תפוחין קדישין

מאת יהודי פשוט

עקבתי במשועשע למחצה אחרי נאומי הזעם והתוכחה של נציגנו הנאמנים ידי אריכי דמרנן ורבנן והאדמו״רים הצדיקים שליט״א במושב הצגת הממשלה החדשה. הם לא ביטאו לחרפתנו בשלות רגשית או תבונית מול התהפוכה הפוליטית שבאה עליהם, הם נראו אומללים ומבולבלים והקיאו את מרתם כתגרניות שוק יבבניות. לא אכחד שבעומק ליבי בזתי לנמיכותם וגם הייתי שמח לאידם אם לא העלבון האישי שחשתי בהגלותם של יהודים חרדים במלא אפסותם.  כי הנה הייתה להם הזדמנות פז להראות להם לחילונים שהחרדים יודעים אמונה בדרך ואורך רוח מה הם, ואלה עמדו ושיחקו את הסטריאוטיפ המשפיל ביותר של החרדי שרק ניתן להעלות על הדעת.. אבל כאשר ראיתי למחרת את האדונים לוצמאן. (פלוס הקאפילוש האדוק) ואת רבותינו  גפני פרוש ואשר במושב האופוזיציה הלוחמת ׳המלוכדת׳ של נתניהו גם איש אשר כמוני לא היה מסוגל לעצור גניחת צער שפרצה מליבו. היאצמאך'ס שלנו ישבו כהושענות חבוטות והקשיבו לנאום קצה האצבעות של נתניהו ולדברי החיזוק החבוטים של סמוטראץ׳ הפאשיסט כששני המנהיגים הכריזו על הטאבארישים הנאמנים מהאגודה כחברי הגוש הלאומי הימין האמיתי וכו׳.. ואז באשר קראתי על יוזמת החרם הילדותית נגד כל מפרסם שישתף פעולה עם הממשלה החדשה המדינאים המיומנים שלנו הזכירו לי את הכלב הנבחן של לאופר מכפר מירון שהופיע בשבת חנוכה מושלגת לחצר הקבר הקדוש לקול צלצולי שרשרת ברזל באורך חמש עשרה מטר שגרר בצווארו. אסונו של הכלב הזה היה שניתק לפני יומיים את השלשלת שהיה קשור בו בחצר אדונו מצד הבריח ויצא לחופשי כשהוא סוחב עשרים קילו של שרשרת ברזל.. ורבי אלי׳ חיים רוזין החכם עליו השלום ראה את הכלב המורעב והממורט בצרתו, קרץ ולחש לנו ראו שאבאבעס וקחו מוסר: הרי זה כלבו מזה האימים של לאופר... אזוי א פנים האט א כלב וועלכער בעפרייט זיך.. ואתם הפוליטיקאים הבהיימעס, כמה זמן יקח לכם להבין שהדבר הטוב ביותר שנשאר לכם אחרי שעשיתם אל כל מעשי השטות האפשריים בהליכתם ״הנאמנה״ אחרי חלקלקות לשונו של נתניהו ושילמתם את מלוא המחיר הוא לנתק את השלשלת שקשרה אתכם לעטיני השילטון שפקע, אבל לנתק מהצד שלכם.. כי עם חלוף השררה כל מה שנשאר לכם היום הוא החופש שניתן לכם, תתעשתו טפשים וממשו אותו בתבונה. אל תגררו אחריכם את השלשלת המכבידה של האתמול!! ואת זה קבלו מרויטער שהזקין והלבין: מלהיות חסידים נלהבים יותר מהליכודניקים במשחקי האופוזיציה חסרי התוחלת של רבי בנימין בעל הנס לא תוושע ותקבלו אם תקבלו רק חטטים..   

והנה לקראת חתימת המאמר הקצר נזכרתי בעוד אפיזודה מחכימה מבחרותי מהימים של יבול התפוחים הראשון של מושב מירון. ודרכו של עולם שהמגדלים בוררים מהתפוחים את רעי המראה וכל אשר איזה מום בם ושולחים למאכל סוסי הכפר, והטובים היו נארזים אחר כבוד בארגזי קרטון מותאמים והולכים לבית האריזה של תנובה. ואני וחברי נדהמנו כאשר ראינו את עגלתו חמורו של ווידר עמוסה שקי תפוחים גדולים ויפים המיועדים לסוסיו, כי הדבר היה בימים שרק בחלומותנו התקרבנו לתפוחי עץ כי אלה עוד לא גדלו בארץ ישראל עד שנות התש״כ כשנמצא שקרקע הגליל העליון מסוגלת להם, ובחנויות מיוחסות נמכרו תפוחים מיובאים עטופים בנייר משי כתכשיטים בזהב משקלם, הלכנו ושנוררנו מהחקלאים המגדלים כמה שקים בשביל הברסלבר׳ס שהתקבצו לראש השנה מבלי שידענו שייקח לאותם פירות עוד כמה ימים עד שיהיו ראויים למאכל אדם העמסנו אותם על העגלה שסחב מחמוד הפרד של איצקוביטש ופרקנו אותם תחת העץ השקמה העתיק שעדיין היה במרכז החצר המקודש. כמובן שאסופת הדלפונים הירושלמים ראו תפוחים וחטפום עד אחד.. אבל כאשר נתברר שעוד אינם ראויים למאכל, המבוגרים נזכרו במובא בספר ליקוטי מוהר״ן ששצריכים להמתין להם לפירות כמה ימים מלקיטתם, ואילו השאבאב נואשו תיכף מהפרי שאין תוכו כברו והיו מעיפים תפוחים זה על זה עד שנראה להם הגלמוד מר הנפש רבי דוביד ברסלבר ע''ה שקונדסי מאה שערים מתקלסים בו וקוראים אחריו את הפסוק ויקרבו ימי דוד למות מהפטרת פרשת ויחי שבספר מלכים. שהגיע באותה שעה למירון עם תרמיליו המרופטים ועשו את הזקן הנעזב למטרה לצליפתם. ואלה עלזו כשאותו אביון בר אוריין היה חוטף תפוח קשיח בראש או בכתף מייבב אוי וויי ומכופף את שבעים וחמש שנותיו אוסף במאמץ את הפרי מרצפת האבן וטומנו בחיבה בין מטמונותיו. רק אז כשננגמר מטר התפוחים נעמד המסכן והיה עוצם עיניו ומברך בנעימת איכה את הגעמיינע זינדיגע-באנדיטין שקידמוהו אצל רבי שמעון הקדוש כדרך שקידמוהו. רבי דוביד זה גם סבל מגמגום כבד אבל כל כתבי הקדש שגורים על לשונו והיה מגמגם וקורא על הקונדסים את כל פסוקי הקללות שבפרשיות כי תבוא ובחוקותי אחת לא נעדרה ומפטיר בכוונה גדולה בברכות משלו, שיימח שמם וזכרם ונמח זכרם מלהזכירם בזכרון קדוש, וכי מזלו השחור יכנס בהם בכלבים חציפין אלה באבי אבי אביהם יתעקמו רגליהם וכהר ההר יתנשאו חטוטרותיהם, יסתמו בני מעיהם יכהה מאור עיניהם ויפלו כל שיניהם וכו' וכו׳ .. ואני שלא הניחני ליבי לחטוא ברבי דוביד אבל בעוונותי עמדתי והסתכלתי מהצד ונהניתי מההמולה עד שעלתה בדעתי, ראה כמה טפשים הם הצעירים שמוכנים לספוג קללתו של תלמיד חכם נכא רוח בשביל הנאת שעה של מעשה קונדס.. וכמה חכמת חיים יש באותו אביון שאסף מעלבונו את כל התועלת שניתן להפיק ונעמד להתחשבן עם צורריו רק כאשר כבר לא נותרו לו תפוחים לאסוף.. והמבין יבין ..

יהודי פשוט