"היום בתניא" יום ד' יח טבת
תניא לקוטי אמרים
פרק יא (כולו)
שנה מעוברת
⛳
הרשע באמיתת שם התואר:
הפרק שלפנינו מוקדש להכרת הרשע ב"אמיתת שם התואר" - ובו שתי מדרגות כלליות, "רשע וטוב לו" ו"רשע ורע לו" (כשב"רשע וטוב לו" עצמו ניתן להבחין בשני מצבים קטביים: האחד, כפי שהוא במדרגה גבוהה. והשני, כפי שהוא במדרגה נמוכה יותר).
...
ה"רשע וטוב לו" במדרגתו הגבוהה:
מרשה לעצמו לעבור לעתים רחוקות על איסורים קלים בלבד (כאבק לשון הרע וליצנות) - תופעה המעידה שחולשה פקדה את נשמתו, והטוב שבנפשו האלוקית כפוף ובטל אל הרע שבחלל השמאלי.
(ואף שאדם זה החליט, שאינו עובר על עבירות רגילות שיש בהם פריקת עול, ולכן במישור ההלכתי הוא אדם צדיק הכשר לעדות - הרי כפי שכבר הדגשנו בעבר, ההגדרות ב"אמיתת שם התואר" המתיחסות למצבו הפנימי הן שונות).
...
"רשע וטוב לו" במדרגתו הנמוכה:
מרשה לעצמו לעבור על איסורים חמורים ולעתים קרובות, אלא שבמקביל תוקפים אותו רגשות חרטה מבחינת הטוב שבנפשו.
ואף שאין לו את החוסן הנפשי להחליט בתוקף שיותר הוא לא יחטא (ולכן במישור ההלכתי הוא "רשע" הפסול לעדות), הנה, עצם הופעתם של רגשות החרטה שלו, מעידה על מצב הטוב הפנימי שיש בו (כך שב"אמיתת שם התואר" הוא כאמור מוגדר כ"רשע וטוב לו").
...
"רשע ורע לו":
רשע שאין לו שום נקיפות מצפון, והרהורי התשובה אינם מופיעים אצלו כלל.
אולם, רבנו מוסיף ומצין, כי גם אצל אדם כזה, הטוב לא נהפך לרע, אלא הוא נשאר חבוי אצלו ונמצא בו בבחינת מקיף בלבד - ומחמת מעלה זו, אמרו רז"ל שעל "כל עשרה מישראל (הנמצאים במקום אחד) שורה השכינה".
...
חבר נכבד:
*קראת ונהנית, העבר פינה נכבדה זו לחבריך ברשתות האחרות ולמכריך שאור החסידות יכול לענין אותם.
בברכה!
הרב יקותיאל גרין כפר חב"ד מחבר באור התניא "משכיל לאיתן" ועשרות ספרי "חסידות לעם"
*לעילוי נשמת רעיתי היקרה מרת רחל ע"ה, נפטרה ז' שבט תש"פ. יהי זכרה ברוך.
===============
הוספה - שו"ת
⛳
שאלה:
איך רבנו הזקן מביא (בתחילת התניא פרק ב') הוכחה לנפש השנית מהפסוק "ויפח באפיו", שנאמר אודות הנפש הראשונה המחיה את הגוף?
...
תשובה:
בחומש בראשית (ב,ז) נאמר "וייצר ה' אלקים את האדם, ויפח באפיו נשמת חיים, ויהי האדם לנפש חיה" - ובמענה לשאלה שלפנינו, יש להבין איפוא את הפסוק על כל שלשת חלקיו:
...
"ויפח באפיו נשמת חיים":
ה"כלי יקר" (שהיה לפני כ400 שנה ראש ישיבה ודיין בפראג בזמן המהר"ל) כותב מפורש, שהמשפט "ויפח באפיו נשמת חיים" מוסב על "הנפש המשכלת הנצחית שהיא חלק אלוקה ממעל".
בדרך זו מבהיר גם הרמב"ן, ש"ויפח באפיו נשמת חיים" אינו מתיחס ל"נפש התנועה" (הקימת גם בבעלי חיים), ואינה משתלשלת מ"השכלים הנבדלים" (מלאכים עליונים), אלא "היא רוח השם הגדול מפיו דעת ותבונה, כי הנופח באפי אחר מנשמתו יתן בו".
...
"וייצר ה' אלקים את האדם עפר מן האדמה":
מבהיר הרמב"ן, כי משפט זה (שנאמר בתחילת הפסוק) אינו מוסב על הגיבול של העפר, אלא על החדרת הרגש והחיות בגוף, החדרת נפש "התנועה" כפי שהיא קימת בשאר בעלי החיים (הנעים ממקום למקום) שנאמר בהם (בראשית ב,יט) "ויצר ה' אלקים מן האדמה כל חית השדה.. ויבא אל האדם לראות מה יקרא לו".
והרמב"ן מוסיף, שלאחר שיצר את האדם כנ"ל (בבעלי החיים), נפח בו הקב"ה את הנשמה כנאמר בהמשך הפסוק שלפנינו "ויפח באפיו נשמת חיים", נשמה שניתנה בו מפי עליון" (שנשמה זו היא תוספת על חיות היצירה שמדובר עליה בתחילת פסוק זה).
...
סיום הפסוק:
ה"כלי יקר" כותב, שסיום הפסוק "ויהי אדם לנפש חיה" מביע, שכך היה מצבו של האדם בתחילת בריאתו, שהיה כשאר חיות שהרי עיר פרא יולד האדם - וזו איפוא עבודת האדם בכח גילוי נשמתו, לשנות מצב זה.
ולרמב"ן, "ויהי האדם לנפש חיה", מתאר דוקא "נפש חיה" במובן החיובי, שהאדם מגיע אליה עם עבודת הנשמה - שבעקבותיה הוא הפך לאדם אחר.
...
בריאת הנפשות והגופים:
להרחבת הבאור, מהרצוי גם להביא את דברי הרמב"ן על הפסוק (בראשית א,כד) "תוצא הארץ נפש חיה למינה וגו'", המבהיר:
שעם אמירה זו, נבראו תחילה כל הנפשות של בעלי החיים וכן כל נפשות האדם המתלבשים בדם להחיות את הגוף. ואחר כך כשנבראו בעלי החיים, החדיר בהם הקב"ה את נפשם ("נפש התנועה") המחיה את גופם.
לאחר מכן, ברא הקב"ה את גוף האדם, כשגם בו הוא מחדיר תחילה נפש זו ("המתלבשת בדם האדם להחיות את גופו"). ואחר כך, החדיר הקב"ה באדם את הנשמה המיוחדת לו, כהבעת הפסוק"ויפח האפיו נשמת חיים".
...
* הערה: היות ושאלה זו נשאלה על ידי כמה מ"מקבלי היום בתניא", מצאתי לנכון לפרסם תשובה זו.
בברכה!
הרב יקותיאל גרין כפר חב"ד
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.