דבר תורה לפרשת בלק

מאת יהודי פשוט

ברשות אדוני יקירי הגאון המשפיע הדגול פמ''מ כש''ת הרב מוהרח''ש שליט''א

וירא בלק בן־צפור את כל־אשר־עשה ישראל לאמרי: ויגר מואב מפני העם מאד כי רב־הוא ויקץ מואב מפני בני ישראל: / וישלח מלאכים אל־בלעם בן־בער פתורה אשר על־הנהר ארץ בני־עמו לקרא־לו לאמר הנה עםיצא ממצרים הנה כסה את־עין הארץ והוא ישב ממלי:

במדרש רבה: וישלח מלאכים הקב"ה עשה להם נסים ואמר הקדוש ברוך הוא אני גואל אתכם ואעשה לכם נסים ואתם ממרים אותי בוא וראה ז' גאולות שגאלתי אתכם והייתם חייבין לשבחני ז' פעמים כנגד ז' גאולות וכה"א ויאמר ה' אל בני ישראל הלא ממצרים ומן האמרי ומן בני עמון ומן פלשתים וצדונים ועמלק וגו' ותצעקו אלי ואושיע אתכם" הרי ז' גאולות והמריתם אותי בז' עבודות כוכבים שנאמר "ויוסיפו בני ישראל לעשות הרע בעיני ה' ויעבדו את הבעלים ואת העשתרות" וכן הוא מוכיחן : "עמי מה עשיתי לך ומה הלאיתיך" מה הטרחתי לך שמא אמרתי לך הביאו לי עולות מן חיות שבהרים ג' בהמות שברשותך שור שה כשבים ושה עזים ושבע שאינן ברשותך איל וצבי ויחמור אקו ודישון ותאו וזמר שמא הטרחתיך עליהם להביא לפני מהבהמה שאינה ברשותך לא צויתי אלא מבהמה שהיא ברשותך שנאמר : "שור או כשב או עז כי יולד" וכן : "מן הבהמה ומן הבקר ומן הצאן" וכי יצא סיחון ועוג להלחם בכם ולא הפלתי אותם לפניכם מה הלאיתי אתכם שמא אמרתי לכם להביא קרבן עליהם לא ראה בלק בן צפור שעשיתי להם כל הנסים ושכר עליהם בלעם והפכתי את הקללות לברכות..  בלעם בלק בן צפור מלך מואב שלח אלי כיון שבאו שלוחיו אצל בלעם, אמר לו הקב"ה "מי האנשים?" אמר לו "בלעם בלק בן צפור מלך מואב שלח אלי".אמר רבי אבא בר כהנא: זה אחד משלושה בני אדם שבדקן הקדוש ברוך הוא ומצא קרון של מי רגלים: קין, חזקיה ובלעם:קין - בשעה שאמר לו הקב"ה  "אי הבל אחיך" בקש להטעות, כביכול היה צריך לומר 'ריבונו של עולם, הנסתרות והנגלות לפניך גלויות ואת שואלני בשביל אחי?!' אלא אמר לו  "לא ידעתי, השומר אחי אנכי?". אמר לו הקדוש ברוך הוא: חייך, כך דברת, "קול דמי אחיך צועקים!".חזקיה - כשעמד מחליו, שלח לו מרודך בלאדן דורון, שנאמר : "בעת ההיא שלח מרודך בלאדן"; בא ישעיה, אמר לו  "מה אמרו האנשים האלה ומאין יבאו אליך?" היה צריך לומר 'את נביא של מקום ולי את שואל?!' אלא התחיל מתגאה, ואמר ; אמר לו ישעיה 'הואיל וכך אמרת,  "הנה ימים באים ונשא את כל אשר בביתך ומבניך אשר יצאו ממך יהיו סריסים בהיכל מלך בבל". וכן בלעם הרשע, בשעה ששלח בלק אצלו, אמר לו הקב"ה מי האנשים האלה עמך?" היה צריך לומר 'ריבונו של עולם! הכל גלוי לפניך, ואין כל דבר נעלם ממך, ולי את שואל?!', אלא אמר לו בלק בן צפור מלך מואב שלח אלי אמר הקדוש ברוך הוא 'הואיל וכך אתה מדבר,לא תאור את העם: אמר הקב"ה 'רשע שבעולם, כתיב על ישראל  "כי הנוגע בכם כנוגע בבבת עינו" ואתה הולך ליגע בהם ולקללם?! תצא עינו, שנאמר "שתום העין", לקיים "כל הנוגע בהם כנוגע בבבת עינו".. ע''כ עם כל האמור במדרש שהבאנו, פרטי סיפור מזימת בלק והשתלשלות ברכותיו של בלעם חידות סתומה וסבוכות הן, וגם מהות בלעם עצמו לא נתבררה לנו בבירור גמור כי פעם יקראהו הכתוב קוסם שנאמר ואת בלעם בן בעור הקוסם הרגו בחרב. ופעמים יעיד הכתוב שרוח ה‘ דבר בו. אמנם נאה דרש הר''י אברבנאל בפירושו על התורה כשאמר:  כי הנה בלעם בלי ספק זכה למעלת הנבואה, וכן דעת חז"ל, כי ניבא במדרגה עליונה. אבל היה אמיתת הדבר הזה, שבראשונה היה קוסם וחכם גדול במשפטי הכוכבים, ויודע לעשות כפי השעות טלסמאות להוריד השפע מהעליונים, לטובה או לרעה על התחתונים. וזהו מה שארז"ל שהיה יודע לכוון השעה שהיה כועס בה הקדוש ברוך הוא, שרצו בזה שהיה יודע לכוון ולבחור השעה שהיה מאדים בבית נשיאותו, ויביטו אליו כוכבים רעים, ובאותה שעה היה עושה טאלסאם להשמיד להרוג ולאבד. והנה הקדוש ברוך הוא כשרצה לזכות את ישראל בכיבוש הארץ הקדושה וירושתה, ראה לשפוך רוח נבואתו על בלעם, כדי שינבא הדברים העתידים להיות מהצלחות ישראל, וכל זה כדי שידעו כל הגויים האויבים את ישראל, וישמעו מפיו של בלעם שבגזרת עירין פתגמא ובמימר קדישין שאלתא, שישראל יירשו הארץ, ושה' יעץ ומי יפר. ובזה יירגזו וחלו מפניהם. הנה אם כן בלעם היה בראשונה קוסם, כי הוא היה אצטגנין גדול מחכמת הכוכבים. הנה היא מכלל הקסם. ומפני שהיה יודע בה הרבה עד יום מותו, נקרא הקוסם והיודע בחכמה ההיא, ידע העתידות. ולכך ידע לברך המבורכים ולקלל המעותדים לקללה, כי האצטגנין אינו פועל הברכה והקללה, אבל יגיד אותה קודם בואה, כפי מה שיורו עליה הכוכבים ממסילותם. אבל בלק חשב שידע בלעם למשוך המציאות אחר רצונו, ואף שלא בטבע במעשה הטלסאם. ולכך שלח לו מלאכיו וקסמים בידם, רוצה לומר הכלים הצריכים לקסם ולטלסמאות, כאלו תאמר כלי הנחושת וזולתם אפוד ותרפים. כאשר נתחדש בבלעם הרוח הנבואי שהיה כפי ההשגחה העליונה, ולא כפי מערכת הכוכבים, היה בלעם רוצה ליחס ענייניו אל הנבואה ואל הבורא יתברך המנבא אותו. ובלק היה מיחס אותו לאצטגנינות, ובזה היה ביניהם המחלוקת: בלעם משתדל תמיד להודיע שהוא נביא השם, ובלק אומר שזה היה כזב, אבל כל חכמתו הייתה בקסם ולא בדבר אחר. וזה כלל גדול ראוי שיהיה בידך תצטרך אליו בפירוש הפרשה..ע''כ ואריכות דבריו הזכירו את דברי הר''י בכור שור: קסמים בידם - קוסם גדול ומכשף גדול היה בלעם , עד שיצא טבעו בעולם ברוב כשפיו , והיה מוציא קול שהוא נביא; ולכך אמר להם: "והשיבותי אתכם דבר כאשר ידבר יי' אלי"  לומר  שהוא עושה על פי השם , ודעתו להזיק על ידי מכשפות. והקדוש ברוך הוא בחסדו נתמצע בדבר להציל ישראל מידו. ולא שרתה עליו רוח עתה אלא בשביל ישראל..ע''כ ובדומה פירש הרלב''ג: וקסמים בידם - הם כלים - מה , יעורר בהם הקוסם כח הדמיון להגיע אליו הקסם. וראוי שתדע , כי אלו הדברים הנזכרים בזאת הפרשה מבלעם הם נבואות , לא קסמים; וזהיתבאר במה שביארנו מסגולות הקסם והנבואה ומה שיוכר בו אחד - אחד מהם , בשני מ'ספר מלחמות יי'' (ראה פרקים ו - ח). ואחשוב , כי השם יתעלה השיבו נביא בזה הזמן- בעבור עוצם השגחתו על ישראל (ראה ויק"ר א , יב) , כי היה ראוי שתשמרהו זאת המעלה מנתינת עצה להכשיל ישראל בדברים מגונים , כמו הזִמה ועבודה זרה. ועם כל זהלא נשמר מזה , כי הוא נתן עצה למואבים להפקיר בנותיהם לזנות עם ישראל כדי שיפתו אותם לעבוד עבודה זרה , כמו שנתבאר בפרשת 'ראשי המטות'; אמר "הן הנה היו לבניישראל בדבר בלעם למסר מעל ביי' על דבר פעור.. ע''כ אך בל יחשוב ה' עוון לי אם אלך בדרכו של הרמב''ן שלא חש להרחיק פירש''י ואף לא זו המובאת בשם רב האי גאון כאשר לא נתיישבו לו דבריהם, אומר כי יש פעמים שהיעדר הביאור קרוב יותר למכוון שעניין זה אמור להתמיה בפליאות עלילות הבוית''ש אשר גבהו ועמקו מחשבותיו ממשבותנו. אך זאת הגידה לנו תוה''ק שאותו בלעם חמדן ממון היה את הלא שנצרך לומר במצוותו יתברך אמר בדרך שאכן שנתן פתח לבלק להבין שנתכוון ל'אלא אם כן..' למען החזק בקליינטים הגדולים שמא ימצא הדרך שיפיק מהם ממון ופרסום, ובדיבור אם־יתן־לי בלק מלא ביתו כסף וזהב דיבר גרויס-געלט כדרך הבאבות למען יכירו שהוא מכיר בעוצם כוחו וערך עצמו.. ע''כ יתמה לי על רבינו שדחה דיברי המדרש ופירושיהם של גדולים ונכבדים שאמרו שהשי''ת נהג בו כדבריהם ז''ל בדרך שאדם רוצה לילך מוליכים אותו והמחלל ש''ש בסתר סופו שיכריזו עליו בגלוי.. והלך בדרך רחוקה ואמר: השם אמר לו: כבר הודעתיך , כי העם ברוך ולא תוכל לקללם; ועתה חזרו לפניך , ואם לקרוא לך בלבד באו , כלומר , שיִתרצו בלכתך עמהם על מנת שלא לקלל את העם , כאשר הודעתם מתחלה , קום לך אתם , ואך את הדבר אשר אדבר אליך אותו תעשה; שאפילו אם אצוה אותך לברך - שתברכם , לאתירא מבלק; וזה טעם 'אם'. וכן היה החֵפץ לַשֵם הנכבד מתחלה , שילך עמהם אחרי הודיעו אותם שלא יקללם , ושיתנהג בענינם כאשר יצווה; כי הרצון לפניו יתברך שיברך אתישראל מפי נביא לגוים. והנה היה על בלעם להגיד כן לשרי בלק , ולאמר: הנה הרשה אותי השם להיותי קרוא לכם בלבד , אבל על מנת שלא לקלל את העם , ועל מנת שאםיצוה אותי לברך - שאברכם; ואם לא יתרצו בכך , יהיו מניחים אותו. כי גם בפעם הזאת השנית אמר בלק: "ולכה נא קבה לי את העם הזה" (לעיל , יז) - לא יחפץ בו להודיעו עתידות , ולא לדבר אחר , זולתי לקוב את העם. והנה בלעם , מרוב חפצו ללכת , לא הודיעם זה ולא אמר להם כלום, מה גם שדבריו לא ייתכנו א כימה באה תורה ללמדנו בזה וב כי אילו היה פחד בלק עליו היה הכתוב מפרש זאת כדרך שפירש בכמה מנביאי ישראל.. והנה ליבבוני דברי רבינו הנציב שאמר על הפסוק לא־הביט און ביעקב ולא־ראה עמל בישראל ה' אלהיו עמו ותרועת מלך בו: לא הביט און ביעקב. האון שישנו ביעקב אינו בעצם מושרש בלב יעקב, כמשמעות לשון הבטה כמה שכתבתי לעיל פרשת חקת בפסוק )כא,ט( והביט אל הנחש שהוא הסתכלות בתוך ופנים הדבר וזהו דבר הכתוב הקב"ה לא הביט שהאון מושרש בלב יעקב. אלא כמו שאדם רוצה לעשות און ע"י רוח שטות שהיא טבע התאוה וכדומה. והכי איתא במדרש רבה )ב,טז( על הפסוק אם יתן איש ביתו וגו' אחות לנו קטנה וגו'. דמשום הכי אהבת ה' עזה לישראל אף על פי שהמה חוטאים כאוה"ע משום שהם כקטנים פירוש שהטבע מחטיאם ולא הדעת. ולא ראה עמל בישראל. הקב"ה לא ראה עמל. במה שנראה לבלק ובלעם שהמה משנים הטבע, וא"כ הוא עמל לאחוז בגלגלי הטבע כביכול. אבל אינו עמל ואינו שנוי כלל, כאשר יבואר. ה' אלהיו עמו. על יעקב אמר. שאף על פי שהוא חוטא, מכל מקום ה' אלהיו עמו. אינו כופר בעיקר. אלא אינו יכול להתגבר באותה שעה על התאוה והרצון. ועל ישראל אמר ותרועת מלך בו. באמת הצדיק אינו עושה נסים בקביעות ומה שראו בלעם ובלק אינו אלא מה שהצדיק מועיל בתפלתו בעת צרה. וזו באמת אינו נסיי אלא כך הנהגת מלכות שמים שתועיל תפלה לכל דבר. ותרועת היינו מלשון והרעתם בחצוצרות )י,ט( שמשמעו תפלה גם כן כמה שכתבתי שם בשם הרמב"ם. וכ"ז היא מדת מלכות שמים.. וברוח דברים אלה מובא במשך חכמה על דברי הפסוק הנצמדים לבעל פעור: במתניתא תנא כצמיד ע"י אשה ואילו ואתם הדבקים בד' אלדיכם דבוקים ממש (סנהדרין דף ס"ד ע"ב). הענין דתנן בגמ' ערובין ס"ט אדם מכם ולא כולכם פרט למומר כו' מן הבהמה להביא בני אדם הדומין לבהמה מכאן אמרו מקבלין מפושעי ישראל. הענין דתאוה יש לבהמה, כמו תאות האכילה, תאות המשגל, תאות נעימות וכיו"ב, ואין זה מפעולות השכל אשר ניתן ממרומים, ולכן אמרו בריש סוטה אין אדם עובר עבירה אא"כ נכנס בו רוח שטות, והיא עשתה מעשה בהמה לכן קרבנה שעורים, כי השכל לא יתאוה לענינים גשמיים, משא"כ עובד ע"ז ובעל דעות משובשות אשר זה אין מנפש המתאוה רק הוא דבוק בנפש, שהטעיות והשיבוש בנפש, לכן ע"ז מצטרף למעשה, כי הנפש המחשבה הוא אחד מסגולתיו וכשנגמר במחשבתו הוא חקוק בו, משא"כ העבירות שמצד נפש המתאוה, שלא נגמרה תאותן עד שיצא אל הפעולה בכחות הבהמיי אשר הם הפועלים, ולכן במגדף כתיב עונה בה, שהעון דבוק בנפש ונחקק בו עצמו, ולכן מקבלין קרבנות מפושעי ישראל, שסבת חטאיהם שדומין לבהמה, שהשכל אינו כובש את התאוה, והתאוה עושה שלה כבהמה, שאין לה שכל להתגבר על התאוה, אבל מומר שעובד ע"ז, שזה אינו בא מסבת נפש הבהמיי, הוא משובש בשכלו והוא אדם מוטעה נתמעט מקרבנות, שאינו אדם ככם, שחלק האדם, הוא הנפש, אינו דומה לנפש הישראלי, אולם בבעל פעור הלא הע"ז היה מן התגברות התאוה, שנכנס לקובה וילדה משקה אותו יין ואומרת השמיעי לי והיא נוטלת ואומרת פעור עצמך, א"כ היה זה מפעולות התאוה, אבל לא שבוש בשכל, לכן עמד פנחס ויפלל על אלה יפלו כ"ד אלף מישראל, שהמשובש בנפשו הלא עונו בנפשו, ונכרת נפשו מקהל ישראל, אבל כאן שהנשיא שבהן הוא לא יכול לשלוט ביצרו, ומתגבורת התאוה באה הע"ז, א"כ המה מישראל, וע"ז יפלו כו', לזה אמר הנצמדים כצמיד ע"י אשה, שהוא רק להרבות החן בעיני בעלה, וכמוש"א אין אשה מתקשטת אלא לבעלה, כן היה רק מתגבורת התאוה, אבל ואתם הדבקים דבוקים מצד השכל, כי השכל גובר על התאוה, ומי אסור בתאוה כנפש הישראלי סוגה בשושנים, לכן קבר משה מכפר על עון פעור, כמו שאמרו סוף פ"ק דסוטה, משום שמי הוא כמשה אשר התגבר שכלו עד כי בטלו כחותיו המתאוים ופירש מאישה. ודו"ק. ומדי דברי בתורתו של אותו גאון אביא גם דבריו שאמר בפסוק: כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל אל הן עם כלביא יקום וכארי יתנשא כו'. פירושו ע"ד פשט כי כעת, כהעת הזאת והמצב הנוכחי שהחרימו סיחון ועוג ועתידים עוד לנקום ממדין וממלכי כנען יאמר ליעקב כמו על יעקב, ולישראל פירוש על בית יעקב וישראל יאמר ראו מה פעל השם, התבוננו גבורותיו ונפלאותיו מה שפעל השם, כי הנה עם כלביא יקום כו', שהלביא כששוכב אינו ניכר מאומה וכשיקום רואין מי הוא, כן העם הזה הלא היו עבדים, דאפילו על אנשי ביתם לא שלטו, ופתאום כלביא יקום וכארי יתנשא. ראו מה פעל השם ב"ה, כי אין זה סדור טבעי רק השגחה פרטיית מאלקי כל, וחסר מלת ראו כאשר ידוע דרך הצחות. וזה שהקדים תחלה אל מוציאם ממצרים כו' כי לא נחש ביעקב ולא קסם כו' שאין בהפלאים של ישראל שום נחש או קסם, רק כח השי"ת. והמשך המליצה כך כתועפות ראם לו, פירוש השם לישראל, כי לא כח נחש ביעקב ולא תועפות קסם בישראל, כעת יאמר על יעקב ועל ישראל ראו מה פעל אל הן עם כלביא יקום וכארי יתנשא כו'. והבן כ"ז..  ע''כ  ב.י.ל.א.ו.