מאת הרב ישראל אהרן קלצקין
בס"ד. ערש"ק פר' ויחי תשפ"א. לידידיי ומכריי קוראי ומתענגי הגליון 'מעדני הפרשה'.
ישנה אימרה: 'קמצנים לא עושים טעויות, כי על טעויות משלמים'...
מסופר על עשיר קמצן שהתגורר בפנטהאוז בקומה שישית הצמודה לגג ויום אחד גילה דליפת מים מהגג, ולהזמין אינסטלטור לתקן את הנזילה לא היתה אופציה כלל, שהרי הם דורשים כסף עבור העבודה, אשר על כן, סיכן האיש את עצמו ועלה לגג הרעפים לבדוק את הצנרת ותוך כדי כך החליק מגובה 6 קומות כאשר תחתיו כביש סואן והוא רואה את עצמו דוהר לקראת מוות.
האיש נבהל ותוך כדי תעופתו צעק לה': 'אם תעשה לי נס ואינצל, אחלק מחצית מנכסיי לצדקה'
באותה שניה חלפה משאית עם טריילר חשוף שהיה מלא במזרונים והאיש נחת מעדנות על ערימת המזרונים וניצל מהתרסקות וממוות בטוח.
האיש מתרומם ומנער את עצמותיו כחולם, מרים האיש עיניו לשמים ואומר: 'רבש"ע, תראה כמה שטויות אני מדבר כשאני לחוץ'...
במאמר הקודם כתבתי על האדישות והטמטום העולמי שבמקום לפקוח עינים לראות מי שעומד מאחורי הקורונה, רק מתמקדים בנסיונות החיסון והריפוי מבלי להתבונן מה רוצים מאיתנו.
סיימתי המאמר בהבטחה לכתוב השבוע את סיפורו של גר הצדק הרה"צ ר' אברהם גולדשטיין שליט"א מויליאמסבורג, שרגע של התבוננות שינתה את חייו.
היריעה קצרה מלגולל את כל סיפורו שארך לו 45 דקות וזה רק אפס קצהו, אבל אכתוב את ראשית הדברים שנוגעים לענייננו ואכתוב בכלי ראשון:
נולדתי לפני 65 שנה בעיירה במקסיקו למשפחה מקסיקנית על כל המשתמע מכך, חיינו היו פשוטים בתכלית, החינוך היה ממשלתי בלי שום קשר לדת והכל זרם למישרים.
מול הבית של הורי היתה חנות משקאות ששימש כבית מרזח, 'בר' בלשוננו, והיו מתאספים שם מדי ערב מקסיקנים לשתייה והוללות והמקום היה מרכז בילוי.
ערב אחד, אני משחק מחוץ לבית ולפתע אני מרגיש שהאדמה רועדת תחתי, נבהלתי קצת, כי זו היתה רעידת אדמה חזקה, עד שנדמה היה שהבניינים תיכף קורסים על יושביהם, וממולי אני רואה את כל האנשים בורחים מבית המרזח החוצה בפאניקה וצועקים במקסיקנית מילות תפילה והבטחות לאלוקים להיות אנשים יותר טובים ולא לעשות יותר שום רע וחטאים.
כל הענין נמשך כדקה או שנים שנצמו כנצח, אך מיד אח"כ, כאשר האדמה נרגעה והקרקע היתה נראית שוב יציבה, חזרו כולם לתוך הבר והמשיכו לשתות ולהתהולל כאילו כלום לא קרה.
הם חזרו למסלולם, אבל אני לא. לא יכולתי להירגע ממה שראו עיני, למרות שהייתי רק בן 14, לא יכולתי לעכל את הדברים. הלא זה עתה שמעתי אותם חוזרים בתשובה ומבטיחים שלא ישתכרו ויתהוללו יותר אם רק תשוב האדמה למרגועה, ומיד כשחלפה הסכנה הם חוזרים פנימה וממשיכים בהלך החיים ושוב שותים ומשתכרים ומתהוללים?.
שאלתי את אמי שתסביר לי את פשר הדבר, היא הסבירה לי שזה דרך העולם, בשעת לחץ ומצוקה מהרהרים בתשובה ומקבלים קבלות טובות אבל אח"כ החיים ממשיכים הלאה ועולם כמנהגו נוהג.
[מסופר על יהודי רומני פשוט, שהגיע אל האמרי חיים זי"ע וסיפר כי אשתו חולה, הרבי נתן לו טלית קטן ואמר לו שילבש את זה ואשתו תתרפא, כעבור תקופה קצרה הגיע האיש להודות לרבי על הישועה, הסתכל עליו הרבי ושאל: היכן הד' כנפות? ענה האיש: 'ארזתי את זה עמוק בבוידים שלא נצטרך'].
לא נרגעתי, ושאלתי את אמי האם כל העולם הוא כך? ענתה אמי כי יש עם אחד שהם שונים מכל העולם ורק הם נוהגים אחרת, הם מאמינים בה' לא רק במצוקה, אלא כל חייהם דבוקים בה' וכל מסלול חייהם הוא עבודת ה'.
אמי המשיכה וסיפרה לי כי בימי נערותה היא עבדה בעבודות נקיון בשכונה בשם ויליאמסבורג ושם, בבתים של יהודים היא ראתה הנהגה כזו, אבל הוסיפה כי זה בלתי אפשרי לבן אדם רגיל להיות כמוהם.
התחלתי לנדנד לה שתתן לי רשות לנסוע לשם, בתחילה היא לא רצתה לשמוע, אך כאשר היא ראתה שאני מתעקש היא הסבירה לי שרמת החיים בניו יורק יקרה ולא אוכל לשרוד שם.
שאלתי אותה: ואיך את שרדת כשעבדת שם? אז היא הסבירה לי כי הן היו קבוצה של מקסיקניות ששכרו מרתף בייסמנט והיא עבדה בבתים של יהודים שתמיד נתנו לה לאכול ממאכלם וההוצאות היו קטנות והיא חסכה כסף לחזור למקסיקו ולהתחיל חיים כמו בן אדם עם סכום שבמקסיקו נחשב הון רב.
אמרתי לה: גם אני אעשה אותו דבר.
לקח לי קצת זמן לסדר ויזה ולסדר את הפורצודורה וטסתי לניו יורק, ירדתי לרכבת ושאלתי איך מגיעים לויליאמסבורג ומיד שנכנסתי לסופרמקרט הראשון הציע לי הבעה"ב לעשות משלוחים עבורו לבתים בשכונה.
שאפתי למטרה, ומיד בכתובת הראשונה שעשיתי משלוח, שאלתי את היהודי שפתח לי 'מה עלי לעשות כדי להיות יהודי כמוהו'?
האיש נעץ בי מבט כאילו נפלתי מהירח ואמר לי: 'לך לעבוד ואל תתעסק בשטויות'.
לא נשברתי, ברחוב עצרתי ילד ושאלתי אותו מה עלי לעשות להיות יהודי כמוהו? הילד בתמימותו הראה לי על הכיפה שלו ועל פיאותיו המתולתלות וענה לי שעלי לעשות כך כדי להיות יהודי.
מיד נכנסתי לחנות כיפות ורכשתי כיפה והסתפרתי כמו חרדי ומיד הפכתי ללעג וקלס לכל השכונה.
אשה צדיקה אחת שעשיתי לה משלוח שאלה אותי מה השטויות האלו שאני עושה? התחלתי לבכות וסיפרתי לה הכל, ובס"ד היא הפכה עבורי כמו אמא ולימדה אותי לאט לאט אידיש ואורחות חיים, בתחילה 7 מצוות בני נח וכך התקדמתי הלאה והלאה.
המשך הסיפור מרתק אך אין היריעה ארוכה דיה, מי שרוצה את כל הסיפור שיכתוב לי באימייל ואשלח לו קישור להקלטה עם תמונתו איך הוא נראה היום כסבא רבא לנכדים ונינים כולם יראי ה' חרדים ושלמים.
וזה מה שרגע אחד של מחשבה נכונה מפוכחת יכולה לחולל.
בברכת שבת שלום ומבורך:
ישראל אהרן קלצקין
ידידיי היקרים
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.