שלום וברכה מורי ורבותי!
שוחחנו
על כך שכאשר ילד אינו קם לתפילה, לא נלחמים איתו, אלא בדרכי נועם מעירים
אותו ונוטשים את שדה הקרב ונותנים לו את הזכות לקום לבד.
כך פסקו גדולי ישראל ללא יוצא מן הכלל.
והנה
שאלה שלכם: ומה עושים עם ילדים שלא קמים ללימודים? ומה עושים ילדים שחוסר
היציבות והאחריות שלהם הולך וגדל איתם מיום ליום ומשנה לשנה? היכן זה יגמר?
ואני אומר לך אמא יקרה!
האם אותו חוסר יציבות מלווה את ילדייך גם כאשר צריכים לקום בבוקר לטיול משותף עם החברים או עם בני המשפחה?
ברור שלא, שם היציבות הולכת וגדלה משנה לשנה.
אם בכיתה אלף הם קמו שעה לפני הזמן, הרי שבכיתה ח' ט' הם כבר קמים שמונה שעות לפני הזמן.
למה? למה שם הם יציבים הרבה יותר מאשר בלימודים? האם באמת זה בגלל שזה קורה פעם ב.. וזה באופן קבוע?
התשובה היא חד משמעית לא!
הסיבה היחידה שילד קם ליום שיש לו טיול היא, כי יש לו סיבה טובה לקום.
כאשר
הוא לא קם ללימודים, הוא בעצם אומר לנו: "אבא, אמא, מורה, מורה, אין לי
סיבה טובה לקום בבוקר, כי אני לא באמת משוכנע שזה טוב בשבילי, לא באמת נחמד
לי שם, אני לא נהנה מכל רגע".
כאן
צריכים לעצור ובמקום לשכנע את הזאטוט לקום, להבין ביחד איתו למה באמת זה
טוב, מה באמת מפריע לו, אילו דברים אם נשנה בסדר היום שלנו ובחיי המשפחה או
אפילו הלימודים שלנו, יגרמו לזאטוט לרצות לזנק מהמיטה בדיוק כמו שהוא עושה
בערבו של טיול.
מה ההבדל בין זה לזה?
מאות אלפי בתים בישראל בנויים בצורה נכונה וטובה ומעניקים לילד את הזכות מדי בוקר להשליך את השמיכה ולקום בשמחה
האם ניתן לשנות זאת גם לחיי הבית הפרטיים שלנו או לא?
התשובה היא חד משמעית כן.
לא לפתור את הפצעים שיוצאים מהמחלה, אלא לפתור את המחלה עצמה,
ובעזרת השם בימים הבאים נרחיב גם על כך,
ברוכים תהיו!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.