עבודה זרה, או תיאטרון?

 

מאת: חרדי בעולמו

 

הבאת כאן ידיעה שגם מעדכנת שביה"ד של ב"ב נתן 'הסכמה' לספר שמופץ בבתי כנסיות ובו קביעה שתורת ברסלב רצופה ע"ז. באותו יום עצמו חזרת והבאת את ההכרזה שהרבי הוא הקב"ה

צירוף המקרים מעניין,משום שבשני המקרים מדובר על האללת אדמו"ר.

כשלעצמי, מן הסתם אקפיד על 'שמירת עיניים' מפניו. די לי בזה שאני קורא את 'חרדי בעולמו' ואיני זקוק לארס נוסף בחיי, אבל הנושא חשוב.

הבעיה היא לא ספציפית בברסלב, או בגור, או בשוונצאונים. יש איזו התחדשות של ע"ז ר"ל. הבאת כאן טפסים של עבודת אלילים בגור והוא דוגמת הנעשה כלפי הקדוש והטהור. וכבר הלעיג עליהם כאן עצמי ובשרי.

יש בזה שני שלבים. השלב הראשון הוא שעושים מהצדיק 'צינור' - או 'אמצעי', בלשון הראשונים - בין הקב"ה לבין החסידים. לכאורה, אין הבדל הלכתי בין 'אמצעי' בשר ודם  חבוש שטריימל, לבין עץ ואבן. כולם טעות דור אנוש הם. בשלב זה שומעים אדמורלעך משובשים מספרים  שהם 'משוחחים עם השמים'. השלב הבא הוא שמכריזים על האדמו"ר שהוא וקוב"ה, חד הם.

התלונן לי ת"ח חסידי, שכיום אין כבר יראה מרבעס. פעם החסיד היה פוחד שהקב"ה יגלה את חטאיו לצדיק, אבל כיום אין אדמו"ר שמישהו חושב שידוע לו משהו שלא דרך גבאיו או אייפונו. כמעט שאין רב'ה ששווה את התואר הנכבד והנורא. בעבר הרב'עס היו ת"ח מופלגים, אח"כ היו גדולים ביראה ובעבודת השם ובמשך הזמן המשיכו לרדת עד שכיום אם תכנס את כל דברי התורה של אדמו"ר ממוצע, יכיל ספרו את אותו תוכן בדיוק של ספר ההיסטוריה המפורסם ביותר ('ההיסטוריה של הפלשתינאים').

בימינו בשביל להיות אדמו"ר צריך שישתלמו בך שני תנאים בלבד: האחד, שתיוולד לאדמו"ר והשני, שתיוולד זכר. כל דבר מעבר לזה אינו הכרחי. אמנם, רצויים כישורי משחק (ובעיקר, 'נהוגים'), אבל כיום את רוב העבודה יעשו החסידים. בין אם תפלבל בעיניך ותנענע את ראשך/ידיך מצד לצד, ובין שתחטא בחמורות שבחמורות, העסק יעבוד ויכניס היטב. מובטח לך שגם אם תפיח בקולי קולות בבית המדרש, 'ידעו' החסידים שגירשת משם נשמות סרוחות (ואפילו 'ראיה ניצחת' תהיה להם. הם בעצמם הריחו מסירחונן. מה לנו ראיה גדולה מזו?).

ממעשה ד'בערניו' נודענו שאפשר להמשיך ולשמש באדמורו"ת בכל מצב. עצם העובדה שגבאיו נאלצו למשוך אותו בכוח ובמכות, בלילי כל נדרי, למקום כבודו בבית המדרש, לא היוותה סיבה לאיש לעזוב את הוד קדושתו ולולי שהקדיח אח"כ את תבשילו ברבים, היו מספרים לנו עד היום איך הרבי הקדוש (והמלכותי, אם לציין רמיזה אקטואלית) סירב להכנס לכל נדרי, עד שנקרעו בגדיו מרוב מאמץ לכפר על ישראל. גם בעת שהלך לאכול ולשתות, בבית ידידו הרוקח הגוי, בהפסקה שקודם מפטיר יונה, לא זעו אמות הסיפים. רק התחברותו, בכתב ובפרהסיא, עם משכילי ברנוביץ', אילצה את המערכת לפעול נגדו.

ההכנה הנפשית הנצרכת לתפקיד האדמורו"ת, גם היא מוּלֶדֶת. אם יש לך נכונות להתפרנס מעמלם של אחרים, ובסדר לך מצפונית, עם זה שאתה מכריע גורלות, בדברים שאין לך מושג בהם, אזי שַׁלְּמוּ בך גם התנאים הנפשיים הנצרכים

אגב, מכאן מענה לשאלת 'יהודי פשוט' מדוע צריכים 30 חסידים כדי להתאדמ"ר? התשובה היא פשוטה. מי שהוא אדמו"ר-בעצם, מספיק לו אפילו חסיד אחד. בעצם, יכול הוא למלוך על מקלו ודי לו בזה. אבל, מי שהוא 'אדמו"ר כמנהג המדינה', חייב שיהיו לו לכה"פ 30 חסידים. הטעם הוא מפני שהמעשרות של 30 איש, מספיקים בערך כדי קיומו בדוחק של מנגנון בסיס (האדמו"ר, משב"ק, בנש"ק).

העולה מן הדברים הוא שבעבר היה קשר לאדמורו"ת עם היהדות, אבל ככל שחולפות השנים, נשארת רק הקליפה. לא לריק האדמו"ר נקרא 'צדיק' בעוד מְמַמְּנָיו נקראים 'חסיד'. כפי הידוע בסדר הדרגות, החסיד מעל הצדיק. והטעם, פשוט הוא. החסיד עדיין חושב שמעשה דקדושה יש כאן, אבל האדמו"ר הרי יודע ש'כל העולם במה' וכו'. סימלי הדבר שחפצי שימוש אישיים של אדמורי"ם הופכים להיות 'קדושים' וכל התהליך הוא של התחדשות הע"ז בעולם ר"ל.

בהיות שחז"ל אמרו שיצה"ר של ע"ז כבר נשחט, צ"ל שהפעם זה יצה"ר של שטות. לא באמת ע"ז, אלא משחק בִּכְעֵין ע"ז. אולי 'זכר לע"ז'.

המדובר הוא בתיאטרון יהודי מקורי ושורשי.

 

חרדי בעולמו

נ.ב.

1. מאמר זה מוקדש, באופן טבעי, לאימי מורתי ע"ה. באחד מימי חוה"מ לקחתי אותה לטיול נרחב בדרום הארץ. בין השאר הראיתי לה בנתיבות, את ארמונו של אחד הבאבות היותר מפורסמים (אז היה רק אחד). 'אה', היא אמרה, 'זה התיאטרון של נתיבות?'. ודפח"ח.

 

2. הדבר פשוט ואין צריך לאומרו כלל שכאן דברתי על דרך כלל, ובוודאי שלא על הרב'ה שלך..