רשימת הבלוגים שלי

יום שישי, 28 ביוני 2019

מדברי הוד כ''ק אדמו''ר מבעלזא (לאנדאן) שליט''א / על פרשת שלח ה' תשע"ח

כי אקח מועד אני מישרים אשפט 
פתח רבינו בדברי הזוה''ק ואמר:   
אלה שמות האנשים אשר שלח משה וגו' אמר רבי יצחק משה אסתכל וידע דלא יצלחן בארחייהו כדין צלי עליה דיהושע כדין כלב הוה בדוחקא אמר מה אעביד הא יהושע אזיל בסייעתא עלאה דמשה דשדר ביה נהירו דסיהרא והוא אנהיר עליה בצלותיה בגין דאיהו שמשא. מה עבד כלב אשתמיט מנייהו ואתי לגבי קברייא דאבהן וצלי תמן צלותיה. א"ר יהודהארח אחרא נטיל ועקים שבילין ומטא על קברי דאבהן ואסתכן בגרמיה דהא כתיב ושם אחימן ששי ותלמי ילידי הענק. אבל מאן דאיהו בדוחקא לא אסתכל מדי. כל כלב בגין דהוה בדוחקא לא אסתכל מדי ואתא לצלאה על קברי אברהן לאשתזבא מעיטא דא.   ויקרא משה להושע בן נון יהושע. רבי יצחק אמר וכי הושע קראיה קרא והא כתיב ויאמר משה אליהושע.ויהושע בן נון נער. ויחלוש יהושע אלא א"ל משה יה יושיעך מנייהו. רבי אבא אמר כיון דשדריה למיעל לתמן אצטריך למהוי שלים ובמה בשכינתא דעד ההיא שעתא נער אקרי כמה דאוקימנא ובההיא שעתא קשיר ליה משה בהדה ואע"ג דאשכחן יהושע בקדמיתא קרא קרייה הכי על ההוא דזמין למקרייה. אמר משה ודאי לא אצטריך דא למיעל תמןאלא בשכינתא והכי אתחזי:
שלח לך אנשים 
הנה מוסר נחמד ונעים לפנינו לפתוח בו מדברי רבינו בעל הדגל מחנה אפרים שאמר: דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם ועשו להם ציצית וכו':  י"ל בזה ע"ד ששמעתי מאא"ז זללה"ה ומובא בספר תולדות יעקב יוסף על הכרוז והבת קול היוצא מן השמים ומכרזת ואומרת אוי להם לבריות מעלבונה של תורה ממ"נ כשאין שומעין אותה למהיוצא, ואמר שהם הרהורי תשובה הבאין לאדם בכל יום ויום וזהו מבחי' הבת קולו והכרוז וכן כל כרוז היוצא מן השמים יוכל האדם להבין מבחי' מחשבותיו אם הוא בעל מחשבות קדושות ומשגיח על מחשבתו וע"ז רמזה התורה הקדושה כל בחי' האדם האיך להשגיח והאיך לעשות בעולם העכור והאפל והחושך הזה לפנות עצמו מחשכיו אל הבורא ב"ה והאיך יתנהג כל ימיו וכל קורותיו ואודותיו בהם ירגיש ויביט כי למעלה ממנו עין רואה וגו ' . כמו כן יש עוד דרך אחר בהשגיח על מעשי בני אדם באשר הוא שם ובאיזה מקום ובאיזה דור ויבין מזה כי זה מעשי האדם אשר בא לפניו הוא לעוררו וכן דיבורי בני האדם הכל היא לעוררו כי כל הנגעים אדם רואה חוץ מנגעי עצמו. יש בזה משל השכל באחד שהיה לו אשה מכוערת ומחמת ריבוי קשוטים שהיה לה היתה נראית בעיניה כי יפת תואר היא וזחה דעתה עליה ונתן לו אוהבו חכם אחד עצה שיתן מראה אחד בחדר משכבה נגד מטתה וכה עשה ויהי בבוקר ותפעם רוחה בראותה פניה המכוערת כי אמרה כי ראתה איזה שד ואמר לה הבעל שזה היא בעצמה בלי קשוטין ומהיום והלאה שקטה ולא גבה את עצמה, וכן הוא הנמשל בכל מה שאדם רואה איזה דבר שאינו הגון חלילה יבין שבוודאי מן השמים הראו לו הדבר שיש בו שמץ מנהו ויפשפש במעשיו וישבר לבו לפני הבורא ב"ה הכל לפי הענין והרבה יש מזה וכדומה לו בספר תולדות יעקב יוסף. ומי שנותן לב ע"ז יבין ג"כ מזה לעורר עצמו לבורא ב"ה לבל ישכחו בטרדת הבלי הזמן הבוגד ועוד יש בחינה אחרתי לאיש אשר בכל אלה אינו נותן על לבו לפקח על עסקיו אזי חלילה בראות איזה יסורים באים חלילה וחס על אחד או עליו אזי יעורר עצמו כאיש אשר יעורר משינתו לפקח על עסקיו וזהו שרמזה התורה בנועם אמריה להורות את האדם הדרך אשר בו יקרב עצמו לבורא ב"ה וב"ש כדי שיהיה לו מה לסעוד כמאמרם ז"ל מי שטרח בע"ש וכו' אך מחמת חשכת עוה"ז אזי תרדמה נופלת עליו וע"ז נתנה התוה"ק עצה טובה דבר אל בני ישראל ועשו להם ציצית פי' הסתכלות ולהם ממש היינו בחי' המחשבה של אדם יעשה מזה הסתכלות כנ"ל ואם לאו בר הכי הוא אזי עלכנפי בגדיהם לדורותם פי' כמשל במראה הנ"ל והיינו כל המכסים והבגדים היינו הבגידות והרשעות שרואה בעולם מזה יעורר עצמו כנ"ל וזהו ונתנו על ציצית היינו להסתכל בזה: סוג ג' שגם בזה אין די לו לעורר עצמו משינתו ותרדומתו אזי יעורר עצמו בפתיל תכל' הוא לשון יסורים ר"ל שמכלה את הגוף דהיינו כשרואה יסורים חלילה על העולם או עליו ח"ו ואזי והיו לכם לציצית: או י"ל הכנף פתיל תכלת כי צדיקייא אינון שלוחי דמטרוניתא ומחסרונו יבין להתפלל על חסרון השכינה כביכול והוא שמרמז פי' הצער שלו והמכסה הוא פתיל מחובר בתכלת שהיא השכינה ומזה יבין להסתכל ולהציץ באיזה דרך יעורר עצמו להתפלל על חסרונה וזהו והיו לכם לציצית ולכן הכה"ג היה לו ציץ נזר הקודש פי' הסתכלותבמחשבתו ושכלו הנקרא קודש על כל הדברים ועליו נכתב פתותי חותם קודש לה' והיה על מצחו תמד להורות כי מחשבתו צריך להיות צחה וזכה והמש"י. ע''כ
ארבעים שנה אקוט בדור ואמר עם תועי לבב הם 
דור לא הכין לבו ולא נאמנה את א-ל רוחו 
והנה לפי גירסת התלמוד שבידינו (שלא כגרסת העין יעקב) הלל הזקן על עצמו הוא אמר: למקום שאני אוהב שם רגלי מוליכות אותי והקב''ה אומר אם תבוא אל ביתי וגו'. רגלי הא בחינת השכל המנהיג, ואותו שכל משועבד למאוי לב ואדונו למקומם הוא יוליך את מוצאות תבונתו הנעלה או המשובשת ורבנו בעל התולדות אמר בשם רבינו הבעש''ט שהתשוקה השוכנת בעמקי הלב היא היא עצמיות האדם בבחינת חי רצון. וכבר העיד הבוית''ש על חלוקת לבב אבותנו יוצאי מצרים באמרו פן ינחם העם.. אכן כתוב בהם ויאנחו בני ישראל מן העבודה אבל לא נמצא בהם ההשתוקקות להיות עבדים להשי''ת ולחיים ניסיים ( ואולי אף נתמיה האיך ישתרשו בהם אותם קנייני הנפש הנשגבים בזמן כה קצר.. ומבהילים הם דברי האב''ע שהלעיג על אותם הסוברים שמרע''ה נצרך לארבעים יום כדי ללמוד את כל התורה הרחבה מני ים ואלפי שנים יהיו מעטים מדי מלהקיף את כולה וענפיה. אלא שהיה נצרך להיות שם עכ''פ איזה תקופה ע''מ שיסתפג באוירה של תורה והגיונויה שנצטוה ללמוד וללמד..). ולפום ריהטא אפשר היה לומר שפשטות אמרם נעשה ונשמע הוא כדרך ענות העבד משולל הבחירה הרגיל לציית. אכן וודאי שגילוי השכינה של קריעת י''ס והיותם מראים באצבע ואומרים זה א-לי ואנוהו וכל האותות והמופתים שהראם מרע''ה עשו בהם את שלהם, ולא בכדי זכר להם השי''ת חסד נעוריהם לכתם אחריו במדבר בארץ לא זרועה.. אבל עם כל אלה גם באו האותות לאחור שלא כבתה בהם תשוקתם הכמוסה שהשתוקקו בהיותם עבדים להיותם עושים בשלהם על דעת עצמם (סעלף-רעליינט בלע''ז). ואכן כבר נבעו מצפוני לבבם באמרם למשה רבם נשלחה אנשים וגו' דהיינו שביקשו לכלכל מעשיהם בתבונה ארצית (פראקטיש בלע''ז) גם אחרי שכבר אמר להם הקב"ה שבחה של א"י כי השם אלוקיך מביאך אל ארץ טובה.. וכי הארץ אשר אתה בא שמה לרשתה. ועוד כשהיו במצרים אמר וארד להצילו מיד מצרים ולהעלותו מן הארץ ההוא אל ארץ זבת חלב ודבש וגו' והכתוב אומר וה' הולך לפניהם יומם בעמוד הענן וכבר אמר להם הקב"ה ראה נתן ה"א לפניך את הארץ עלה ריש והנה תיכף באותה שעה נתקרבו ישראל אל משה וכו' אמרו נשלחה אנשים לפנינו ויחפרו לנו את הארץ. וגם לא נסוגו מפני מוסרו של רבם: שאמר להם: לא תערצון ולאתיראון מהם ה' אלקיכם ההלך לפניכם הוא ילחם לכם וגו. ומי יודע האם לא הייתה סבלנותו של משה שהכשליתם בשעה שיצאו ממחנות ישראל והעמידו עצמם ברשות עצמם ולחשבונות הההתנשאות הפרטית שלהם כדברי הזוה''ק: כלם אנשים, בזוה"ק כלהו זכאין הוו ורישי דישראל הוו אבל אינון דברו לגרמייהו עיטא בישא אמאי נטלו עיטא דא אלא אמרו איייעלון ישראל לארעא נתעבר אנן מלמהוי רישין וימני משה רישין אחרנין דהא אנן זכינן במדברא למהוי רישין אבל בארעא לא נזכי וכו' ע''כ ואז היו כבר עיניהם ותבונתם ברשום לבבם, וכדאמרי אינשי על הפסוק כי הלל רשע על תאוות נפשו, שבעל העבירה נעשה לפתע עניו כהלל בבואו למלא תאוותו. הגדילו מכל גדול את יושבי הארץ והקטינו מכל קטן את מין עצמם: ושם ראינו את הנפילים בני ענק מן הנפלים ונהי בעינינו כחגבים וכן היינו בעיניהם, עד שמאסו בארץ חמדה התקוטטו והמרידו נגד בוראם בהוציאם דיבת הארץ רעה והיה מה שהיה להם לבני דורם ולבכיה לדורות. ובסה''ק ישמח משה מבאר בארוכה עניין ויקרא משה להושע בן נון יהושע בכו''כ אופנים וזה לשון קדשו: בתרגום יונתן כד חמא משה ענותנותו דהושע, קרא לו יהושע. נ"ל על דרך הפשוט, על פי שאמרו רז"ל איש ואשה שכינה ביניהם, והיינו שם י"ה שיש בשני התיבות הנ"ל, ונמצא דשם זה מורה על השכינה. והנה אמרו בסוטה כל המתגאה וכו' אמר הקב"ה אין אני והוא יכולין לדור בעולם, ולהיפך בענוה כתיב ואשכון את דכא ושפל רוח, דהשכינה עמו ע''כ. וזה הוא הבטחת השי''ת יושיעך מעצת מרגלים בבחינת סוד היוד דאיהו קומה שלימה תחילה וסוף המסוגר מכל צדדיו כמובא בזוה''ק כי מי שהוא מבטל עצמו ודבק בה' אעיקרא קאי ולא ילך בעצה רעה נגד רצון הבורא ועיניו לא יכשילוהו במה שיראה כי עז העם וערים בצורות ואזניו לא ישעו להסתות, כי את ה' הוא מתהלך והוא משען ומבטח לו.. ואנא זעירא מסתברא לי על יסוד דברי הרמב''ם במסכת אבות שחמדת המידות לב טוב כדברי רבי אלעזר בן ערך הכולל את כלל המידות הטובות פשרו הוא חדוות ההסתפקות ושמחת האדם במי שהוא ובמה שיש לו כלומר, עין טובה היא דרך המיצוע שיש בה גם הסתפקות במה שיש לאדם. ורבינו בחיי העיר על הרמב"ם שמידה זו מביאה את האדם לשלווה ובודאי ראוי האדם שידבק בה, כי עם מידה זו יהיה האדם שמח בחלקו במה שחננו ד' יתברך ולא יתאוה אל המותרות ויחיה חיי שלוה.. ולא די לה למידה זו שהיא אהובה למטה גם אחות היא למדות השמחה הענוה והשפלות המשמרות מן החטא ומדבקת את האדם לצור ילדו ומעיין היותו ואושרו השית''ש. ועוד צריך לימוד גדול מה שהסכים רבי יוחנן לדברי רבי אלעזר בן ערך שהיפוכה של אותה מדה דייקא היא היא הרעה שבמדות המשחיתות, כי הלב הזועף והמתאונן ר''ל מועד להשחית ולאבד נחלת עצמו ובכל אשר יפנה יחבל. על כן עלינו ליקח מועד חדשים לבקרים להכנת לבבותנו. להטיב נרות נשמתנו ולבחון צפונות רצונות לבבנו מה הם הטוב אם רע.. ואת העם היושב עליה, מי ומה הם האנשים היושבים בנו מבעדם אנחנו צופים בהווית עולמנו והם אדוני הארץ לרגשותנו ומאווינו לטוב ולמוטב.. כי אבוי לנו מהרודנים המצטנעים שמלוים את אותה תחושת חמיצות המלוה לקיומנו.. נכינה לבבנו בהתחזק וקחתנו מפרי הארץ דבחינת עם צנועים חכמה וענוים ירשו ארץ. ונתכון ונכין לב נר''נ שיהיה נאמן במדת ההסתפקות והשמחה במי ובמה שאנו בעיני הבריות ובמידת הטוב מה שבוראנו חננו להיות בטוב לבב ובשמחה מתוך ידיעת מציאות השם והשגחת טובו ורב חסדו אכי''ר.
ישגבנו ויטהרנו השי''ת ויתן שמחה בליבנו ושפלות וענוה בפני אלקים ואדם ויזכנו לראות בהתקיים דברי נביאו  לכן הנה ימים באים נאם יהוה ולא יאמרו עוד חי יהוה אשר העלה את בני ישראל מארץ מצרים כי אם חי יה-וה אשר העלה ואשר הביא את זרע בית ישראל מארץ צפונה ומכל הארצות אשר הדחתים שם וישבו על אדמתם. לעבדו שכם אחד באהבה וביראה אכי''ר    
עד כאן דברי רבינו.
-----------
טוב עין הוא יבורך:
מי שברך אבותנו אברהם יצחק ויעקב הוא יברך את אוהבנו אהובנו הרב המשפיע הדגול כש''ת הרב חיים שליט''א בעל האכסניא לדברי רבינו שליט''א ובשכר זה השי''ת ישמרהו ויחיהו בבריות גופא ונהורא מעליא וישלח ברכה בכל מעשי ידיו, עם כל ישראל אחיו ונ''א. 
יהודי פשוט
לאנדאן

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.