כשהדרכה הופכת לנזק: משבר מדריכי החתנים בציבור החרדי
מאת הרב אברהם מנחם אייזנבאך שליט"א מייסד "מגדלור" לחינוך ונפש
בציבור
החרדי יש מוסדות קדושים, ויש תפקידים רגישים. מדריך חתנים אמור להיות אחד
התפקידים העדינים והמשמעותיים ביותר: אדם שנכנס לרגעים הכי שבריריים של
חיים חדשים, של זוג צעיר שעוד לא מכיר את עצמו, בטח לא אחד את השנייה. אלא
שבשנים האחרונות מתרחש כשל חמור – כזה שגובה מחיר כבד: גירושין, סבל נפשי,
פירוק בתים, ותחושת אשמה שלא מרפה.
הבעיה אינה עצם ההדרכה. הבעיה היא הבורות המקצועית, והבלבול המסוכן בין הדרכת חתנים הלכתית־טכנית לבין ייעוץ זוגי רגשי־נפשי.
רבים
מדי ממדריכי החתנים של היום אינם מבינים דבר בייעוץ זוגי. לא למדו זוגיות,
לא עברו הכשרה טיפולית, לא מבינים דינמיקות רגשיות, טראומה, התקשרות, פערי
אישיות, או מורכבות של זוג צעיר. ובכל זאת – הם מדברים. הרבה. בביטחון.
בנחרצות. לפעמים בשם התורה, לפעמים בשם “ניסיון”.
וכאן מתחיל האסון.
טקסט אחד לכולם – כאילו מדובר במכונה
אין
כמעט מושג כזה: “כל חתן אותו דבר”. ובכל זאת, בפועל, כך נראית ההדרכה.
אותו טקסט, אותן אזהרות, אותן קלישאות, אותן הנחיות נוקשות – בלי אבחנה,
בלי התאמה, בלי עין מקצועית.
חתן ביישן עם חרדות?
מקבל את אותו נאום כמו חתן דומיננטי. חתן עם היסטוריה של דחייה רגשית?
אותו מסר כמו מי שגדל בבית חם. חתן עם קושי בקשר, או תפיסות מעוותות על
זוגיות? אותה “הדרכה כללית” – כאילו מדובר בשיעור בישיבה, לא בנפש חיה.
זוגיות אינה הלכה יבשה. היא מערכת חיה, רגשית, מורכבת. וכשמתעלמים מזה – מייצרים פצצה מתקתקת.
כשהמדריך משחק יועץ זוגי
הטעות
הקטלנית ביותר היא הרגע שבו מדריך חתנים מתחיל לתת עצות זוגיות. מי קובע
מי צודק. מי מגדיר מה “נורמלי”. מי מסביר לחתן “איך אשה חושבת”. מי מצייר
מודלים נוקשים של תפקידים. מי מלמד את החתן “איך להעמיד גבולות” בלי להבין
שהוא עצמו חרד, או תלותי, או פגוע.
ברגע הזה, מדריך החתנים חוצה קו אדום. הוא אינו מדריך – הוא יועץ חובבן. והנזק שהוא גורם, לעיתים, בלתי הפיך.
אני
פוגש בקליניקה זוגות צעירים שנשברו תוך חודשים. לא בגלל חטאים. לא בגלל
“בעיות קשות”. אלא בגלל משפטים שנאמרו להם בתחילת הדרך: “כך צריך להיות”.
“אל תוותר”. “אם תוותר – תפסיד”. “אשה צריכה…” “גבר צריך…”
משפטים פשוטים, שנאמרו בלי אחריות, והפכו לאבני נגף.
חוסר הבנה בסיסי בנפש האדם
מדריך חתנים שאינו מבין נפש, אינו מבין זוגיות. נקודה.
בלי
הבנה בהתקשרות, בתלות, בפחד מנטישה, בדפוסי ילדות, בהשלכה רגשית – כל
הדרכה זוגית היא הימור. לפעמים זה “מצליח” במקרה. ולפעמים – זה מוביל
לשתיקות, מלחמות כוח, ניכור, או פירוק מוחלט.
גרוע
מכך: יש חתנים שיוצאים מההדרכה עם תחושת אשמה עמוקה, בלבול, או ציפיות לא
מציאותיות – ואז, כשהמציאות לא עומדת בהן, הם בטוחים שמשהו “מקולקל” בהם או
באשה.
האחריות – כבדה מדי בשביל חובבנות
לא כל מי שיודע הלכות טהרה מוסמך להדריך חתנים. ובוודאי שלא לגעת בזוגיות.
הציבור החרדי חייב לומר ביושר:
הגיע הזמן להפרדה ברורה. הדרכה הלכתית – כן.
ייעוץ זוגי – רק למי שהוכשר לכך.
צריך עין מקצועית. צריך לדעת מתי לשתוק. מתי להפנות. מתי לא לתת עצה. ומתי להבין שהחתן שמולך זקוק לליווי רגשי – לא לנאום.
זוגיות אינה זירת ניסויים. חתן אינו חומר גלם. ובית יהודי אינו מקום לשלם בו מחיר על חוסר מקצועיות.
מי שממשיך לערבב בין התחומים – שיידע: הכוונות אולי טובות, אבל התוצאות הרסניות.
והאחריות? היא על כולנו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.