כשהייתי ילד בסביבות גיל 10 הכנתי פעם
יצירה כלשהי, ולא הייתי בטוח לגבי יופייה, כי זכרתי שהיו דברים אחרים שעשיתי
כשהייתי יותר צעיר שלאחר זמן כשהתבגרתי קצת, לא היו נראים לי יפים מספיק, התביישתי
שפעם חשבתי שזה יפה, וכיום אני מבין שזה סתם ילדותי, אז הראיתי את זה לאימי ושאלתי
אותה, את הרי מבוגרת היום, אז את יכולה להגיד לי האם כשאתבגר אחשוב שזה יפה, או רק
עכשיו נדמה לי שזה יפה. יעני חוות דעת אובייקטיבית שיהיה לי גם בבוא היום ממישהי
שכבר שם.
לעולם לא אשכח את תשובתה, היא אמרה במילים
אלו, 'זה יפה, אבל ייתכן'. מצד אחד מחמאה יפה שאם הייתי רוצה יכולתי בהחלט להיתלות
על זה ולהרגיש טוב, הנה היא אמרה שזה יפה, אבל מאידך לתת לי להבין שאני מסוגל
ליותר.
יש דבר אחד שתמיד ידענו על ההורים שלנו,
הם לא לעולם לא שיקרו לנו, או גם אם כן, הם היו מספיק טובים שלעולם לא נתפוס אותם,
עד עצם היום הזה אני יודע שאם אשאל אקבל תשובה אמיתית וכנה, יכול להיות שהיא
תסמיק, תתחמק, תגיד לי שזה לא ענייני, או אפילו שזה לשון הרע ושאסור לה לספר, אבל
לעולם לא תמציא משהו שאינו אמיתי, כך גם לגבי הרבה שאלות של נערים מתבגרים, תמיד
ידעתי שמותר לשאול, ותמיד ידעתי שאקבל תשובה שאינה כוללת שקר בתוכה.
במקרה דלעיל אני זוכר שבסוף פירקתי את הכל
ובניתי אותו מהתחלה, 'יפה' לא הספיק לי, אני פרפקציוניסט, הייתי חייב שזה יהיה
מושלם, ובאמת יצא לי משהו שגם היום אני חושב שזה יפה, אני גם זוכר שכשסיימתי את זה
בשנית הראיתי את זה שוב לאימי, ואז היא אמרה בביטחון שלדעתה גם כשאגדל אחשוב שזה
יפה. צדקה.
כשאני שומע הורים משקרים לילדים שלהם אני
מתחרפן, 'אם לא תלך לישון לא נקנה לך נעליים לחג' שמעתי אמא אחת צועקת, נשאיר אותך
לבד אומרים הרבה, לא תבוא איתנו אם לא תתנהג יפה וכו', לעזאזל איתכם! מה יש? תמו
כל האיומים האמיתיים שאתם נצרכים לעבור לשקריים? למה להגיד סתם? היה פעם הורה שפוי
בהיסטוריה שהשאיר ילד קטן לבד בבית? אני מתכוון בחיים האמיתיים, לא בהוליווד. שקר
באופן כללי זה דבר נתעב, אבל שקר לילד זה בלתי נסלח בעיני.
כי גם אם חיימקה יתיישב באמצע רחוב רבי
עקיבא בבני ברק בשבת אחה"צ, אתה לא באמת תשאיר אותו שם, גם אם אתה עושה את
עצמך ממשיך ללכת. למה סתם לשקר?
אני אישית חושב שהורים שצריכים לשקר
לילדים שלהם הם חלשי אופי, שאינם מצליחים להשיג מהם תוצאות באופן נורמאלי ובריא,
והילדים הם הראשונים שמרגישים ויודעים את זה, ולכן ממשיכים להתל בהורים חסרי עמוד
השדרה שלהם, הם גם העיקרים שסובלים מזה, כי כל ילד רוצה הורים חזקים שיידע שיוכל
לסמוך ולהישען עליהם לעת מצוא.
יתרה מזאת, מי שמשקר לילדיו בעצם מערער על
אחד מיסודות האמונה של היהודית, כפי שמסביר הרמב"ן: "כי כשנעתיק גם כן הדבר
לבנינו ידעו שהיה אמת בלא ספק כאילו ראוהו כל הדורות כי לא נעיד שקר לבנינו ולא ננחיל
אותם דברי הבל ואין בו מועיל והם לא יסתפקו כלל בעדותינו שנעיד להם" (דברים ד')
או 'כי לא יבחר שום אדם להנחיל את בנו שקר' מתוך ספר העיקרים לרבי יוסף אלבו (1380
– 1444). זאת אומרת שמי שמשקר לילד שלו בעצם פותח אופציה לפניו שאולי סבא רחוק
בכלל המציא את סיפור יציאת מצרים ומתן תורה.
מעולם לא שיקרתי לילדים שלי, אני גם משתדל
לא להגזים או להקצין, אני כן אגיד לילד שלי שזה יפה מה שהוא עשה, כי כל דבר טוב
שהילדים שלי עושים יפים בעיני, ואם הילד שלי ישאל אותי דעה אובייקטיבית של בוגר,
הוא יקבל אותו בנוסח זהה לזה של אימי.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.