מאת הרב ישראל אהרן קלצקין
לידידיי ומכריי קוראי ומתענגי הגליון 'מעדני הפרשה
במאמר בשבוע שעבר סיפרתי על שבע ברכות שנאמתי, ושם חסכו בצלחות, ע"י שהמרק הוגש בתוך כלי מתכלה עשוי מלחם
והוכחתי שכבר היו דברים מעולם ולית מילתא דלא רמיזא באוריתא, מגמ' במסכת מגילה ז: שם מסופר שאביי רצה לאכול גם את הצלחת
כתבתי זאת בתור בדיחה, אבל 2 קוראים, שהאחד לכאורה שמו דוד (ע"פ כתובת האימייל שלו) והשני ה"ה ידידי עוז הרב ישראל מאיר זאקס (נכד הח"ח זיע"א) הפנה אותי השבוע, ביום היארצייט של המהרש"א, לעיין בדברי המהרש"א זיע"א על הגמ' הזו ואני מצטט:
'י"ל בדרך בדיחותא שהקערה זאת גם כן נעשית מדבר הנאכל כעין שעושין עתה האומנין ע"י בלילות צוקער צורות משונות ושפיר קאמר למיכס ולאוכלה ממש'. (אמנם המהרש"א מציין שזה בדרך בדיחותא, אך הלואי והתורה האמיתית שלנו יהיה לפחות כהבדיחותא של המהרש"א).
ברוך שכיוונתי.
קורא אחר מפלטבוש סיפר לי סיפור מימי נעוריו, כי בבית אביו הנגיד היו מתארחים בשבת משולחים מא"י, ואמו היתה מגישה מעדנים שבא"י לא ידעו אפילו על מושגים כאלו, שבת אחת ישב אורח מא"י והתענג על המטעמים, ובסוף הסעודה הגישו לקינוח גביע שוקולד עם גלידה בתוכה, האורח אכל את הגלידה עד תומה ואף גירד עם הכפית את הפינות של הגביע, אמר לו הבעה"ב: אל תתאמץ לגרד, תאכל את הגביע עם הגלידה, הגביע עשוי מוופל מצופה שוקולד.
עשה האורח כדבריו, נגס בגביע והתאנח, שאלו הבעה"ב: למה אתה מתאנח, זה לא ערב לחיך? ענה האורח: ודאי שזה טעים, אני רק מצטער על שנודע לי מזה רק עכשיו, ועברתי על 'בל תשחית' שפיספסתי ולא אכלתי את הצלחות של המרק והבשר...
השבוע הוא מיוחד עבורנו, הגליון השבועי משלים בעזהי"ת שש שנים מאז התחלתי להוציא את הגליון, ועל זה לא נאמר 'שש שנים תזרע שדך ובשביעית תשמטנה ונטשתה', אדרבה! ילכו מחיל אל חיל.
וזה העת וההזדמנות להודות לבורא כל עולמים על כל הטוב והחסד שעשה ועושה עמדי במתנת חינם ונותן הרעיונות וההגיגים לליבי ומוחי.
בעולם העסקים נהוג לעשות חשבון בסוף כל שנה וספירת מלאי, אצל כלל ישראל נוהגים ע"פ התורה, ובסוף השנה אחר עשיית חשבון הנפש בר"ה יוה"כ חוגגים את חג האסיף להודות על כל השפע והטוב ולבקש על העתיד, גם כאן עלי לעשות חשבון ולהודות על כך, שהרי בגליון ממוצע יש 8 עד 10 חידושים בס"ד, כפול 300 גליונות הרי כ-3000 חידושים כ"י, ובמה אודה לו ית' ומה אשיב לה' כל תגמולוהי עלי? הדבר היחיד שיש בידינו לעשות הוא להודות לו תמיד ולהשתדל להרבות כבוד שמים ולעשות נחת רוח לפניו יתברך שמו.
כאן גם המקום להודות לקוראי הגליון ולאלו שמדפיסים מס' עותקים ומביאים לביהכנ"ס ומשאירים בבית עותק לשבת טיש, לומר דבר תורה בין הדגים והבשר, וזה נותן לי כח ואנרגיה להמשיך וודאי שבזכותם הקב"ה ממשיך להנביע את המעין, תבורכו מפי קל.
לפני 7 שנים נסענו קבוצת אברכים לחוות שבת קודש בעיר מזי'בוז סמוך לציון קוה"ק אור שבעת הימים מרן הבעש"ט זיע"א ומלכנו בראשנו מורנו הגה"צ בעל ה'בן מלך' זיע"א.
באותו ליל שישי, כשישבנו לטועמיה, היה עת רצון ועידן חדוותא ורבינו סיפר היסטוריה (יש הקלטה מהשיחה הזו), כי זמן קצר אחר נישואיו (שנת תשי"א בערך) עשה לעצמו תוכניות ברורות בהתאם לשאיפותיו להתעלות בתורה ויר"ש, ובהיותו נו"נ להרבי מקוצק, חפץ להתרכז ולפעול בהסתגרות עצמית ובפרט עקב מזגו שהיה ביישן בטבעו.
ביום בהיר פנה אליו הגה"ח ר' אברהם לייב קליין זצ"ל וביקש ממנו לעמוד בראשות 'ישיבת המתמידים' שנוסדה מס' שנים קודם לכן, בתחילה כלל לא רצה לשמוע על כך כי זה היה בניגוד לכל תוכנית חייו, אך ר' אברהם לייב לא הרפה וטען לו כי עתידם של בני ירושלים לטוב ולמוטב תלויים על כתפיו, ורבינו מאוד התלבט ולא ידע מה לעשות, השיקולים לשני הצדדים היו כבדי משקל, שקל לעשות כעצת חז"ל בבחינת 'פסוק לי פסוקך' והחליט ללכת לטיש של מרן הבית ישראל זי"ע ולהאזין ל'תורה' ולנסות לדלות משם תשובה והכרעה כיצד עליו לנהוג בעת הזו.
נכנס בליל ש"ק לביהמ"ד גור והיה זה בחודש ניסן - שבת הגדול, התמקם בפינה שיוכל לשמוע כל מילה שיוצאת מפיו הק' של הרבי ואז, לאחר כמה מארשים פתח הרבי את פיו והתחיל לומר 'תורה', וכך אמר: בהגדה נאמר 'צא ולמד' לאן לצאת? והפירוש: צא מעצמך, צא משיקוליך, צא מחישוביך הפרטיים ללמוד וללמד, אם תשאר תקוע בעצמך לא תגיע לשום מקום, צא ולמד'.
מספר רבינו, כי לתשובה ברורה יותר מזו לא יכל לצפות, ממש כמו נבואה שנזרקה משמיא, הוא יצא מהטיש ופסע הישר לביתו של הגה"ח ר' אברהם לייב זצ"ל לספר לו שהוא מקבל על עצמו את העול.
והכלל הזה תקף גם לשלום בית ולחינוך הילדים והתלמידים: 'צא' מעצמך, צא מהאגו ורק אז תוכל לחשוב על הזולת, וזה קשור לפרשתנו: 'ויצא יעקב' ולסיום הפרשה הקודמת 'לו לאשה', ואיך זה קשור? תעיינו בגליון ועיניכם יאירו.
נ.ב. יעקב עונה ללבן למה נאלץ לברוח ואומר: 'כי יראתי' 'כי אמרתי' פן תגזול את בנותיך. מהו כפל הלשון ומה המסר עבורנו?
התשובה בסוף הגליון.
בברכת שבת שלום ומבורך:
ישראל אהרן קלצקין
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.