שלום וברכה מורי ורבותי!
שעת חינוך ההורים שבינינו, שבזכותה נזכה, בעזרת ה' ובישועתו, לילדים מחונכים, מדהימים ונפלאים, שירוו אותנו אך ורק נחת כל הימים.
ושימו לב טוב!
בפרשתנו, כאשר יוסף רוכש את תשומת ליבו של אביו, והאבא, לאחר שנפרד מרעייתו רחל בצורה טראגית כל כך, מעניק לו את כתונת הפסים, הוא רוכש בכסף מלא את שנאתם של אחיו.
ועל כך אומרת הגמרא הקדושה (שבת י' ע"ב) שלעולם, בשום אופן, בשום צורה ובשום עת, אסור לאדם לשנות את בנו בין הבנים, ולהעניק לאחד מהם משהו יותר ממה שהעניק לאחרים.
כי בגלל "שני סלעים מילת", משקל קל של משי, שהעניק יעקב אבינו לבנו יוסף יותר משאר אחיו, התגלגל הדבר וירדו אבותינו למצרים.
כלומר, ברור שזו היתה גזירה על ידי חכמתו יתברך, ברור שזה היה צריך לקרות. אבל אם נסתכל בדרך הטבע נראה, שהאסון הגדול ביותר שקרה לעם ישראל באותה תקופה היה דווקא בעקבות אותה "פרוטקציה", אותו גילוי אהבה מיותר שגילה יעקב לבנו יוסף יותר משאר האחים.
זה נכון אז, וזה נכון גם היום, אין בן או בת שלא רוצים לרכוש את אמונם, אהבת והערצתם של הוריהם. כולם חפצים בכך.
כאשר אחד מהקטנטנים או אחד מהגדולים רואה את אבא או את אמא מעדיפים מישהו או מישהי על פני האחרים או האחרות, באותו רגע הוא מתחיל לקנא, זה עושה לו הרגשה רעה.
מהסיבה הזו אנחנו מקפידים תמיד להבדיל בין הבנים אך ורק על פי גילאים: הבכור יקבל ראשון, אחריו יקבל שני, וכך עוברים מהגדול ועד הקטן. גם בכוס קידוש וגם בחלוקת הלחם בברכת המוציא בסעודות.
ומדוע?
כי כאשר נולדתי לפניך ביומיים, אין לך שום קנאה כלפי, כי אתה יודע שזה לא מעיד על היכולות שלי ולא על משהו שרע בך. אבל אם אני מבדיל בגלל יופי, בגלל חכמה, בגלל עושר או בגלל כל דבר אחר, הרי שאני מעורר קנאה.
גם כאשר נולדים תאומים או תאומות, או תאום ותאומה, תמיד אנחנו אמורים לומר: "מישהו כאן גדול מהשני אפילו במספר דקות, מהיום הוא יוקדם לחבירו", כי רק בצורה כזו נוציא מביתנו את הקנאה, השנאה והתחרות.
בהצלחה רבה לכולנו,
וברוכים תהיו!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.