המהפכה הסאטמארית וההרס הפנימי

אי אפשר לשנות חינוך, אין דבר כזה לקלל את האחר וכאשר פורצת מריבה בתוך המחנה שתתנהג אחרת, כל המרים יד על אחר בסופו שמרים יד על עצמו, מה שאתה עושה לאחר בסופו של דבר תעשה לעצמך, ולכן אין זה פלא על הקורה בסאטמאר למרות שההגיון אומר שלשני הצדדים טוב היה אם היו מגיעים להסדר לפיו כל אחד מנהל את ענינו בתחומו ולא מפריעים עוד אחד לשני. תחרות הוא דבר בריא זה גורם שכל צד ייאלץ לעשות, אבל שנאה זה דבר נורא, זה מונע משני הצדדים את היכולת לרפאות את הפצעים ועל כולם לשוב לחיים נורמליים

מי שילמד את סאטמאר ימצא, כי הם איבדו את עולמם. לא שחסרים להם אנשים, יש להם מספיק בשביל כמה חסידויות גם יחד, לשני הסאטמארים יש ציבור ענק שחסידויות אחרות היו מתפארות בהם, אבל הם איבדו את הכח, בעבר סאטמאר היתה חזקה שלטה על חלק גדול מן הציבור החרדי, בכל חלקי הציבור כולל אגודת ישראל ואחרים התחשבו ולקחו בחשבון את הכח שלהם. היום לא עוד, הסיפור הזה נגמר הם איבדו את כל כוחם אפילו ב'עדה החרדית'

אחת הטעויות הבסיסיות של סאטמאר הן המריבות הפנימיות שמחלישות אותם בעיני הציבור, כשאינם מסוגלים לארגן כינוס משותף בנושא כמו אינטרנט או גיוס לצבא, זה מחזק את מתנגדיהם, לא מפחדים יותר, יודעים כי כל צד ירדוף אחריהם ירצה אותם בשביל לטרפד את האחר, והכל אחרת

מה לנו יותר מווילימסבורג, סאטמאר שלטה שם בעבר שליטה מלאה, ולולא המחלוקת שפרצה בין חלקי סאטמאר ספק אם היו מצליחים להתקין שם עירוב. המציאות שלצד האהרוני יש ענין במפלת הזאלונים, היא שגרמה לכך שסאטמאר נחלשה והעירוב קיים

ככה עכשיו גם בענין האינטרנט, אם הם לא מסוגלים לעבוד יחד בענין כזה, הסיכויים להצליח בנושא עצמו הם אפסיים, וחבל על הכינוסים הללו שהפכו לפוליטיים להוכיח כוח של זה נגד זה, מאשר האינטרנט שהפך להיות משני בכינוס למרות שידברו רק על האינטרנט הראש יהיה להיכן הלכו או באו יותר

המהפכה הסאטמארית היא ישועת עם ישראל, מפני שהתפטרנו מצרה גדולה, מבריונים ואלימים שהיו משתלטים על הציבור בכח, אבל מבחינת סאטמאר זו שואה, מפני שאינם שווים היום עשירית ממה שהיו שווים לפני עשרים שנה ויותר