הוא כאב את המציאות הפוליטית הפנים חרדית, הוא הצטער צער רב על המחלוקת הפנימית, הוא סבר כי זה מיותר, יכלו להשיג הרבה יותר בלי אותה מחלוקת, ואמר לי, כי לו היה זה בכוחו בשעתו, הוא היה מונע זאת. הוא הביע דעתו בפני מי שהיה צריך לומר זאת, אבל לא התחשבו בדעתו.
הוא סיפר לי, כי השתדל להתחמק מלחתום על מכתבים היכן שרק יכל. הוא העדיף שאחרים יעסקו במלאכה - שלדעתו בזויה - אם כי הוסיף, כי צריך מנהיג לבירא מישהו צריך לעשות זאת, אבל טוב שזה לא הוא שצריך להתעסק עם ענינים אלו
שאלתי אותו האם אברהם רביץ ומשה גפני באים לפעמים להיוועץ בו לשאול מה דעתו, סוף סוף הלא הוא חבר מועצת גדולי התורה של 'דגל התורה', והוא פרץ בצחוק ולאחר דקה של חיוך הוא שאל אותי עם מי הם כן מתייעצים?
הוא כאב את מה שקרה לעולמה של תורה, במקום לבנות את הישיבות בנו סניפי מפלגות, לדעתו גם לאחר שכבר הקימו את 'דגל התורה' צריך היה לתחום בין בחורים ואברכים לעסקנים, למנוע מבחורים ואברכים קריאת עיתונים כלשהם כולל 'יתד נאמן'. בחורים ואברכים צריכים להיות כולם תורה ולהתנתק מןו הפוליטיקה הפנים חרדית, להשאיר זאת למי שעיסוקם בזה. ומה שכאב לו יותר מכל שהפכו ישיבות מסויימות למרכזים פוליטיים, על כך לדעתו אין מחילה למי שגרם לכך
שאלתי אותו מה דעתו על מחלוקת בישיבה מפורסמת ולא רצה להגיב, הוא אמר לי כי הוא בורח מן המחלוקת כמו מפני אש, ולא רוצה חלק בזה
יהי זכרו ברוך
