גם הוא כבניו עבר את מה שהם עוברים עתה, גם כאשר הלך אביו לעולמו הוא לא ירש את ויזניץ כולה אלא את רובה הגדול. הוא אכל מרורים מן הנדחים, אבל לזכותו ייאמר, הוא הצליח להחזיר את ויזניץ אל הפסים. אוייביו הגדולים מי שביקשו לחסלו לא הצליחו. אחיו אמנם הצליח במונסי הקים חסידות משלו, אבל למוטט אותו בטענה כי אינו דתי מספיק בשבילם, לא הצליחו
עוד יכתבו הרבה על אדמורו"תו שידעה עליות ומורדות, תקופות סוערות, לא היתה כמעט חסידות כלשהי שעברה תהליך של מינוי יורש עצר, רב לויזניץ בני ברק שהודח והושפל, סולק בבזיונות שקשה לתאר, גלה לגלות קשה ומרה במשך של 18 שנה, את מקומו תפס האח הצעיר שבטוח היה כי הוא יורש את ויזניץ כולה, אבל בשמים רצו אחרת, והגלגל שוב הסתובב על ויזניץ, ועתה התפלגו לשתי מחנות
למרות כל הביקורת וכל מה שכתבתי במשך שנים על התנהלותה של וויזניץ בפרשיות הכי קשות וסוערות בתוכה, במיוחד על רדיפתו של ר' ישראלצ'ע, אי אפשר בשורות אלו מבלי להעלות על נס את יחודיותו של האדמו"ר שהשכיל להבטיח את ויזניץ ולא להשליכה למצב כפי שקרה בסאטמאר באבוב ומקומות אחרים. גם אם נכון שהבן הצעיר הקים חסידות משלו, אבל יחסית לכל מקום אחר, יש סדר. גם אם נכון שהאח הצעיר לא יוותר על מה שהוא מאמין שהוא יורש לא פחות מאחיו, וגם אם הסבירות אומרת שניצבים אנו בפני תקופה סוערת, ובכל זאת, הוא החליט כפי שהחליט, עשה זאת בזמן הנכון ולעיני כל. גם אם טענו אנשי האח הצעיר כי ניצלו את חולשתו, אסור לשכוח כי בכל מקום כך. גם הגיס האהרוני טוען כי האבא שלו כבר לא ידע מבחייכון וביומייכון כאשר חילק את סאטמאר. האמת המרה היא, שגם הסאטמארי וגם הויזניצער שניהם ידעו מה שהם עושים, ועשו זאת מפני שהגיעו למסקנה שזה מה שטוב לעתיד של הקהילה
