בירושלים היה חסיד בויאן, משרידי חסידי קמאי, מרומם על כל ברכה ותהילה,
רבי נטע ציינווירט זצ"ל, ממתפללי "זכרון משה". בשעה ארבע לפנות בוקר, כבר
למד בקביעות בחברותא במשך כארבע שעות רצופות, בהתמדה ובחיות, ואז, ספוג
בקדושתה של תורה, התכונן בסילודין לתפילה. ואיך התפלל? אש להבה! לשמו
ולזכרו תאוות נפש!
פעם נערכו בחירות לנשיאות ארצות הברית. הן בידוע שעשיו שונא ליעקב, אבל
בחסדי שמים כל המצר לישראל נעשה ראש, ואז לב מלכים ביד השם ואינו מניחם
להפיק זממם. ולפיכך, אין זה משנה מי בראש, כולם ככלי שרת ביד הבורא
יתברך.
רבי נטע כיתף טליתו על שכמו ופנה להתכונן לתפילה. התעטף בציצית והניח
תפילין, ושאל את אחד האברכים: "יש כבר תוצאות, יודעים מי נבחר?"
"כן", השיבו, "רייגען ניצח". השחקן והבדרן לשעבר היה לנשיא המעצמה הגדולה בעולם.
"א דאנק", השיבו. תודה רבה לך. עכשיו הוא רגוע. יודע מי נבחר לנשיא ארצות
הברית, ויכול להתפלל במנוחה…
לא הבינו, זה לא התאים לו. מה זה עניינו, ובפרט עתה? -"רבי נטע, למה שאלתם?".
"נו, נו", הפטיר. אינו מדבר דברי חולין לפני התפילה…
התמיהה גברה. וכי ההתעניינות מי נבחר לנשיאות – ולא כאן, אלא במדינת הים
– אינו בכלל דיבורי חולין לפני התפילה?
המתינו לאחר התפילה, ושאלו.
נענה ואמר: "בכל יום ויום מברך אני בשם ומלכות 'ברוך אתה השם, אלוקינו,
מלך העולם'. על מה התודה והברכה? – 'שלא עשני גוי!'. על מה מודה אני? על
שאיני פויער רוסי מגושם? כושי מהג'ונגל? או ערבי משוק הבאטראק? לא ולא!
אני שואל את עצמי: מי הגוי הנעלה ביותר, מושא של קנאה, שהגיע לפסגה.
'מושל בגבורתו עולם' בזעיר אנפין, נבחרם של מאות מיליוני בני אדם, האחראי
לגורל מיליארדים. דוגמת נשיא ארצות הברית, המעצמה הגדולה בעולם. וכשהוא
לנגד עיני, מודה אני ומשבח: אשרי, שאיני כמוהו! תודה לך, מלך חי וקים,
שיהודי אני, ואיך שאני, נעלה אני ממנו!".
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.