היום שלשה שבועות וששה ימים

 

מאת: חרדי בעולמו

 

היום שלשה שבועות וחמשה ימים מאז שעיתון הארץ והעיתונאי אהרן רבינוביץ' פרסמו לשה"ר נוראי על חיים ולדר. היום שלשה שבועות וארבעה ימים שהלה טוען לחפות, אבל לא תובע אותם דיבה.

כל עוד ולדר לא תובע - או לפחות מודיע באמצעות עורכי דינו שהוא מכין תביעה - נגד עיתון הארץ, נראים הדברים כמו הודאה שבשתיקה.

ממש לאחרונה, התעשתו שניים מבכירי הרבנים והוציאו מכתב הקורא להפסיק השימוש בספרי ולדר (בלי להזכיר את שמו) כל עוד לא התייצב (אצלם) לדין ולבירור.

ראשית, יש לברך על כך שהופסקה השתיקה המתמשכת (והאופיינית, לצערי) של שכבת הרבנים מהם היינו מצפים לעמוד לימין העם. אמנם, לקח להם שבועות ארוכים לעומת רבנים דתליי"ם, אבל מוטב מאוחר מאשר כלל לא.

בלי להפחית מהחשיבות של מכתבם הנ"ל, אבקש למקד את הדיון בעשיה ואי העשיה של הרבנים הרלוונטיים בתחום המדובר.

חז"ל כבר האירו שכל מעשה צריך להיבחן מאיזה טעם הוא נעשה וזה הדבר הקובע את ערכו. אפשר להקים שווקים כדי להקל על העם לרכוש אוכל ואפשר לעשות זאת, כדי להקל על גביית המיסים מהסוחרים. אפשר לרוץ ולדחוף במעלה המזבח, עד כדי נפילה ומוות של אחד הרצים, מתוך 'עזות של קדושה' ואפשר לעשות כן מפני קלות באיסורי הרציחה. כדי להבין טיבו של מעשה, יש להסתכל על המכלול ולא רק על המעשה הנקודתי.

הרושם שנוצר הוא שהשערוריה הזו לא תגיע אל בין כותלי בתי המשפט. לא הוגשו תלונות במשטרע ואי האמון הגורף בעדתנו - בתוספת רבנים שעדיין מורים שכבוד השם והציבור הוא הסתר דבר - מביא למחשבות שייתכן שתלונות גם לא יוגשו. נראה שבציבור כשלנו המקום לטיפול בדברים מסוג זה הוא בקהל פנימה. עוד אכתוב בזה, בל"נ.

לא חסרות דמויות רבניות שמתייחסות אל עצמן כאל בי"ד מהימים המתוקנים ההם ולוקחים על עצמם את המשימה להשתרר על הציבור ולדאוג לתקנתו ולרווחתו (ועל כך, יבורכו). יש אפס התגייסות של הרבנים להגנת הציבור  ולהצלת הנפגעים. חרפה היא לנו שהכוחות המובילים את המערכה על ההגנה הכי בסיסית בקהלנו הם פעילים ורבנים מזרוחניקעס ואיתם עימם זוטרים מהציבוריות שלנו. לא ראינו את המועצגתים למיניהם, ביחד ולחוד, בקבוצה או בבודדים, מתייצבים לימין הנלחמים על הגנתנו מפני רוצחים שפלים. לכל קריאה נגד האינטרנט, ערבי שירה וכדו', לא חסרים רבנים שישמחו לחתום, אבל לא ראינו ולא שמענו אחד מהם עושה משהו בהגנה על טהרת בני ובנות ישראל הנשחתים מידי יום ע"י סוטים ופושעים. דום שתיקה  מצד הממסד ואלם מוחלט מצד כל פרט בחבורה זו.

כשאני רואה את יציאתם נגד 'מחבר ספרים מהציבור החרדי', איני יודע אם לטובת הציבור הם דורשים, או לטובת שליטתם ברחובנו הם דורשים. צריך להתבונן על  מכלול מעשיהם כדי לדעת אם אכן פעילים הם לטובת העם, או פעילים הם לטובת שלטונם הם. איני רוצה לבדוק מה פעלו בעבר  ואעדיף לקוות שהעתיד יוכיח לנו שהם יהיו הראשונים לצאת ולהגן עלינו מפני זאבים טורפים, חלאות אדם נפשעים.

נמתין לראות פעילותם מכאן ולהבא, אלו גופים יקימו או יעודדו להקים? באלו מקומות יתנדבו להרצות ולדבר? היכן ירימו קול זעקתם למניעת הפשע הבא? האם ישתתפו בכינוסי מחנכים בעניין? כינוסי הורים? יפעלו לגייס רבנים נוספים? יתלו על דלתם הודעה שכל הבא בעניינים אלו יתקבל ללא תור? רק מעשיהם בעתיד, יגלו לנו אם לטובת הקהל הם דורשים או לטובת עצמן הם דורשים.

רשעים, גנבים ורוצחים היו, יש ויהיו. אלו לבדם לא היו יכולים להצליח בפשעיהם. מי ששותף לכל מעשי הפשע, הם אותם שיש בידם לפעול למניעת הפשעים - ואינם פועלים.

כל עוד נמשכת שתיקת הרבנים מול מעשי הזוועה, כל עוד רבנים אינם מתגייסים לעמוד בראש המערכה וגם אינם מתפטרים או לפחות מוציאים הודעה לציבור שהדבר הזה קשה עליהם ואינם פועלים בו, חברים-שותפים הם לכל מעשה פשע שכזה.

 

חרדי לעולמו