורת ולא משנה אם זה כלי תקשורת חרדי או חילוני, פרטי ציבורי, יהיו הגוף המטפל במקרים אלו, וכדי שזה יקרה צריך לפרוץ את חומת השתיקה בתוך המחנה, לא לתת למאות ואלפי נתי'ס לחכות שכל סוגי פליירים אנונימיים יתנו להם תשובות, אנחנו ההורים/המחנכים/הרבנים צריכים לתת תשובות - ותשובות חותכות.