"היום בתניא" יום ג' י טבת
תניא לקוטי אמרים
סיום פרק ז עמ' יב
שנה מעוברת
⛳
חיי אישות בקדושה:
נקדים, שעל פי דברי הרמב"ם בהלכות דעות, הציווי של "כל מעשיך יהיו לשם שמים" ו"בכל דרכיך דעהו", הוא בכל תחומי החיים המותרים, כולל הדברים שבצנעא בחיי האישות.
ומדברי התניא עולה (כמובא ב"לוח התיקון"), שהמתקרב לאשתו בתאוה בהמית, דומה לאוכל מאכל כשר כדי למלאת את תאות נפשו - וגם כאן, החיות שבטיפות הזרע שיצאו ממנו בתאותו, יורדת לפי שעה לג' הקליפות הטמאות עד שישוב לעבודת ה'.
והמשלב בחייו "ביאות אסורות", שהחיות שבהן היא מג' הקליפות הטמאות. הנה, גם כאן כבמאכלים האסורים באכילה, תעלה החיות לקדושה, רק על ידי התשובה מאהבה שבה הזדונות נהפכים לזכויות.
...
שמירת הברית:
נקדים את דברי הרבי (בלקוטי שיחות ז-312), שאף שבעבר לא נהגו בתוככי אנ"ש לדבר על נושא זה ברבים ובפרסום. הנה, היות שבדורנו, ישנה פירצה בתחום זה בחוגים שונים, יש צורך לפרסם את גודל העוון והפגם, ובלבד שנפש בחורי ישראל תינצל מרדת שחת.
ולעניננו, מבהיר אדמו"ר הזקן: שהחיות של "טיפות הזרע שיצאו ממנו לבטלה" (מחמת שהרהר באשה, ולא על ידי מעשה) אף שהיא "ירדה ונכללה בג' הקליפות הטמאות". הנה, היא עולה משם "בתשובה נכונה ובכונה עצומה בקריאת שמע שעל המיטה" (ולא דוקא על ידי התשובה הגדולה שבה הזדונות נעשים לו כזכיות).
...
כשהוליד ממזר:
בענין העלאת החיות שירדה לקליפות הטמאות (התחום שבו אנו עוסקים כאן בפרק). הנה, הביאה האסורה שבעקבותיה נולד ממזר, היא גרועה מסתם ביאה אסורה.
שכן, בסתם ביאה אסורה, באפשרותו להעלות את החיות בעשותו תשובה "מאהבה רבה". אבל אם הוליד ממזר, הרי שלא תועיל לחוטא תשובה זו. ועל זה אמרו "איזהו מעוות שלא יוכל לתקון, זה שבא על הערוה והוליד ממזר".
אולם נצין את המבואר במקום אחר, שבעבודת תשובה גדולה יותר, כדוגמת תשובתו של ר' אלעזר בן דורדייא שיצאה נשמתו בבכיה, הוא יוכל להעלות גם חיות זו. וכידוע המעשה שהיה בבעל תשובה אחד, שצעק בכל נפשו עד שמאס בחייו באמת וכמעט שיצאה נפשו, ובאותו הרגע מתו פתאום כל הממזרים שנולדו מעוונו.
...
חבר נכבד:
*קראת ונהנית, העבר את "היום בתניא" הלאה לחבריך.
בהצלחה!
הרב יקותיאל גרין כפר חב"ד
*לעילוי נשמת רעיתי היקרה מרת רחל ע"ה, נפטרה ז' שבט תש"פ - יהי זכרה ברוך.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.