בס"ד,
ערש"ק ואתחנן י"א מנחם אב תש"פ.
לידידיי ומכריי קוראי ומתענגי הגליון 'מעדני הפרשה'.
השבוע
ליוו בני ירושלים למנוחות איש יקר מאוד, מנקיי הדעת שבירושלים ה"ה הרה"ג
ר' עמרם בלוי זצ"ל.
איש
אציל היה, הכרנו היטיב ושוחחנו הרבה, לפי דעתי הוא אחד מהיחידים שעבד קרוב ל-70
שנה במחלקה של אחד המוסדות הכי לא סימפטיות ע"פ תבל, ושנים רבות אף שימש
כיו"ר, הוא נשמר מאוד שלא להילכד בשחיתותם והשתדל לשמור על שפיות לעצמו
ולסביבותיו, ותודות לו המחלקה הזו נחשבת יחידה נפרדת ממקור הביב ומתנהלת כחברה
מסחרית לכל דבר, אמנם הנהלת המחלקה מקפידה מאסטרטגיה של כדאיות מסחרית שלא לערבב
בין מעשי סדום ועמורה שבמרכז המוסד, לבין ענייני המחלקה בה עבד.
אך
לדעתי, ומשיחות רבות שהיו לי איתו, מסתבר להערכתי, כי אצלו היה הטעם שונה, היינו, מכיון
שהאמין בדברי חז"ל ש'מרשעים יצא רשע', השתדל להפריד ככל היותר בקשר שבין מרכז
המוסד המושחת למחלקה המיוחדת שבה עבד כדי שלא להכשיל את בני ישראל במאכלות מזיקות,
כפי שחונכנו בשיטת 'השפעת הפועל בנפעל', ועאכו"כ כאשר מגיע לעניינים שנכנסים
לגוף האדם, שיש לנקוט משנה זהירות, שהרי על השפעת המאכלים באדם נאמר: 'אל תקרי
ונטמתם אלא וניטמטם'.
בתקופת
המערכה נגדי, לא אחת, התנצל בפניי על שאינו יכול להתערב לטובתי בסדום ועמורה,
והסביר לי: אני עושה הכל כדי שלא יתערבו בממלכתנו, אם אתחיל להתערב בממלכתם, ידרשו
להתערב בממלכתנו.
למרות
רצינות מישרתו הרמה, לא מש החיוך מעל פניו, וגם כאשר שיכל את בנו בכורו ידידנו
הדגול הרב משה בלוי זצ"ל, עדיין התחזק והשתדל להיות בחינת 'אבלו בליבו וצהלתו
בפניו'.
כי לפני
כ-15 שנה נחלה ר' עמרם קשות ואושפז בחוסר הכרה בבית הרפואה והיה כבר במצב שבני
משפחתו נאספו להיפרד ממנו ובחסדי ה' ושלא כדרך הטבע שמוגדר כנס רפואי, נחלץ מחוליו
וחזר ל-15 שנות חיים מלאי פעילות שוקקת, וכאשר פגשתיו פעם לראשונה בביהכנ"ס
'זכרון משה' מלווה בבנו הר"ג בצלאל שליט"א, אמרתי לו 'בריך רחמנא דיהבך
ניהלן ולא יהבך לעפרא' ומיד הוספתי לו בבדיחותא: 'ר' עמרם, אל תאשים אותי, מבחינתי
הכל הייתי מוכן...'
הוא צחק
מאוד, וסיפר לי בתמורה, כי היה פעם מרוקאי ירושלמי משכונת נחלאות ששכב על ערש דוי
וכבר התחילו להתכונן לסוף, והתקשרו בטלפון להודיע לכל המשפחה להתכונן. הבן שהתגורר
בחיפה שעט ברכבו לירושלים וכל הדרך היה במתח (טרום עידן הסלולארי), אם יספיק להגיע
לפני... וכאשר נכנס לחדר המדרגות הדפו בנחיריו ריח המאכלים שהמרוקאים מכינים לימי
האבלות, הבן קפץ פנימה ותוך כדי הרחת המעדנים שאל בהתנשפות: 'מה המצב?', 'הכל מוכן!'
ענו לו 'רק הוא עוד...' והצביעו על האבא שלא מבין את הרמזים.
סיפרתי
לו בחזרה על פולניה שעמדה ליד מיטת בעלה הגוסס, וכאשר הריח את המאכלים הערבים שהכינו
לכל המשפחה שעתידה כל רגע להתכנס, ביקש ממנה שתטעים לו קצת מהמאכלים, ענתה לו
האשה: לא בא בחשבון, זה מיועד רק לימי השבעה...
אגב, מאז,
כל פעם שנפגשנו התחיל לצחוק ואמר לי ולסובבים: הוא טוען שהוא כבר היה מוכן...
סיפר
מחותנו הגה"צ רבי גמליאל הכהן רבינוביץ שליט"א, כי אחרי שר' עמרם יצא
מבית החולים, פנו אליו עומרי או גלעד שרון בניו של אריק שרון (שגירש והעיף אלפי
יהודים החוצה מבתיהם בגסות, והפך את המקום מחממות חסה לחממות טרור). שהיה שרוי אז
בתרדמת, והם הפכו עולמות לנסות להחזירו לחיים, והם שאלו אותו מהנסיון האישי, מה
עשו לו שהוציא אותו מהתרדמת.
ענה ר'
עמרם: אתם משקיעים כוחות במקום הלא נכון, לי יש את מה שאין לאביכם, מאות נכדים
התפללו עבורי יום ולילה...
נ.ב.
השבוע יצאה שמועה שארבעה אברכים מתושבי שכונתנו זכו ב-143 מליון דולר בלוטו
האמריקאי, כאשר ניסיתי לברר את הנתונים התברר כי ניתן לספר את הסיפור שכבר הבאתי
כאן בעבר.
ניגש
משה את יענקל ואומר לו: סיפרו במקוה שמגיע לך מזל טוב, הרווחת מליון דולר בלוטו.
ענה
יענקל: 3 אי דיוקים בסיפור.
1. לא
מליון, 2 מליון.
2. לא
אני, אחי.
3. לא
הרויח, הפסיד...
בברכת
שבת שלום ומבורך:
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.