*מה מסמל ניתוק ראש העגלה ערופה ודווקא בנחל?*

*דבר תורה לפרשת שופטים מפי כבוד האדמו"ר רבי יאשיהו יוסף פינטו שליט"א*

הרמב"ם בספר המצוות (מצוה קפא) "מצוה קפא היא שציוונו לערף העגלה כשנמצא בדרך הרוג ולא נודע מי הרגו".

והנה מובא (דברים כא, א) *"כי ימצא חלל באדמה אשר ה' אלוקיך נותן לך לרשתה נופל בשדה לא נודע מי הכהו. ויצאו זקניך ושופטיך ומדדו אל הערים אשר סביבות החלל והיה העיר הקרובה אל החלל. ולקחו זקני העיר ההיא עגלת בקר... וערפו שם את העגלה בנחל...ונגשו הכהנים בני הלוי...וכל זקני העיר ההיא הקרובים אל החלל ירחצו את ידיהם על העגלה הערופה בנחל. וענו ואמרו ידינו לא שפכו את הדם הזה ועינינו לא ראו. כפר לעמך ישראל אשר פדית ה' ואל תתן דם נקי בקרב עמך ישראל ונכפר להם הדם"* ע"כ.

ובספרים הקדושים מובא, שכל מצוה שאי אפשר לקיים בפועל צריכים ללמוד אותה טוב, ולימודה זהו כמו קיומה, ולדקדק ולחפש מה אפשר למצוא מתולדות המצוה ההיא ולקיימה,
וזהו יחשב לו כאילו קיימה בפועל.

והנה מצות עגלה ערופה אשר מצאנו במצוה זאת, מצא לנכון יעקב אבינו להיפרד מבנו אהובו בן הזקונים שלו יוסף, וגם כן יוסף מצא לנכון במצוה זאת לבשר ליעקב לאחר כ"ב שנים, שהוא יוסף עדיין חי והולך בדרך ה'.

וחייב להבין מה הלימוד והתולדות של המצוה לנו בדור יתום זה, שודאי יש למצוה חשובה זאת תיקון ולימודים אף בימים אלו ימים של עקבתא דמשיחא.

*******
והנה הרמב"ם במורה נבוכים (חלק ג פרק נא) ז"ל, והנה נראה אלי עתה אופן עיוני נפלא מאוד  שבו מתפרקים ספקות ויתגלו בו סודות אלוהיים והוא, אנו כבר ביארנו בפרקי ההשגחה כי כפי ערך דעת כל בעל דעה תהיה ההשגחה בו. והנה האדם השלם בהשגתו, אשר לא תחדל דעתו מהי תמיד, תהיה ההשגחה בו תמיד. והאדם  השלם בהשגתו, אשר רוקן את מחשבתו מה' בעת מסוים, הרי תהית ההשגחה עליו בעת מחשבתו בה' בלבד, ותתרוקן ההשגחה ממנו בעת עסקיו. ואין התרוקנותה ממנו אז כהתרוקנותה ממי שלא השכיל כלל (שהרי סוף סוף הוא מאמין בהשגחת ה'), אלא תתמעט אותה ההשגחה, כיון שאין לאותו שלם ההשגה בזמן עסקיו (בענייני העולם הזה) שכל בפועל, אלא הוא אותו השלם אז משיג בכוח קרוב(מאחר שבעצם הוא מאמין בהשגחת ה'), והרי הוא דומה אז ללבלר(סופר) מהיר בעת שאינו כותב.

ומוסיף על זה הרמב"ם דברים נוראים ומבהילים על הרעיון.
ולפיכך נראה לי, כי כל מי שפגעה בו רעה מרעות העולם מן הנביאים או החסידים השלמים, שלא פגעה בו אותה הרעה אלא בעת ההעלם, ולפי ערך אורך אותו ההעלם או פחיתות הדבר אשר הייתה בו ההתעסקות, יהיה עוצם הפגע.
ותהיה השגחת ה' יתעלה תמידית במי שהושג לו אותו השפע העומד לרשות כל מי שהשתדל להשיגו.

ולסיכום דברי הרמב"ם, *כל עוד אדם דבק בהקב"ה, מובטח לו שלא ירא לו שום רעה ושום צרה.*

********
וכך מצאנו אצל יעקב אבינו במאבקו עם שרו של עשיו (בראשית לב, כה), *"ויותר יעקב לבדו ויאבק איש עמו עד עלות השחר. וירא כי לא יכול לו ויגע בכף ירך יעקב ותקע כף ירך יעקב בהאבקו עמו. ויאמר שלחני כי עלה השחר ויאמר לא אשלחך כי אם ברכתני. ויאמר אליו מה שמך ויאמר יעקב. ויאמר לא יעקב יאמר עוד שמך כי אם ישראל כי שרית עם אלוקים ועם אנשים ותוכל"* ע"כ.

והנה יעקב חזר על פחים קטנים, ורבו בענין הזה הפירושים מה הם פחים קטנים, וכן ויותר יעקב לבדו. ואז המלאך של עשיו שהוא ס"מ הבין יסוד גדול, כי בכח של יעקב יכול הוא לנצח את יעקב, אבל כאשר‏ יעקב מתגבר על העקב והוא ישראל שזה מלשון לי-ראש, והראש של עם ישראל כולו הקב"ה, ומחובר הוא לגוף באמונה בהקב"ה בכל מצב חזקה ביותר, אז אי אפשר לעמוד כנגד יעקב אבינו.

וזה מה שמובא בתורתנו הקדושה, מובא בפסיקתא רבתי (פרשת תישא סימן י) על הפסוק (שמות ל, יב) *"כי תשא את ראש"* אמר הקב"ה למשה, משה כל מה שאתה יכול לרומם את האומה הזו רוממה, שכאילו לי אתה רומם שנאמר *"כי תשא את ראש בני ישראל"* כי תשא בני ישראל אין כתיב כאן, אלא את "ראש" ואין ראשם של ישראל אלא הקב"ה שנאמר (מיכה ב, יג) *"ויעבר מלכם לפניהם וה' בראשם"*

******
ומפה נשכיל להבין, כי שורש חיותם של ישראל הוא בהיותם דבוקים עם הקב"ה שהוא בבחינת "ראש בני ישראל", וזהו שכתוב *"ואתם הדבקים בה' אלוקיכם חיים כולכם היום"*

******
וצריכים להבין כל יהודי, שהדבקות בהקב"ה היא בבחינת דבקות הגוף עם הראש. והנה הגמרא (שבת קו) אומרת "אחד מבני חבורה שמת תדאג כל החבורה כולה" ע"כ.
*ללמדנו כשקורה ח"ו אסון לאחד, לא יתלו את האסון באחד אלא בכולם יחד.*

******
וזהו *"כפר לעמך ישראל"*, התפילה שהיו מתפללים הזקנים תכפר לעם "ישראל" שלי-ראש, שלא יהיה נתק ח"ו עם הראש שזה הקב"ה. ולכן יעקב אבינו לימד את יוסף הצדיק לפני פרידתם דיני עגלה ערופה, שתמיד יהיה הראש והגוף מחוברים, ולא ח"ו נתק עם הראש שזה הקב"ה. וכך אחרי כ"ב שנים שולח יוסף הצדיק לאביו שעדיין הגוף שזה הגשמיות, מחובר עם הרוחניות.

וכשנדקדק בפסוקים (בראשית מה, כז) *"וירא את העגלות אשר שלח יוסף ‏לשאת אותו ותחי רוח יעקב אביהם ויאמר ישראל רב עוד יוסף בני חי אלכה ואראנו בטרם אמות"*. "ותחי רוח יעקב" ובסיום בשם "ישראל" "ויאמר ישראל". ותחי רוח יעקב, רש"י פירש שרתה עליו שכינה שפרשה ממנו ואז נהיה "ישראל" לי-ראש, חיבור עם הראש עם הקב"ה.

*******
*"וערפו שם את העגלה בנחל"*, וצריך להבין מדוע עורפים את הראש, ומדוע דווקא בנחל?
ואפשר לבאר ולומר, רבנו האר"י הקדוש מבאר בשער הכוונות (חנוכה) "יש שם קדוש הנקרא *"נח"ל"* היוצא מראשי תיבות (שמות לד, ז) *"נ"וצר "ח"סד "ל"אלפים*. וידוע מה שמובא בספר הקדוש "תולדות יעקב יוסף" (תחילת פרשת בראשית) בשם רבו הבעל שם טוב הקדוש זצוק"ל על הפסוק בשירת הים (שמות טו, ט) *"א"מר "א"ויב "א"רדוף "א"שיג "א"חלק שלל* ראשי תיבות חמש אלפין וזהו נוצר חסד לאלפים.

ויובן, כאשר בני ישראל היו בהסתר גדול ועמוק מאוד בגדר של *"א"מר "א"ויב "א"רדוף "א"שיג "א"חלק* ובכל זאת נשארו באמונה עצומה בהקב"ה, נושעו ישועה גדולה. וזה סוד בשם *"נחל"* נוצר חסד לאלפים, כאשר האמונה באלפים דאמר האויב "א"רדוף "א"שיג "א"חלק ובכל זאת מאמין.

וזה התיקון של עגלה ערופה, שמנתקים הגוף מהראש לרמוז שכל הרע וההדרדרות קורים  מהניתוק של הגוף מהראש, וכאשר הראש מחובר עם אמונה בכל מצב ובכל זמן *"נ"וצר "ח"סד "ל"אלפים* "נחל", שזה שם קדוש לאמונה וביטחון וסיעתא דשמייא מהקב"ה.