שלום וברכה מורי ורבותי!
והימים הללו נקראים ימי "בין המצרים".
בין י"ז בתמוז, הים בו צמנו,
לבין תשעה באב, היום בו נחרב בית המקדש, ושוב אנו צמים ומתענים.
כי "כל דור שלא נבנה בית המקדש בימיו כאילו נחרב בימיו" (ירושלמי יומא ה' ע”א).
הימים הללו נקראים ימי "בין המצרים" על שם הפסוק באיכה (א, ג) "כָּל רֹֽדְפֶ֥יהָ הִשִּׂיג֖וּהָ בֵּ֥ין הַמְּצָרִֽים".
זהו הזמן שעם ישראל נמצא בו בסיכון גבוה יותר,
ובימים כאלו, כאשר אנו מוקפים באויבים מבית ומחוץ,
מתוך המחנה ומחוץ למחנה,
מתוך הארץ ומחוץ לארץ,
יש לנו הרבה יותר על מה להתאבל.
בימים הללו, בטרם אנו חוזרים בתשובה ומבקשים סליחה מהקדוש ברוך הוא,
אנחנו קודם כל אמורים להבין עד כמה המצב שלנו קשה,
עד כמה אנחנו יודעים שגרמנו בימים הללו ממש לחורבן בית המקדש,
עד כמה אנחנו אלו שבמעשינו בעצם הנצחנו את העוול,
הנצחנו את הרוע אותו המטנו אנו על עצמנו ועל בני משפחתנו.
בימים הללו לא שומעים שירים,
לא עורכים שמחות,
משתדלים עד כמה שאפשר "להוריד פרופיל",
בכל יום בצהרים מי שזוכה, אומר תיקון "תיקון חצות",
מתאבלים ביתר שאת על בית המקדש.
ומבטיחים לקדוש ברוך הוא שאנחנו הולכים לפתוח דף חדש,
דף חדש אמיתי,
דף חדש שיעניק לו את העונג ואת הזכות להעניק לנו את בית המקדש,
להעניק לנו את הבית השלישי שלא יחרב לעולם (פסיקתא רבתי פכ"ט עמ' קלא),
להתחיל חיים חדשים,
להתחיל את העתיד לבוא כבר כאן בעולם הזה.
ונזכה כולנו יחד לגאולה השלמה והאמיתית במהרה בימינו,
אמן.
ברוכים תהיו!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.