שלום וברכה מורי ורבותי!
בתפילת העמידה של מוסף של שבת לפני כשבועיים,
כולנו ביחד התפלננו את ברכת "אתה יצרת",
כלומר,
אף אחד מאיתנו לא התפלל את תפילת מוסף השגרתית ולא את תפילת הראש חודש השגרתית,
אלא היו לנו שבת וראש חודש,
ולכבודם יש לנו מצוה חדשה,
תפילה מיוחדת,
שמתחילה במלים "אתה יצרת".
ושם, פעם ראשונה, נפגשים לנו השבת וראש חודש יחד,
ואנחנו מבינים את ההבדלים ואת המטרות שלהם.
שם אנחנו אומרים שאנחנו מודים לקדוש ברוך הוא על כך שהעניק לנו "שבתות למנוחה, וראשי חודשים לכפרה".
ובמרכזה של תפילת העמידה חשבתי, ועלה בליבי הרעיון הבא!
שימו לב טוב!
ארבע חופשות מעניק לך הקדוש ברוך הוא בחודש,
ורק לאחר מכן מבקש ממך יום אחד של כפרה.
זה נכון, אגב, לגבי החיים שלנו,
זה נכון לגבי הסובבים אותנו,
וזה נכון בעיקר לחינוך הילדים!
ישנם הורים שעל כל מנוחה שנותנים לילדים, עושים להם כבר ארבע פעמים כפרת עוונות...
אומר לך הקדוש ברוך הוא:
"יקירי!
לא זו הדרך!
תן חופש,
תן שלווה,
תן מנוחה.
לאחר ארבע ניסיונות של לפתור את הבעיה במנוחה, והניסיונות לא צלחו,
בוא ונעבור יחד לכפרה –
תן לי קרבן,
תן לי אפילו משהו כמו מכה קלה בכנף, שתתן לי להבין שהדרך היא לא אותה דרך".
קודם כל מנוחה,
וארבע מנוחות,
ורק לאחר ארבעה ניסיונות של מנוחה לך, לרעייתך, לילדיך ולכל הסובבים אותך,
יש לך את הזכות לבקש פעם אחת כפרה.
ה' יזכה את כולנו להסתפק במנוחה בלבד,
ולהצליח להתגבר על כל הקשיים על ידה.
אבל גם אם לא,
להבין שרק לאחר ארבע הזדמנויות שכאלו, מותר לנו להזכיר, ולו במעט, את המלה "כפרה".
בהצלחה רבה לכולנו,
וברוכים תהיו!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.