ויום הכיפורים מאחרינו, עשרת ימי תשובה מאחרינו, ראש השנה מאחרינו וחודש הרחמים והסליחות מאחרינו.
ומה נאמר על היום הזה?
"לֵךְ אֱכֹל בְּשִׂמְחָה לַחְמֶךָ וּשֲׁתֵה בְלֶב טוֹב יֵינֶךָ כִּי כְבָר רָצָה הָאֱלֹהִים אֶת מַעֲשֶׂיךָ" (קהלת ט, ז).
מה זאת אומרת? האם באמת ברור לנו שתשובתנו התקבלה במאת האחוזים? האם באמת ברור לנו שנחתמנו כולנו לחיים טובים ולשלום?
הלא
גם בשנה שעברה כולנו יחד אמרנו את הפסוקים הללו ויצאנו באווירה של אושר
ושמחה לשנה חדשה, ולא כולם צלחו את השנה הזו. אז מה בעצם אנחנו עושים כאן?
אומר
הקדוש ברוך הוא: "יקירי! ישנה תקופה ארוכה שעברנו ביחד ושם היה מוטל עליך
להילחם, מוטל עליך לחזור בתשובה, מוטל עליך לקבל קבלות טובות, מוטל עליך
להשתנות ולהתעלות.
"היום לאחר יום הדין אני אבקש ממך, בוא ותאמין יחד איתי שעברת את הכל לחיים טובים ולשלום".
אתה יודע למה? שים לב טוב!
השאננות
שלפני יום כיפור היא שאננות מסוכנת, השאננות בזמן שניתן לעשות משהו היא
שאננות אסורה, אבל מיד לאחר שעבר היום הזה, אתה אמור להתייחס אליו כאל היום
המוצלח ביותר בחייך.
כי
כך זה ביום כיפור וכך זה בכל אתגר ובכל ניסיון שאתה עובר בחיים. לפני
המעשה יושבים, חושבים, מתאמצים, נלחמים ועושים הכל בכדי לנצח. אבל לאחר
שעבר המעשה, מאמינים באמונה שלמה שעשינו את מה שמוטל עלינו וזה היה הדבר
הטוב ביותר שיכול להיות.
כי בשעת מלחמה לא חושבים על ניצחון, אולם בשעת הניצחון לא מתמקדים במלחמה שמאחרינו.
יש
לנו עוד תקופה לשנות 'לפתקה טבא' בהושענא רבא, בזמן הזה ניתן עוד להתאמץ,
אבל המלחמה הגדולה מאחרינו, וכולנו מקבלים את התוצאות באהבה ובהצלחה.
שנה טובה ומבורכת,
ברוכים תהיו!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.