ערב ראש השנה תש"פ. תהא שנת פרנסה / פריון / פדות. ולא יזיק גם תהא שנת פינוקים.
לידידיי היקרים קוראי הגליון 'מעדני הפרשה' הע"י.
ידועה האימרה: מדוע תקיעת שופר היא חכמה ואינה מלאכה? משום שהבעל תוקע מצליח להשתיק את העזרת נשים למשך שעתיים.
אך כיום יש כבר בתי כנסיות שדוקא בעזרת נשים אירע הפלא והנשים צדקניות אינן פוצות פיהן במשך כל התפילה ואכשר דרא.
לעומת זאת דוקא בהיכל בית המדרש יש עדיין מה לתקן.
ראיתי אברך עומד בפוליש (פרוזדור) שלפני ביהכנ"ס ומפטפט וגוער בבנו: 'תכנס כבר להתפלל, וכי אתה רוצה להיראות כמוני'?
כמה פעמים במשך השנה כתבנו על חומר הענין של שיחה בשעת התפילה וקריאת התורה.
הבוקר ניגש אלי יהודי ותקף אותי וטען מדוע אני מקטרג וכו', ומכיון שערב ראש השנה הוא זמן של לימוד זכות אקח את דבריו ללמד זכות על אלו שאין להם אפשרות לחסום את פיהם לגמרי בשעת התפילה וקריאת התורה.
וכך טען אותו מתפלל: בהלכה כתוב כי אין לשוח שיחה בטילה בשעה שהש"ץ חוזר התפילה, ולכן צריך לדון את השחים לכף זכות שמן הסתם השיחה לא היתה בטילה, ולומר ישר כח למאן דהו או תזכו למצוות וכדו' אינו נחשב שיחה בטילה.
הראיתי לו את דברי האריז"ל על חומרת עצם השיחה והבטחת התוס' יו"ט וכו' אך הלה טען שהכל טוב ויפה, ובכל זאת אין למחות על מי שלא עבר על ההלכה המפורשת. לדבריו, החיוב למחות 'וגוערין בו' הוא רק אם המשוחח עושה זאת בקול רם ומפריע למתפללים.
לדבריו, כמובן שאין למחות נגד מי שמחזיק בידיו את הפלאפון באמצע התפילה ושולח טקסטים או עובר על אימייליו, או מי שמצמיד את המכשיר לאוזנו ולוחש נו נו אה. ברך עלינו, נו אה... הוא הודה בפניי כי אם ישב עם עובדיו ישיבת צוות או אם יפגש עם מישהו והלה ישלוף באמצע את מכשירו ויעשה כדברים האלה או ישוחח עם חבירו שיחה כלשהי זה יפריע לו וההוא יבוא על עונשו, וטענתי 'לא תהא כהנת כפונדקית' וכי כבוד שמים גרע מכבוד משרדך?
הלה עדיין התעקש שאין למחות במקרה כזה.
אני מכיר אותו טוב מאוד, אוי לו אם עובד שלו יעשה כדבר הזה בשעה שאמור להיות מרוכז בעבודה.
גם לזה היה לו תשובה מוכנה.
אל תהיה השוטר של הרבש"ע, בעינייני אידישקייט אל תתערב לזולת (גישה ידועה באמריקה).
האמת הפשוטה היא כך: בראשונים כתוב שמצוות תוכחה היא בין אדם לחבירו, דהיינו, אם אתה כ"כ אוהב את חבירך וכשהוא נכשל אתה ממש חס ומרחם עליו ומצטער על כשלונו, אזי יש לך מצוה להעיר לו ולהוכיחו.
הסיום כמעט מיותר: ידוע סיפורו של ר' דוד ברעסלעבער ממאה שערים שמישהו פעם שאל אותו למה אתה יושב ב'ויברך דוד'? ענה לו ר' דוד: זה שאני יושב כבר שנה בלי עבודה ועשור בלי אשה זה לא מפריע לך, תפסת אותי יושב ב'ויברך דוד' אה?
אם חברך הזה, כשהוא במצוקה אתה נחלץ לעזור לו, וכשהוא זקוק לעזרה אתה עומד לצידו, וכאשר הוא זקוק למילה טובה אתה שם בשבילו, אזי יש מצב שתעיר לו בענייני אידישקייט, ורק אז יש סיכוי שתועיל יותר משתזיק.
אמנם, מוטל עלינו לחוס על כבוד שמים, וכאשר מישהו נכשל, גם אם לא נעיר לו, נעיר לעצמנו ונתחזק בליבנו פנימה ונשתדל להתחזק באותו ענין ונבקש מה' שיטה לבנו לטובה יחד עם לב פלוני, ודאי יועיל ללא ספק וירבה כבוד שמים וכמים פנים לפנים יועיל ביותר.
לסיכום אספר, כי לפני כעשר שנים, ביום הפורים בשולחן המלך במשתה היין של כ"ק האדמו"ר משומרי אמונים זצ"ל, הזמינו את אחי אברהם ז"ל ואותי אבדל לחיים לעלות על השולחן ולשמח את הרבי והקהל.
כידוע, הרבי משומרי אמונים היה ביום הפורים ברעוא דרעוין ומראה פניו בסילודין ולא היה כמעט אפשרות להעלות בת שחוק על פניו.
אחי ר' אברהם ז"ל אמר לי: איני יורד עד שהרבי מחייך חיוך גדול.
אחר כחצי שעה של מילתא דבדיחותא שיחקתי עם אחי כאב המדריך את בנו לקראת הבר מצוה, ובין הדברים אמר לי 'תזכור שמהבר מצוה עליך להגיע לתפילה בזמן ולהתפלל מתחילה ועד סוף ללא הפסק', שאלתי אותו: 'טאטי, מתי אתה כבר תהיה בר מצוה'?
הרבי שחק מאוד מהבדיחה וסיימנו את הג'וב.
בימי השבעה על אחי ז"ל סיפר לי נכד הרבי, כי כמה פעמים מאז, כשהרבי דיבר ענייני מוסר על הזהירות בכבוד המקום ב"ה וקדושת התפילה, הזכיר הרבי את אותה הבדיחה שנאמרה בפורים ע"י אותם בדחנים.
שבת שלום ומבורך ושנה טובה ומתוקה
ישראל אהרן קלצקין
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.