מאת אהרן בן נחמן
הפוסט "אדמורי"ם או פריצים" שפורסם כאן בשבוע שעבר,
זכה לשיתופים וציטוטים בכל מיני פורומים וקבוצות.
כצפוי היו תגובות אוהדות והיו גם התקפות. "כשנוגעים במורסה
מוגלתית, צורחים חזק".
מכאן אפשר לומר למתלהמים: מי שמזלזל במוסד האדמורו"ת הקדוש
והנשגב, הם אלו אותם אדמורי"ם (לא כולם חלילה!) שהפכו עצמם "אוליגרכים"
על חשבון חסידיהם האביונים. הם אלו שמוציאים שם רע על אבותיהם הקדושים והטהורים
ועל עולם החסידות כולו, ולכן יש להוקיע את התנהגותם כדי להציל את כבודה ועתידה של
החסידות. ההתנהגויות הללו הם שימוטטו בסוף את עולם החסידות כולו, כי באמת יש גבול
כמה הציבור מסוגל לספוג עד ש"הקש שובר את גב הגמל".
אם מישהו רוצה דוגמה אקטואלית, ולא דוגמה היסטורית של הפריצים, שיסתכל
על אורח חייהם של הדיקטטורים באפריקה או במזרח התיכון. הדיקטטור ומקורביו חולבים
את העם ומנהלים חיים משוגעים, ורוב העם גווע ברעב. בסוף יש שם הפיכות, כי הציבור
מתמרד נגדם אחר שמגדישים את הסאה.
וזה לא מה שהיה פעם!! האדמורי"ם האמיתיים מסרו נפשם למען
החסידים, היו ממשכנים את החנוכיות והפמוטים שלהם כדי לגייס כספי צדקה, חלקם נדדו
בין כפרים ועיירות או סיכנו נפשם מול הפריצים כדי להציל יהודים מחרפת רעב. הפרוטה
לא לנה בביתם, ולאחר פטירתם לא השאירו מיליונים וגם לא מאה רובל ליורשיהם, כי בכל
רובל וקופיקה אפשר להחיות נפשות בכל יום.
נכון. גם בדורנו יש אדמורי"ם צדיקים שמוסרים נפשם למען הכלל
והפרט כמו הדורות הקודמים. אבל לצערנו יש גם אחרים, אפילו אצל הגדולים והמפורסמים
שבהם, ש"ממשיכים שושלתא דדהבא" של צדיקים קדומים, אבל בעוד
שה"דהבא' של זקניהם היה ברוחניות, ה"דהבא" שלהם זה "מטילי
זהב" נוצצים או רכוש עצום של נדל"ן ודולרים.
"הכסף" זה רק אחד הסימנים המרכזיים, ובדרך כלל זה בא ביחד
עם תאוות שליטה וכבוד, ויחד עם רדיפת בצע. ממש כמו הדיקטטורים המשוגעים באפריקה או
הפריצים מימי הביניים.
כמובן שהם מספיק מתוחכמים להסתיר את האנוכיות הגועלית שלהם, והם
יודעים להציג את עצמם לחסידיהם השוטים כאילו יש להם "מסירת נייפש" עבורם,
וכחלק מה"קריירה" שלהם, הם משחקים רוחניות ועבודת ה' ובכיות ומצמוצים
והעוויות. אבל המבחן האמיתי לכנות ולאמת שלהם, הוא מבחן התוצאה ו"מבחן
הכיס".
ועל כך יש פתגם חכם באנגלית: Put your mouth
where your pocket is
שזה אומר בתרגום חופשי: שים את הפה שלך איפה שהכיס שלך.
וההסבר לכך, שאם מישהו מדבר גבוהה גבוהה על הצורך להתגייס ולעזור
לאנשים, איך אנחנו יודעים אם הוא כנה ואמיתי? התשובה היא, האם הוא "מדבר"
מהכיס כמו שהם מדבר מהפה.
וזה יהיה הסימן המובהק שלנו: אם האדמו"ר לא ממלא את כיסיו זהב,
ולא צובר לעצמו ולנכדיו מיליונים ודירות פאר, אלא חי בצניעות ובענווה ובמינימליות בדיוק
כמו אחרון החסידים שלו, וילדיו ונכדיו מתפרנסים ומתקשים כאחד האדם ולא מסתובבים
כנסיכים מפונקים שלא חסר להם כלום, תדע שהוא איש אמת קדוש וטהור ונערץ.
אבל אם האדמו"ר חי כמו פריץ או דיקטטור אפריקאי ברוב פאר והדר, בגאווה
ובשליטה, וילדיו ונכדיו "מסודרים לכל החיים", כאשר רוב החסידים שלו מתים
ברעב, אז לא משנה כמה הוא ימצמץ בעיניים וינסה למכור לחסידים שלו שיש לו
"מסירת נייפש" עבורם, המציאות היא שמדובר בפרזיט שהוא וצאצאיו ומקורביו עושים
כל יום "אקזיט" על חשבון דתם ותמימותם של חסידיו השוטים, ובאמת בתוככי
ליבו, לא אכפת לו כלל מהחסידים שלו, אלא רואה אותם כ"בשר תותחים" וצבא
עבדים לשרת אותו ואת בניו אחריו ומקורביו וליצניו עד סוף כל הדורות. ולצערנו החסידים
שלהם נראים בדיוק כמו אותו קוף בציורי 'מחניים' שיושב על "פרנצ'ה" קטנה ומתבונן
איך האדון שלו אוכל מטבעות זהב כל היום ועיניו כלות ברעב.
סימן מובהק נוסף הוא ההתעסקות בשליטה ובטרור. אם האדמו"ר מנהל
טרור ורדיפות נגד מתנגדיו "בשם הדת" על ידי שליחיו ומקורביו, תדעו נאמנה
שהוא נמנה על כת הפריצים והדיקטטורים, שגם הם כידוע עושים טרור ויורדים לחיי
מתנגדיהם. אבל אם האדמו"ר ענוותן כהלל וידיו נקיות מכל פגם של רדיפות וטרור,
תדעו שאדם גדול הוא ואז תמהרו לתת לו קוויטל ופ"נ.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.