וידוי של גערער.
נולדתי בסוף שנות הלמדי"ם. ממתי שאני זוכר את עצמי אני זוכר דיבורים חרישיים רוויי געגועים על הביססיסרול. אני לא זוכר את הלב שמחה הולך על הרגליים. אני זוכר אותו יושב כפוף, הקהל נדחף משולהב לגמרי, בוחן אותו בדקדקנות כאילו היה חרק נדיר ומוזר ושר את זכריינו כא"ף וא"ו בקצב בלתי אחיד תוך כדי שהטונים עולים ממש מרגע לרגע עד שהפאל השלישי מושר מתוך צווחות אימים. אני זוכר את יאנקל מתנדנד. אני זוכר את עצמי שואל את אבא שלי: אבא, למה רעב יאנקל מתנדנד. הוא לא ענה לי. (אחר כך, כשגדלתי, ראיתי סרט מאולימפיאדת ברלין תרצ"ח, אבל לא משנה).
רציתי להיות רעבע!! זה היה נראה לי משהו מלהיב, אני יושב וכולם צופים בי. אני 'יוצא החוצה' בפתאומיות וכולם רצים בבהלה מכל החורים והסטאנציעאס כדי לראות אותי, אני לא עושה כלום, אני רק אומר לחיים וכולם שואגים בטירוף: לחיים טובים ולשלום.
אמרתי לעצמי בתת מודע: כשאני אהיה גדול - אני רוצה להיות רעבע.
אחר כך, כשהייתי בחור, הפני מנחם הנהיג. שמעתי אותו אומר שמוסען ארוכים. ראיתיו מקבל קהל כל יום שלוש שעות (ולמי מאיתנו שלא יודע נסביר שבשלוש השעות הללו הוא לא פטר את הבאים אליו בברכת ברכה והצלחה וסילקם כלעומת שבאו, אלא הוא למד בעיון ובעומק כל אדם ואדם וירד לנבכי נפשו ונפשות ביתו, כך עד היום האחרון ממש) ופיו הדובר אליי לא פעם ולא פעמיים בבחינת משכיל אל דל ליתן לו את הראוי לו כפי אשר יוכל שאת...
אמרתי לעצמי בתת מודע: זה קשה, אני לא רוצה להיות רעבע.
אחר כך התחיל להנהיג נזר הצדיקים, פלא הדורות, נשמה קדושה שיורדת לעולם פעם במאות שנים (אם בכלל), זה היה ממש קל, מלמולים בלתי-מפוענחים-לצמיתות פה ושם, ברכה והצלחה, תל השומר, עוגה עגולה בכל מקום, לחיים ולחיים טובים ולשלום, מהפכות משוגעות. חיים איך שבא לי.
אמרתי לעצמי: כשאהיה גדול אני רוצה להיות רעבע.
היום אני יכול להגיד בפה מלא: עשיתי את זה!!! אני רעבעעעעע!!!
יש לי עוגות עגולות ללא הגבלה. אני עושה מהפכות מטורפות חסרות פשר ותכלית. יש לי סטים מפוארים של כלים רעביש. אני פוטר כל דבר רציני בחיוך של ביטול. אני חי קל. לומד חומש עם רש"י וגמרא ללא רש"י. והכי חשוב אוכל טוב ונהנה מהחיים.
דבר אחד אין לי. אין לי חסידים. אבל אני לא צריך אותם. הם רק מפריעים. חסידים! אל תבואו אליי!!. אתם מיותרים לי. אל תבואו לספר לי שנשותיכם בהריון בחודש הראשון ובחודש השלישי ובחודש השביעי ושיש להן צירים מוקדמים ושלהורים הקשישים שלכם יש לחץ דם 135. זה ממש לא מעניין אותי! אם אתם רוצים לעניין אותי תביאו אוכל טוב או משהו.
אוי ואבוי. אני נאלץ לסיים דחוף! קיבלתי ידיעה על כך שנגמרו העוגות העגולות במקפיא. אני רץ לארגן לי מלאי חדש. שיהיה לכולם בראכ'כע והצלאכ'כע.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.