מאת יהודי פשוט
ברשות אדוני בעל האכסניה טוב העין הרב המשפיע הדגול פמ״מ כש״ת רבי חיים שאולזאהן שליט״א
אפתח ברשותכם בסיפור
שיחה מעניינת ששמעתי לפני כנ''ה שנים בהבנת הפסוקים העוסקים באברהם אבינו
ובשרה אימנו ע״ה. ומעשה שהיה במירון של בחרותי, בימים בהם פעמים והיינו
מגיעים לאותו מקום קדוש ומלבד קרעי ערפילים אפרים שטסו מעל החצר בסערת
רוחות מיבבות וכלבי הפקר כחושים ומפוחדים שתעו בין האולמות השוממות לא נמצא
שם דבר . במשך הים היו צצים איזה אנשים רטובים חצי קפואים אומרים איזה
מזמורי תהילים וחומקים ונעלמים. ואפילו אם היינו קוראים לרבי אברום ולחיים
עטייה המסכן שהסתגר עימו למעלה בחדרונו קשה היה לצרף עשרה למניין. פעם
שאלנו זקן ספרדי בחלוקא דרבנן מהדור הישן של טבריא שנמצא לנו האם ימתין
כבודו אולי יגיעו עוד אנשים ויצטרף אלינו למניין?.. והוא השיב לנו בדרך
קפידא שאינו מתפלל עם אשכנזים.. האמנם שאל אותו חברי הגדול ממני (שהיה
לגאון והחכם הכולל הגרמ״י רובין שליט״א מירושלים) מה רע מצא בנו כבודו?
האכן הגיעו הדברים עד כדי כך?! והוא הטיח בו ואמר: שבענו רוגז מכם האשכנזים
היהירים.. בא סנחריב ובלבל את האומות.. ואתם באתם מפולוניה ובלבלתם סדרי
עולם ומארה הבאתם בשמחת חיינו, כי תפשתם בנימוסי הנוצרים והמלכתם את הנשים
שלכם. פעם אצלנו עבדנו כמה שעבדנו והרווחנו כמה שהרווחנו והאשה הייתה חייבת
להסתדר לגדל את הילדים לבשל אוכל ולתת כבוד לבעל.. אבל הגיברת האשכנזיה
מתקשטת קופצת שפתותיה ואומרת יפה בשקט לבעלה: מוישה גיי הינגברינג (הענג
און ברענג..) והטמבל רץ ועובד מצאת החמה עד צאת הנשמה, עד.. עד שהוא נופל
ומת בן ששים ומניח לה לפראו רוזענקרנץ בית עם גינה יפה בטבריה עילית ופנסיה
טובה.. ואני מה איכפת לי מהאשכנזים, רוצים למות צעירים אז למה לא.. ושיהיה
להם לבריות.. אלא שהספרדיות הצנועות רואות מקנאות ולומדות מהר מדי את
דרכיכם, והאיש שהיה פעם המלך והאדון בביתו נעשה קטן ומבוהל וגם אם הוא חכם
ונכבד אימת אשתו עליו.. הככה ייעשה לאיש? הברא ה׳ חדשה בארץ ואשה תסובב
גבר?! ואני אין דרך יפה לפני מלברוח מפניכם כנמלט מהמגפה.. אמר לו חברי:
הרי בגמרא כבר אמרו היזהרו בכבוד נשותיכם.. מכבדה יותר מגופו..איתתך גוצא
גחון ולחוש לה.. והשי״ת בכבודו ועצמו אמר לו לאאע״ה כל אשר תאמר אליך שרה
שמע בקולה.. ולא עוד אלא שרש״י הביא מהמדרש שאברהם היה טפל לה לשרה אמנו
בנביאות.. די דיברת! הוא הדבר אשר אמרתי.. קטע אותו החכם הזועף, על כן עליך
וחבריך אמר הרמב״ם את אשר כתב במכתבו לבנו שלא יתרועע עם האשכנזים, כי אין
בכם ישרות השכל, ולא די לכם שאתם מייגעים עלינו בחומרות שהמצאתם בפלפולים
של הבל, גם מדרש אינכם יודעים לקרוא כמו שצריך.. ולהיפוך! כתוב שם שמה
שאברהם אבינו נעשה בפעם זו טפל לה ועשה כמצוות אשתו, היה כי כך נאמר לו
בנבואה למען ימנע את ישמעאל מתביעה על חלק בארץ ישראל.. אבל, בכל דבר האשה
צריכה להיות טפלה ושפחה לבעלה, לא לומר לו מה לעשות וכמה להרוויח ולמלא
רצונו כמו אצל אמהותנו היהודים המערביים הקווקזים והגרוזינים בלי שאלות!!
ויהיו חיי
שרה מאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים שני חיי שרה ותמת שרה בקרית ארבע הוא
חברון בארץ כנען ויבא אברהם לספד לשרה ולבכתה ויקם אברהם מעל פני מתו וידבר
אל בני חת לאמר גר ותושב אנכי עמכם תנו לי אחזת קבר עמכם ואקברה מתי
מלפני.
פשיטות סיפור
המקרא הוא במספר שנות חיי שרה אימנו ומום הסתלקותה וכי ערך לה אברהם בכי
ומספד ברב עם (כי אין לשון ויבא אברהם מחייב שבא מחוץ למקום שהיתה שם אלא
כבא בדברים וכמו שאמר דהמ''עה ואל תבוא במשפט או ויבא הביתה וכו') ושיחו אל
בני חטא ומעניהם יזכירו נימוסי מכר נחלת אבות שנעשה בימים ההם בהתאסף זקני
העיר וסדר דברים מצד הקונה המפציר בזקנים שידברו על לב בעל הקרקע: וידבר אתם לאמר אם יש את נפשכם לקבר את מתי מלפני שמעוני ופגעו לי בעפרון בן צחר ונימוס
מענהו של הבעלים המודיע אהבתו וטוב עיניו בקונה עד שהוא מבקש ליתן לו חפצו
חינם אין כסף במתנה גמורה וכו'. והנה כאן הגיד הכתוב: שאברהם ביקש רק את
מערת המכפלה לאחוזת קבר, וכי עפרון הסכים על מנת שיקנה גם את כל השדה
(ובמ''ת קרא על שרה הפסוק זממה שדה ותקחהו במשמע שאותה נביאה, שאמרה
לאאע''ה גרש האמה הזאת כדי שלא יבוא בתביעות על ירושת הארץ, גם זממה שתחתום
ימיה בחברון ויתגלגל אותו קניין ראשון והנכבד בתולדת בניה). ואך הדבר שיצא
כאן מטבע נימוסי המכר הוא בחילופי הדברים המקובלים עד שיסכימו על המחיר
הסופי, שהנימוס הוא כי המוכר יתחיל בהצעת מחיר מופלג ומופרך להראות עד כמה
חביב עליו נכס זה וכמה יצר לו להסתלק ממנו, וברבות האמירות והמענות יצטרפו
הנוכחים וישתדלו לפשר בין הצדדים עד לאחד מעשר או פחות מהמספר שנזרק בתחילת
הטכס, וכאן קפץ אאע''ה ונתן לו להמוכר את מלוא המחיר המופקע שעפרוו זרק
מפיו וישמע אברהם אל עפרון וישקל אברהם לעפרן את הכסף אשר דבר באזני בני חת ארבע מאות שקל כסף עבר לסחר.
ואם תשאל שהרי מצאנו בכתובים שהצדיקים חסים על ממונם, יעלו על הדעת ב
תכליתים בדבר, ראשית הודיע חיבתה והרבות כבודה של שרה הנביאה, וב' לחבב
ולפרסם קניינו הראשון של אברהם אבינו ע''ה בארץ כנען שהובטחה לו ולזרעו,
וכי קניית השדה נסתבבה לו בהשגחת השי''ת כבאגב. והנה העניינים הנזכרים הם
הם שעוררו את הדורשים בשבחה של שרה אמנו, מה גם שתוה''ק גילתה עניינים באשר
לעניינה בהגר שלמראית העין (ודעת הרמב''ן) היה בהם צד מידה רעה באותה
צדקנית ונביאה. ובחמלת ה' ראתי נפלאות בסה''ק שם משמואל שמובא מפיו: דהנה
דברי הזוה"ק דאברהם ושרה הם נשמה וגוף לאו בדרך רמז ומליצה ואסמכתא בעלמא
כתב כן אלא כן הוא באמת, והיינו שהשכל אלקי והארה אלקית שנמצא בישראל הכל
נמשך מאאע"ה, וכל תשוקת ישראל לאביהן שבשמים והדביקות שיש בישראל הכל נמשך
משרה, באופן שאאע"ה הוא הנשמה והשכל שבישראל, ושרה היא הלב שבישראל, כי
האבות כל מה שפעלו לא לעצמם לבדם פעלו אלא גם לזרעם אחריהם וכלל ישראל
כולו, ואברהם שהי' חכם גדול בכל עניני העולם כולו ובזוה"ק ריש פרשת לך
האריך מאד מחכמתו הגדולה, ועוד שם בזוה"ק (פ"ג.) אמר ר"ש ת"ח כלא רזא
דחכמתא איהו וקא רמז בחכמתא ודרגין דלתתא דקא נחית אברהם לעומקייא דלהון
וידע לון ולא איתדביק בהו, ע"כ, והיינו דביטל את חכמתו הגדולה להשי"ת והלך
בתמימות ואף מה שלא הסכים עמו שכלו והי' נראה זר בעיניו לא השגיח על שכלו,
וכמו שהי' הענין בהעקידה שאברהם ידע שפיר סוד הקרבן וידע שאין אדם ראוי
לקרבן ואעפ"י כן לא השגיח על שכלו וקיבל דבר הש"י בתמימות, וממנו תקיש לשאר
הנסיונות שבאם הי' גם שכלו מסכים לכל אלה לא הי' נחשב לנסיון כלל, כי
צדיקים לבם ברשותם אל כל אשר יחפוץ יטנו, ואם הי' גם שכלו מסכים נקל מאד
הי' בעיניו להטות את לבו להיות נמשך אחר שכלו, וע"כ על כרחנו לומר שכל
הנסיון הי' מפאת ששכלו לא הסכים לזה ואעפי"כ כפף את שכלו לדעת המקום, וידוע
דמכל מה שאדם בורח לכבוד הש"י הוא בא לעומתו בדרגין עלאין קדישין, ובזכות
ויסתר משה פניו זכה לתמונת ה' יביט, ובמד"ר שמה שהסתיר פניו הוא שחלק כבוד
להש"י, ע"כ זכה לזה עצמו בדרגין עלאין קדישין, וכמו כן אאע"ה באשר שביטל את
שכלו לרצון הש"י זכה להארת שכל אלקית מאד מאד לו וגם לכל זרעו אחריו בצד
מה, ושרה באשר בטבע הנשים להמשיך אל החומרית ביותר ותשוקה שלהם ביותר
בדברים החומרים, והיא ע"ה לא נדבקה בדברים החומרים וכבר אמרנו לפרש דברי
הזוה"ק שחשב מעלת שרה שזכתה לפרשה שלימה בתורה מענין שני חיי' ופטירתה
וקבורתה משום שירדה למצרים ולא נדבקה בחלק הרע שמה וגו'.. וכן מובא שם:
כללו של דבר אברהם ושרה הם המוח והלב של כל ישראל, אברהם קדושת השכל, ושרה
קדושת הלב כמו שהם עצמם הי' ולעומת שני קדושת האלו קדושת השכל וקדושת הגוף
אנו אומרים בברכת ק"ש והאר עינינו בתורתך, ודבק לבנו במצותיך, ואף שזה בלא
זה אי אפשר שבלתי תשוקת הלב להש"י אי אפשר שיהי' בו קדושת השכל והארה
אלקית, וכן היפוך נמי לא ימצא זה בלי זה ומפורש אמרו ז"ל ולא ע"ה חסיד, מ"מ
ההתחלה ויסוד הבנין באאע"ה הי' היסוד השכל וממנו בא לקדושת הלב, ובשרה הי'
היסוד הלב, וממנה באה ג"כ לקדושת השכל והארה אלקית: והנה מצאתי בספרי חכמי
האמת ששרה הייתה בבחינת הצמצום דמידת החסד הממוצע בין מידת החסד של אברהם
למידת הגבורה דפחד יצחק. ובספר האלשיך הקדוש מובא: הנה ידענו מחכמי האמת כי
אברהם ושרה באו לתקן את אשר עותו אדם וחוה. וכן נראה מדברי רבותינו ז"ל
באומרם בבראשית רבה (יד ו) למה לא נברא אברהם תחלה מפני שמה שקלקל אדם בא
אברהם ותיקן, ואם היה נברא הוא תחלה מי יתקן אחריו, הנה כי לתקן בא אברהם.
והוא כי אדם וחוה הביאו מיתה לעולם, ואברהם ושרה הביאו חיים לעולם. אלו
גרמו קללה, ואלו ונברכו בך וכו': אדם סילק שכינה אל הרקיע, ואברהם ושרה
הורידוה מרקיע שביעי, כמאמרם ז"ל בבראשית רבה (יט יג). אלו קלקלו הנפש ואלו
עשו הנפש שנאמר ואת הנפש אשר עשו בחרן. אלו אכלו והאכילו מה שמביא מיתה
לעולם, ואלו אכלו והאכילו מה שמביא חיים לעולם, כי על ידי מה שהיה מאכיל
וגומל חסד נתקיים העולם כמו שאמרו ז"ל בשמות רבה (עיי"ש פרשה ב יג) כי
משלשה דברים שהעולם עומד עליהם, בתחלה היה עומד על עמוד אחד הוא גמילות
חסדים של אברהם וכו'. וכן חוה הטיל בה נחש זוהמא (שבת קמו א) ושרה נלקחה
שני פעמים ונשמרה לבל יוטל בה זוהמא. ובזה מצאנו ראינו טעם על הביא הוא
יתברך את שרה בנסיון ההוא כי צרה גדולה היתה לה, אך הוא לתקן קלקולי חוה.
וגם רבקה הוצרכה לתקן במקומה כי עדיין לא נגמר התיקון, והוא כי כל שלשת
האבות יש להם שייכות עם אדם כנודע ליודעים חן. וגם שלשה דברים שקלקלה חוה
שעל כן נצטוו הנשים בנדה וחלה והדלקת הנר נתקן על ידי שרה, שעל כן אמרו ז"ל
(בראשית רבה ס טו) שהיתה עיסת שרה מתברכת שהוא בלי ספק על דבר החלה, ונר
דלוק מערב שבת לערב שבת על דבר הנר, וענן קשור על פתח האהל על פתחי נדה
שהיתה טהורה מהן, ונכנסה במקומה רבקה בברכות אלה כמפורש בענין אומרו ויביאה
יצחק האהלה וכו'.. ואברהם זקן בא בימים וה' ברך את אברהם בכל..
משמעו שנתברך בהפלגה גדולה מעל ומעבר לפרטי הברכות שנזכרו בלך-לך הרבה
נתאמצו המפרשים לפרש משמעות הדבר שאאע''ה נתברך בכל שהרי לא ייתכנו שלמות
הברכות כולן באותו אדם. ואני עני נתתי דעתי בפסוק זה כי בכמה וכמה מקומות
מאסו החכמים בשנות הזקנה שעליהם קראו הפסוק אשר תאמר אין לי בהם חפץ,
ובתלמוד על הפסוק כאשר יזעו שמרי הבית והתעותו אנשי החיל ובטלו הטחנות
כי מעטו וחשכו הראות בארבות וסגרו דלתים בשוק בשפל קול הטחנה ויקום לקול
הצפור וישחו כל בנות השיר: 'ביום שיזעו שמרי הבית' - אלו הכסלים
והצלעות, והתעותו אנשי החיל' – אלו שוקים ,ובטלו הטחנות' - אלו שינים,
וחשכו הראות בארבות' - אלו עינים.. ואמר ליה קיסר לרבי יהושע בן חנניה: מאי
טעמא לא אתית לבי אבידן ?אמר ליה: טור תלג , סחרוני גלידין, כלבוהי לא
נבחין, טחנוהי לא טוחנין.. כי אתא רב דימי אמר: ינקותא - כלילא דוורדא,
סבותא - כלילא דחילפא ועוד ועוד.. הנה הגיעני השי''ת ואני מונה את שנתי
השבעים ואחד ודומה עלי שלא נאמרו אותם מאמרות בגנות הזקנה אלא לזררז הבריות
שלא יתרשלו בשיא כחם. והאיר השי״ת את עיני לדקדק במילי רבינו האב״ע שאמר
על בכל ״מכל חמדת האדם״ (ודומה שנוסחה אחרת של האב״ע הייתה לפני הרמב״ן) כי
מצאתי שלכל גיל וגיל נותן בנו השי''ת את השכלים הרצונות הראויים לנו באשר
אנו. ואדרבא עם שוך להיטות החושים אנו מתפייסים יותר ויותר לטבע הבריות
וגבולות שכלם וכך אנו מסירים מליבנו כעס וחימה שהוא הצר הצורר המקדיר את את
מאורות חלדנו. והפסוק יעיד שברכת זקנתו של אאע''ה ברכה שלמה היתה לו מאת
ה' כמו כל מידה ומידה שהשי''ת מדד לו באה עליו כברכה שלימה לעצמה ולתוספת
ברכה לכל הברכות הטובות שנתברך בהם נתמלא כל אשר חשק וחמדת לבבו. והמשכיל
יבין שהברכה והיפוכה תלויים בכלי תבונת המקבל. ועינינו הרואות בבני אדם
שנתברכו בפרסום כבוד מדומה או בממון פי מאה מהנצרך להם לביתם ואינם רואים
טובה מלבד שמחתם בצערם של הטפשים המקנאים בהם בטעות, כי לא ידעו ולא יבינו
שאם יחליף השי''ת העושר והכבוד המיועד לראובן ויתנהו לשמעון גם יתן לו
מהשכל של ראובן שאינו יודע לשמוח בכבודו או בעושרו.. ופילאסאף אחד שאל גמד
שנולד בחסר רגל וזרוע ש התפרנס ממעשה שחוק הפלא ופלא לשמח הבריות ,האם היה
רוצה להיות כאחד האדם? חלילה וחלילה!! ענה זה לו, טוב לי מותי מחיי כמשהו
אחר ממה שנולדתי להיות.. כי איך אחפוץ להיות מה שאינני אני.. והמבין יבין
בעמקות הדברים עד כמה שהברכה והקללה תלויים בתבונת הלב שיוליד את הרצונות
השמחה במילויים ֿוזו היא ברכת הכל שנתברך בה אאע''ה ואבותנו אבות העולם
ע''ה. ורבנו שפ''א אמר בזה''ל: אא"ז מו"ר ז"ל הגיד בשם הזוהר הקדוש פי' בא
בימים שהביא עמו כל ההארות שהי' לו בכל יום דבר מיוחד שנברא עליו וכשמת
הביא עמו כל הימים וכ"כ בזוה"ק. וי"ל עוד פי' בא בימים שכל ההארות שהי' לו
נשארו אצלו לעולם [וזה עצמו פי' זקן שקנה חכמה שהחכמה קנין אצלו שנתדבק בו
שלא לשכחו כלל רק להיות נטבע בו בגוף ונפש, שדרך כל אדם כשמרגיש איזה הארה
ודבר חדש אז נתפעל מעט ואח"כ נתיישן אצלו ואינו מתעורר ע"י ידיעה זו עוד.
ובאמת צריך האדם לזכור תמיד כל התעוררות והארות שהי' לו וזה בכלל פן תשכח
וכו' אשר ראו עיניך כי כל מה שהבין האדם ונתפעל על ידו צריך להיות בזכרון
והתחדשות תמיד אך ודאי השכחה בא ע"י שמניח מיד ההארה ונטבע בטבע וגשמיות.
וה' יושיענו. וז"ש באאע"ה זקן בא בימים שכל ההארות שהי' לו בכל יום ויום
נתאספו כולם אצלו ביחד ומצינו בס' הזוהר אנא בחד קטירא אתקטרנא כו' ע"ש פי'
רשנ"ז ע"י ישוב מעט נזכר וכאן לא הי' צריך ישוב ג"כ כנ"ל] ושמעתי מאא"ז
מו"ר זצלה"ה פי' המשנה הלומד ילד כו' והלומד זקן כו' פי' ילד בהתחדשות שלא
נתיישן אצלו כו' וז"ש באברהם אע"ה שהזקין ועכ"ז הי' כל ההארות אצלו
בהתחדשות.. אשר לא תקח אשה לבני מבנות הכנעני אשר אנכי יושב בקרבו
ואומר על כך הכלי יקר: "מסתמא צוה שלא יתחתן בבנות הכנעני פן ילמד ממעשיהם
וכו' וא"כ מה ירויח אם ישא אשה מבנות לבן ובתואל אשר גם הם עובדי ע"ז כמו
הכנעני וכו' אמנם יש חששא אחרת והוא שטבע האבות נמשך גם לבנים זה דוקא
באותם עבירות הבאים מפאת החומר באכילה וזימה וכילות וקנאה וכל המידות הרעות
וכו' אבל עבודה זרה דבר התלוי בשכלו של אדם אינו מתפשט מאבות לבנים וכו'
ע"כ היה מרחיק הכנענים שהיו שטופים בזימה ולא הרחיק לבן ובתואל שלא היה בהם
כי אם פחיתת הע"ז בלבד"… והם בעצם דברי הר''ן בדרש ה'ואמר: "עם היות לבן
עובד ע"ז בחר יצחק להתחתן בו יותר משיתחתן עם בנות כנען וכו' מאשר היו בני
כנען מוטבלים בתכונות רעות היו בוחרים האבות להתרחק מהם ולהדבק במי שאינו
מוטבע באותן התכונות הרעות גם כי היה עובד ע"ז לפי שאותם התכונות מתעברות
ונמשכות בזרעם והם כמו חולי הנקראים בספרי הרפואה חלאים ירושיים".. ואני
עני נראה לי להבדיל גם בין המנוגעים יורשי המדות הרעות, כי ישנם אנשים
אנוכיים אגואיסטיקס בלע''ז שכל מעיינם בתועלת עצמם עד שאין בלבם שמץ
התחשבות או רגש לזולתם.. אבל רעים מהם הם האנשים הנקראים אנשים מרים ביטערע
מענשן בלע''ז שרעתם תמלאם ברגשות חשוכות ומרורות עד שלא ישנו אם לא ירעו
ונגזלה שנתם אם לא ישחיתו.. אך לאלה יש תקנה באשר ידבקו בטובים ויראו כי
אור זרוע לצדיק ולישרי לב שמחה ויתאוו וישקדו לקנות מדות טובות לטוב להם..
אך אין תקנה לרעתם של רעי הדעת שנוהגים ברוע והשחתה 'כשיטה' בדעה צלולה
ובכוונה מכוון להרע מתוך ההבנה כי קניין מדות הרוע ראוי והגון לעילוי האדם
והתיקון המדיני ובעיניהם הצדיק והמטיב הוא משתטה ודרכיו הם השחתת העולם..
וכאלה היו הכנענים שישבו על נתיב המסחר העולמי המוליך למצרים ונסתפגו ברוע
מושכל ותבוני בתבונות 'אוניברסליות' של אומות עובדי ע''ז בחובת האדם לעקור
מתוכו את 'חולשותיו' שהן מידות החסד והרחמים המולדות בו.. ובאלה לא חפץ
אאע''ה שיתערבו בזרע גוי קדוש, ע''כ שומר נפשו ירחק מהרעים מתוך ״מפוקחות
והשקפת עולם״ וידבק בבני אברהם אבינו הביישנים הרחמנים וגומלי החסדים, או
לכה״פ באלה הנכספים והמתאוים להיות כמותם. ע״כ
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.