שלום מורי ורבותי!
יום חמישי, היום של שלום הבית שלנו.
שואל
הבעל: "יש לי הנהגה מיוחדת מהורי היקרים, אני רוצה להנחיל אותה בביתי והנה
רעייתי שתחיה עומדת כחומה בצורה ואינה מוכנה בשום פנים ואופן".
שואלת האשה: "שמעתי הנהגה יפהפיה ומדהימה מרבנית כלשהי, אני רוצה להנחיל אותה לילדי, והנה בעלי מגיע ואומר 'בשום
פנים ואופן, לא מוכן לשמוע', מה קורה כאן? הוא בחור טוב בדרך כלל? היא
בחורה נפלאה בדרך כלל? למה קורה הקונפליקט המוזר הזה כאשר מנסה להכניס משהו
חדש לבית?".
שימו לב טוב מורי ורבותי!
שני דברים בלבד יכולים לגרום למשהו חדש שלא להיכנס לבית.
הדבר הראשון הוא המתנה והדבר השני היא העטיפה.
המתנה
לא תכנס לבית לעולם כאשר כל אחד מהצדדים חושב שהמישהו אחר דואג לעצמו הרבה
יותר מאשר לבן הזוג. כלומר, אם בן הזוג שלך חושב שאתה אוהב אותו אהבת נפש
ובאותה מידה מרגיש כלפיך את אותה אהבה, הרי ששום דבר לא יעמוד ביניכם.
נכון,
אם אתה אוהב, אז למה אתה דורש שינוי? כי כנראה יש כאן משהו חשוב יותר, אז
מה חשוב יותר, השינוי או הקשר ביניכם? כאן מגיע המבחן האמיתי, כאן מגיעה
המשוואה שאומרת: "אנחנו אוהבים אהבת נפש, וכל אחד מאיתנו מכניס לבית אך ורק
מה שחשוב באמת, אבל כאשר זה חשוב באמת בן הזוג איזה במאת האחוזים".
אם
זה לא קורה, יתכן שהקשר והאיחוד הוא לא מושלם, אתם לא צריכים לשכנע עד כמה
המתנה טובה, צריכים פשוט לחזק את הקשר ואז כל מתנה תכנס באהבה ואחוה שלום
ורעות.
האפשרות
השנייה היא העטיפה, כי אם את חוזרת משיעור של רבנית ואומרת לבעלך: "יקירי!
קיבלנו הנהגה מדהימה שמהיום אנחנו הולכים לעשות אותה בבית", את קצת פוגעת
בו, הוא קצת נעלב, "מה, אני לא מבין עניין? אני צריך שתלכי לאיזה שיעור ערב
ותחזרי לפה עם הנהגות חדשות? מה, אני בור ועם הארץ?".
אמורים לצייר את זה אחרת, אמורים לעטוף את זה בעטיפה טובה יותר, "הרבנית אמרה כך, מה דעתך בעלי היקר והגאון והצדיק?".
בצורה כזו כאשר המתנה המושלמת, כאשר הבית מושלם, ואז גם העטיפה נפלאה, אין מתנה שלא תיכנס לבית המושלם הזה,
ברוכים תהיו!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.