לע"נ חיים אליעזר בן יבלח"א שלמה
מאת: חרדי בעולמו
הנחות העבודה
1. הממסד החרדי, לסוגיו, אינו יכול לטפל
במה שנתפס אצלו כצואתו.
2. המנוף צריך להיות 'חיצוני', אנשים
שאינם כפופים לממסד החרדי.
3. כמעט אין דרך למנוע מראש פגיעה. יש דרך
למנוע חזרה על פגיעות.
4. הפוגע נבהל בעצמו מעצמו ואם נשכיל
להושיט לו יד רכה ו'אפשרית', הוא יאחז בה.
5. הדבר החשוב ביותר לפוגע הוא כבודו. כל
עוד יחשוב שכבודו ישמר דווקא ע"י שיתוף פעולה עם הגוף שיקום, הוא יעשה זאת בהקלה.
'המקל' הוא האיום בפירסום.
6. איום גדול הוא עקיפת הרבנים והממסד
החרדי המוכר כמטייח. הפוגע צריך להיות מאוים שתהיה כאן פניה לעיתונות 'חיצונית' ולרשויות.
7. הממסד ימשיך להגן על אנשיו, גם מול
עובדות מוצקות (לכה"פ, כל חצר על אנשיה). בשל כך צריך שהפעילות תהיה שקטה
ודיסקרטית במידה מקסימלית.
8. שאולזון והרב שמואל אליהו נתפסים כ'שור
נגח מתמול שלשום' (כמדומני שגם האחד בעיני משנהו). שניהם 'חשודים' שימהרו לפרסם
ולפוצץ שערוריות. הצלעות החסרות הן משפטן בעל שם, המשוחרר מהעבדות לממסד
וקרימינולוג (כדלהלן). בזה יושלם 'המקל האחראי'. כלומר, מערכת מאיימת למדי, שתאפשר
לימין מקרבת לפעול בפרודוקטיביות.
9. עיקר העבודה צריכה להיעשות ע"י קרימינולוג/פסיכולוג, שהוא בעצם הציר המרכזי בהבנה והדרכה איך הופכים את הצוות המאיים הנ"ל, למנוף לשינוי המצב ולטיפול פרודוקטיבי בפוגעים.
מטרות הפעילות
1. בראש ובראשונה, להיות לנפגעים ומשפחותיהם
כתובת חובקת, מקשיבה, תומכת ועוזרת-בפועל. לא רק דיבורים וחום, אלא גם מימון
טיפולים נפשיים כפי הצורך וכן הדרכה למשפחות הנפגעים.
2. הגברת המודעות. גם בשיח הציבורי. רוב
האנשים עדיין אחוזים בדמיון כאילו הפגיעות נעשות ע"י מפלצות חיצוניות
בסימטאות אפלות. לא, רוב מוחלט של הפגיעות נעשות ע"י המשפחה ואחרים
הקרובים לה.
הגברת מודעות הרבנים ואנשים שעשויים להיות
כתובת או מיודעים למקרים של תקיפות. אם עד כה חרדי הרגיש 'שעשה את המוטל עליו' בכך
שהעביר את המידע לידיעת הרב, צריך לפעול שגם הוא וגם הרב יבינו שבכך רק החל הטיפול.
בפניה לרב, טרם עשית את המוטל עליך.
צריך להכין תוכניות שילמדו רבנים מבוא
לקרימינולוגיה ופסיכולוגיה (לקרוא לזה אחרת, כמובן).
3. אנחנו לא באים לשנות את התפיסה החרדית
שהרבנים יודעי כל וסמכות העל. זה לא ענייננו ותפקידנו לשנות את החברה. באים ליצור
מצב שהרבנים יאמצו את הנושא ויתגאו לעמוד בראש גופים שמטפלים בדברים הללו. כרגע
אין גופים חרדיים שמטפלים בכך, משום שהמודעות של העסקנים ירודה ומשום שהרבנים אינם
רואים בזה עניין או כבוד. את זה צריך לשנות.
4. ייתכן בהחלט שבדרך להשגת המטרה יהיה צורך לשלם לרבנים שישתתפו בכינוסים ואסיפות. יקח זמן עד שהם ידחפו לעמוד בראש.
עקרונות הפעילות
1. בלי פרסום, בלי יח"צ ובלי שום
אינטרס
2. מינימום עשיה ישירה ומקסימום הנעה
שגופים אחרים יפעלו/יקומו
3. העשיה תהיה לכיוון החיובי. לעזור
לנפגעים ומשפחותיהם, לעזור לפוגעים ומשפחותיהם. 'רדיפת' פוגע רק בהסכמה גורפת שזו
האפשרות המועילה האחרונה.
4. כל פעיל בגוף, גם אם תפקידו
טכני/כספי/משפטי יעבוד גם בצד של עזרה ותמיכה חיובית לנפגעים והמשפחות. העיסוק
חייב להיות מושתת על עיסוק בטוב (כולל מי שתפקידו ל'רדוף' סוטים).
5. הטיפול בפוגע הוא לתמיד! צריך להקים מערכת תומכת ועוקבת לאורך ימים ושנים.
הערות
כמדומני שהדבר הכי חשוב הוא לעשות עבודה פנימית
שלא לתקן את הדור אנחנו באים, אלא להציל בודדים (רבים). ניהוג הדור אינו מענייננו.
אנחנו רוצים רק להציל כמה שיותר יחידים. את הנפגעים - מהפוגעים, ואת הפוגעים -
מעצמם.
ככל שנהיה יותר צנועים וחסרי יומרות, כך
יגבר הסיכוי שהממסד פחות ילחם נגדנו.
בכל מקרה הוא ינסה להשתלט על הפעילות וצריך הרבה חכמה עצה ותבונה, איך להשאירו כאילו בהנהגה, אבל בפועל לדחוק אותו לשולי השוליים. אם הממסד ישתלט על הפעילות, הסיאוב יחזור למקומו. צריך לחשוב איך משיגים מימון, בלי מתן דריסת רגל לעסקונה.
מתי נדע שהצלחנו? כשבמחקרים חיצוניים
ובלתי תלויים יגלו שהפגיעות במגזר שלנו נמוכות משמעותית מהפגיעות
במגזרים אחרים.
עד שזה לא יוכח מחקרית, צריך לשאוב כוחות
מהצלחות נקודתיות, אבל לא להיסחף לשיכרון הצלחה מדומה. אנחנו באים ממגזר שאליפותו
היא בלספר לעצמו סיפורים נפלאים - רק חסרי אחיזה במציאות.
זו חולשתנו וכדאי שנכיר אותה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.