הרב אליהו רבי - חודש אלול - לפחוד או לשמוח?

 שלום וברכה מורי ורבותי!

וחודש טוב ומבורך!

ב' דראש חודש אלול,

א' אלול תשפ"א,

החודש האחרון בשנה!

ושימו לב טוב מורי ורבותי!

דברנו על כך שאנחנו צריכים גם לשמוח,

וגם, מצד שני, לחשוש.

כלומר,

להיות אותם אנשים שערניים מצד אחד,

אבל לא מאבדים את שלוות הנפש מצד שני.

איך מסבירים את המתכון המדויק הזה לאדם שנתקל בזה בפעם הראשונה?

איך מסבירים את זה לילדים?

איך מסבירים את זה לאנשים רחוקים, שמנסים להבין איך ניתן להיות אותו חרד,

שמצד אחד חושש,

ומצד שני, מצליח להיות המאושר ביותר עלי אדמות?

שימו לב טוב מורי ורבותי!

ילד קטן שבא לחצות את הכביש,

ולא מקבל מאביו הדרכה,

אלא אבא שלו אומר לו:

"צא לדרך,

תחצה היכן שבא לך,

מתי שבא לך,

ואיך שבא לך",

אותו ילד נמצא ללא שלוות נפש,

כי הוא חושש,

אולי יגיע רכב,

אולי יגיע מטוס,

אולי יקרה משהו שהוא לא יודע איך, או מה, אותה סכנה מתרחשת.

לעומת זאת,

ילד שאביו אומר לו:

"תסתכל שמאלה וימינה,

ושוב פעם שמאלה,

ורק לאחר מכן תחצה,

ורק במעבר חציה",

הוא יודע,

אין סיכוי שינחת כאן מטוס,

כי אבא לא אמר להסתכל למעלה,

הוא אמר ימינה, שמאלה ומעבר חציה.

זה אומר שכאשר מגבילים אדם,

הוא מקבל הרבה יותר שלוות נפש.

כי הוא יודע,

אין סיכוי למשהו לא צפוי,

כי כל דבר שעלול לקרות,

יש מישהו גדול מאחור שכבר הזהיר אותי.

באותה מידה,

כאשר אתה מזהיר את עצמך,

כאשר אתה נזהר מהשוליים,

מהמקרים הבעיתיים,

אתה זוכה לחיים של שקט ושלווה נפשיים.

כי אתה יודע,

שלעולם לא תכנס לטווח של סכנה,

דווקא אותו "משוחרר", לכאורה,

דווקא אותו אחד שעושה "מה שבא לו", בלשון העם,

הוא דווקא אותו אחד שחי בפחד תמידי.

כי הוא יודע,

אין לי גבולות,

אין לי מעצורים,

ואין לי משהו שיחסום את דרכי כאשר היא תגיע לתוך התופת,

לתוך שדה מוקשים.

"וְגִילוּ בִּרְעָדָה" (תהלים ב, יא),

ראש חודש אלול,

זוכרים את הפוטנציאל האדיר,

זוכרים את הכחות הגדולים,

זוכרים את המתנה הגדולה והיקרה שקבלנו מהקדוש ברוך הוא,

ומאידך,

זוכרים גם להיות מאושרים דווקא באותה מתנה,

דווקא באותה הגבלה.

וכך זוכים לחיים שלווים, מאושרים, שמחים,

ומלאים בהגבלות טובות וטהורות,

מתוך נחת, שלוה ושמחה.

חודש טוב ומבורך,

וברוכים תהיו!