תגובה ל"כוחו לא עמד לו בבושה של ש.י.פ

ידועה האימרה "כששומעים דבר רע על יהודי שני צריך לכאוב, אם הדבר הוא נכון הכאב הוא על זה שסיפרו עליו, אם הדבר לא נכון אזי הכאב הוא על זה שסיפר"

לצערי קראתי את דברי ש.י.פ והזדעזעתי

הזדעזעתי כי אין מדברים סרה במתים - לא חייבים לסנגר עליהם אבל לקטרג עליהם ועוד בכזו לשון מושחזת הרגיש רע.

הזדעזעתי כי הוא פתח את דבריו בשאלה "ומה רע שהרע ביער את עצמו מן העולם?" לקרוא ליהודי רע כשם עצם לא כשם תואר?! מבהיל ומבחיל. כשהוא ביער את הרע הוא ביער גם את הטוב. אין ספק שחיים ולדר עשה גם טוב, נכון שלפי הסיפורים  (אינני שופט)הוא עשה רע אינני מגמד זאת אם זה אכן נעשה אבל אי אפשר שהרע ימחוק את הטוב. ועל זה צריך לכאוב לנו. 

הזדעזעתי כי הוא כתב שהמציאות מלמדת שאין תיקון לסוטים האלו- אינני יודע כמה ש.י.פ בקיא באנשים שעברו טיפולים כאלה ואחרים והצליחו לתקן את עצמם. מה שאני כן יודע זה שהאנשים האלה שחלקם חולים בהגדרה קוראים או שומעים תגובות כגון זו שאין להם תקנה אזי הם לא מנסים לתקן. 

הזדעזעתי כי את תגובתו הוא חתם כי "האיש ולדר לא פעל לבד" והוסיף בסוגריים "מידיעה" מה שאומר שהוא כנראה יודע דברים שקורים ולא עושה כדי להפסיק אותם, אחרת הדברים היו מתפרסמים גם כן. 

אסיים באימרה הידועה בשם הבעל שם טוב ש"הזולת הוא הראי" אם אדם רואה רע במישהו אחר כדאי שיבדוק את עצמו, מה שיש בו עצמו שגורם לא לראות את הרע בזולתו. כפי שאפשר לראות אצל צדיקי אמת שהם ראו את הטוב שבזולת ואת הרע שבזולת הם ראו רק את מה שצריך תיקון אבל לא את הרע עצמו כרע.

חותם בכאב הן על המספר והן על המסופר