יוסי יזדי - לאור באור החיים

 בס"ד 

כידוע, שבועות אלו נקראים ימי השובבי"ם. ימים שיש בהם סיוע וחיזוק בעבודת ה', מאיר בהם אור של תשובה מתוך שמחה ורצון לתקן כל קלקול, ואפשרות לחיות כבני חורין בחרות משעבוד להרגלים לא טובים.

בספרי 'לפתוח שערי רצונך' העליתי נקודה שעל ידה נוכל להבין מה עלול לגרום לאדם לחטא ומהו אופן התיקון:

כותב רבנו הקדוש, רבי נחמן מברסלב זיע"א (ליקוטי מוהר"ן תנינא סימן י): "מַה שֶּׁהָעוֹלָם רְחוֹקִים מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְאֵינָם מִתְקָרְבִים אֵלָיו יִתְבָּרַךְ, הוּא רַק מֵחֲמַת שֶׁאֵין לָהֶם יִשּׁוּב הַדַּעַת, וְאֵינָם מְיַשְּׁבִין עַצְמָן. וְהָעִקָּר לְהִשְׁתַּדֵּל לְיַשֵּׁב עַצְמוֹ הֵיטֵב, מָה הַתַּכְלִית מִכָּל הַתַּאֲווֹת וּמִכָּל עִנְיְנֵי הָעוֹלָם הַזֶּה, הֵן תַּאֲווֹת הַנִּכְנָסוֹת לַגּוּף, הֵן תַּאֲווֹת שֶׁחוּץ לַגּוּף, כְּגוֹן כָּבוֹד, וְאָז בְּוַדַּאי יָשׁוּב אֶל ה'. אַךְ דַּע, שֶׁעַל יְדֵי מָרָה שְׁחוֹרָה אִי אֶפְשָׁר לְהַנְהִיג אֶת הַמֹּחַ כִּרְצוֹנוֹ, וְעַל כֵּן קָשֶׁה לוֹ לְיַשֵּׁב דַּעְתּוֹ. רַק עַל יְדֵי הַשִֹּמְחָה יוּכַל לְהַנְהִיג הַמֹּחַ כִּרְצוֹנוֹ, וְיוּכַל לְיַשֵּׁב דַּעְתּוֹ, כִּי שִׂמְחָה הוּא עוֹלָם הַחֵרוּת, בִּבְחִינַת (יִשְׁעַיָה נ"ה): "כִּי בְשִׂמְחָה תֵצֵאוּ", שֶׁעַל יְדֵי שִׂמְחָה נַעֲשִׂין בֶּן חוֹרִין וְיוֹצְאִין מִן הַגָּלוּת". 

השמחה היא מוטיב מרכזי ויסודי בעבודת ה' (רמב"ם הלכות לולב ח, טו). השמחה מגיעה מתוך השלמה, מתוך קבלת עצמי כפי שאני, וכן את המשפחה והחברים שלי כפי שהם. לשמוח באמת, אני יכול רק אחרי ששחררתי מעלי את כל הקושיות שיש לי על תנאי החיים.

יצר הרע הוא כמו חושך, העדר אור, הוא לא בריאה בפני עצמו, הוא שואב את כוחו מהחלל הפנוי שבתוכי. יצר הרע נוצר מחולשה אצל אדם שאינו מרוצה מעצמו, שלא חי בשלום ובהרמוניה את חייו. וכשאדם עצוב, הוא מוכן לכל חטא, ה' יצילנו.

אך, "מעט מן האור דוחה הרבה מן החושך" (חובת הלבבות שער חמישי, פרק ה). לא לחינם רבנו הקדוש כותב שה' יתברך בעצמו ישמור מפגם הברית את האדם השמח (ליקוטי מוהר"ן חלק א סימן קס"ט), וכעין זה כתבו רבותינו על מעלת השמחה בעוד מקומות רבים.

וכך כותב המהר"ל (דרך חיים אבות, י): "כי השמחה מידה גדולה, כי כאשר אדם הוא בשמחה, הוא בשלמות". הוא אשר אמרנו, השמחה היא סימן שאני חי בהשלמה עם עצמי, ומבין שכל ה'אני' שלי זה רצון אחד יחיד ומיוחד לה'. שמח אני שזכיתי בזכות העצומה הזו לרצות את ה', זה התענוג שלי, ואיני מחפש דבר אחר. אני אוהב את עצמי ולא זקוק לאהבות נפולות שהן תאוות הגוף.

באותו עניין כותב רבי נחמן (ספר המידות שמחה אות א): "כשאדם עושה מצווה בשמחה, זה סימן שלבו שלם לאלקיו". כלומר, שמחה זהו סימן שהאדם מרוצה בהנהגת ה', והיא אות שהאדם מלא וגדוש מעצמו, ומתענג ושמח לעשות רצון קונו בלבד. 

מצב של עצבות הוא מצב של חולשה. זו חוסר השלמה עם מי שאני. מצב שכזה הוא הזמנה לתאוות: "בואו אלי, אני מסכן, זקוק לכם שתתנו לי ענג". העצבות היא היוצרת את היצר, אך כשאני שלם עם ה' אלוקי, וחזק עם רצוני ששייך רק לאבי מלכי, אין יצר הרע, מפני שהוא כלל לא נוצר. אני בן חורין!

ה'אני' שלי הוא טוב תמיד! וכן הרצון שלי נמשך מהרצון העליון שאינו נפגם אף פעם. כשאני בהשלמה עם מי שאני באמת, יודע אני שהתשובה היא פשוט לזכור שאני "מתגעגע לה' יתברך כבן המתחטא לפני אביו, כתינוק שקובל ובוכה לפני אביו על שנתרחק ממנו" (שיחות הר"ן מ"ב).

חשבון נפש שנובע מ'לב נשבר' הוא חזרה והתקשרות לגעגוע הטבעי שלי ה'! חשבון נפש של 'לב נשבר' צריך להפנות את תשומת לבי לשאלות כגון, האם אני חי בהשלמה עם עצמי בתור הופעת גילוי ה' בעולם? כמה אני שמח עם עצמי, כמה השמחה ממלאת את חיי מכך שאני משתוקק לה' מטבעי? מדוע חטאתי, כנראה שלא התענגתי מעצם היותי ניגון מיוחד של רצון ה' יתברך בעולם.

חטאתי כי רציתי דבר שהוא מחוץ אלי וזר לי, כי לא הייתי קשוב ומחובר למהותי האמתית שהיא רק לרצות את ה'. מתוך כך נפלתי לעצבות כי שכחתי מי אני באמת, כמה אני טוב גמור וחשוב לפניו יתברך. איך לא אחטא מחר? על ידי שאתפלל לה' ואבקש ממנו שיעזור לי להיות מחובר אליו עם הרצון, על ידי שאבקש ממנו לחיות בשמחה ובתענוג שנובעים מהשלמות שלי עם רצון ה' יתברך שבי.

וזוהי התשובה. לשוב אל עצמי, לשוב אל הרצון לה' המפעם בתוכי שלא נפגם ולא נעלם אף פעם. הרצון שחי הי תמיד ובוער בתוכי, כי הוא נשמת ונקודת חיי. 

בניסוח פשוט, 'חטא' פירושו החטאה מהרצון של חיי, החטאה מה'אני' שלי. ו'תשובה' פירושה לשוב לרצון ולשלמות של חיי, לשוב אל שמחת ה'אני' שלי.

ולחיזוק הדברים, כותב הראי"ה קוק זצ"ל (אורות התשובה טו, י): 

"והתשובה הראשית, שהיא מאירה את המחשכים מיד, היא שישוב האדם אל עצמו, אל שורש נשמתו, ומיד ישוב אל האלקים, אל נשמת כל הנשמות, וילך ויצעד הלאה מעלה מעלה בקדשה ובטהרה. ודבר זה נוהג בין באיש יחידי, בין בעם שלם, בין בכל האנושיות, בין בתקון כל ההויה כלה, שקלקולה בא תמיד ממה שהיא שוכחת את עצמה. ואם תאמר שהיא חפצה לשוב אל ד', ואת עצמה היא אינה מכוננת לקבץ את נדחיה- הרי היא תשובה של רמיה, שתשא על ידי זה את שם ד' לשוא. על כן רק באמת הגדולה של התשובה אל עצמו ישוב האדם והעם, העולם וכל העולמים, ההויה כלה, אל קונה, לאור באור החיים".

שנזכה! שבת שלום!

יוסי יזדי - ייעוץ ואימון אישי. 054-5899646