הצדיק הירושלמי רבי נח גד וינטרוב זצ"ל מספר על שיחה אישית שהייתה לו עם מרא דארעא ישראל רבי יוסף חיים זוננפלד זצ"ל וכיצד הגיב כשאמר על אחד מראשי הציונות ימח שמו? מתוך הספר אוצרות החן על התורה ומועדים לרבי נח גד וינטרוב זצ"ל
נגד עריקים יפעילו שורה ארוכה של סנקציות דרקוניות.
במקום מתאספים המפגינים, כשהם עומדים, מתפללים ורוקדים (יעקב הרשקוביץ)
באתר
הגיסים וקבוצות הווצאפ פורסמה ידיעה, ששר הביטחון נתן הוראה לרמטכ"ל לראות
איך לקדם מחדש את הסכם חב"ד צה"ל.
הרי כל
ילד יודע, שמרגע שבג"צ הפסיק את הסכם 'תורתו אומנתו' באותו רגע התבטל גם הסכם
חב"ד צה"ל.
בג"צ
והיועמש"ית נמצאים עמוק בתוך האירוע, אף קהילה בציבור החרדי לא יכולה כיום
לעשות שום דיל עם הצבא, גם אם שר הביטחון רוצה.
אז אם
כך, מה הרווח של פרסום ידיעה זאת בחב"ד?
ישנם בכל
זאת בחורים 'תמימים' (תרתי משמע), שהם או הוריהם, יכולים בטעות ללכת לצבא, בשביל
לחתום על הסכם שלא קיים.
ואז
באותו רגע הם מגויסים לצבא, מפרסם הכתבה, תמיד יכול להגיד להגנתו, שהוא רק כתב שיש
מגעים, והם לא כתבו שזה סגור.
אבל
מהטעויות ההלו, שעוד כמה בחורים התגייסו לצבא, יכלו הגיסים בחב"ד להרוויח עוד
כמה שקלים לכיסם.
גם הפעם
מאחורי הפרסום השקרי הזה עומד הכתב מנדי ריזל, שידוע כגיס, שהחליט על דעת
עצמו, ללא שום אישור מאף ראש ישיבה או גורם מוסמך בחב"ד, לדחוף את עצמו לנושא
הגיוס בחב"ד, ולסבך קבוע בחורים בתוך הצבא.
אנו
קוראים למנדי ריזל, פעם נוספת, תפסיק לפרסם הודעות בחב"ד לגיוס לצבא, אתה
יודע את האמת שבחורים ואברכים נופלים שם מבחינה דתית, וזה מפרק משפחות
בליובאוויטש, אתה נוגע בתמימים, אתה בילדים של הרבי, אתה משחק באש!
חזור בך. ותעשה תשובה מיד!
ויסברג בטוויטר: עלייה מדרגה במאווררי השולחן בחצרות האדמו"רים (צילום: שוקי לרר)
לפני כחדשיים וחצי נפטר ידידינו ר' ריימונד אלבז ז"ל [מעיה"ק טבריה] אחיו של הגאון מזכה הרבים רבי ראובן אלבז שליט"א.
רבינו החד"ה קוק שליט"א אמר לי, אני לא יכול לבא לנחמו מפני חולשתי כי רבה היא, ואם תוכל כשאתה נמצא בירושלים להביא לו ממני מכתב ניחומין.
המכתב פורסם כאן כבר בזמנו, ולא אכפול להביאו שוב, רק זאת אספר, שכאשר הגעתי לישיבת "אור החיים" שם ישב שבעה הגר"ר אלבז שליט"א, אמרו לי שיצא לפני כשעה לנוח בביתו, ויבא לערבית עוד מעט, וצריך לתופסו בשניות שבין כניסתו לישיבה לתחילת התפלה והזמן קצר מאד.
כשנכנס הרב לישיבתו ושמע שהבאתי לו מכתב ממרן שליט"א, עמד במקומו וביקשני לקוראו בפניו מילה במילה, ודמעות עמדו בעיניו מהתרגשותו הגדולה ממה שכתב לו רבינו שליט"א, וביקש לשמר את המכתב בכיסו. [ושמעתי שביום השבעה בא לטבריה לבני המשפחה ושם דיבר בהפלגה אודות המכתב שזכה לקבל בכתב ידו של מרן שליט"א].
באותו מעמד סיפר לי הרב אלבז שליט"א שבהיותו צעיר לימים הגיע לביתו של המרא דאתרא דטבריה מהר"ר רפאל הכהן קוק זצ"ל, סבו של מרן שליט"א, וישב בביתו יומיים ונבחן אצלו על כל עניני ההלכה שצריך רב בישראל להיות בקי בהם, וקיבל ממנו תעודת הוראה [ששמורה עד היום בביתו] והדבר עודד אותו רבות... ואמר לי רבינו שליט"א שהוא מכיר העובדא הנ"ל.
[וכן שמעתי עובדא זו מהגרא"י קוק שליט"א, ראש ישיבת "מאור התלמוד", ואמר לי שהרב אלבז כלל לא חשב להכנס לעניני הוראה וכו' כי למד בישיבות הליטאים והסגנון ידוע, אך הגר"ר קוק זצ"ל דרבן אותו על הדבר הזה, ודרבון זה דחף לטובה את הגר"ר אלבז בכמה ענינים].
מצ"ב מכתב ישן שכתב רבינו שליט"א להגרר"א, ובו מזכיר את זכות רבינו אור החיים זיע"א, ומרמז בו ראשי תיבות "אלבז" – זרח בחשך אור לישרים. [הוא הרמז שכבר כתבו מרן הגרע"י זיע"א בדרשות "מאור ישראל" על הרב אלבז]. וכוונת רבינו שליט"א שמאורו של האור החיים זרח בחשך אור לישרים. וק"ל. וגם הוסיף רבינו שליט"א דשמו של הרב קגרים וכפי שאמרו חז"ל "ראובן פתח בתשובה תחלה".
בברכה רבה
יקותיאל דטבריה
ראש הממשלה ושר הביטחון ביקרו ברצועת הביטחון, לצד סגן הרמטכ"ל אלוף תמיר ידעי. נתניהו אמר בשיחה עם לוחמים: "כל עוד חיזבאללה, חמוש, נמצא פה ומאיים עלינו - אנחנו נשארים".
הערוץ משודר כרגע רק בסלקום TV, הפלטפורמה הרב-ערוצית היחידה שאיתה נחתם הסכם הפצה ובמקביל באתר אינטרנט ייעודי.
*הסכנות הנסתרות של תרבות המחאה וההפגנות* *הרב אליעזר שמחה ווייס *
שאלה מוכרת עולה בפרשת פנחס: כיצד ייתכן
שמעשה קנאות אלים זיכה את פנחס ב"ברית שלום" מאת הקדוש ברוך הוא?
הנצי"ב מוולוז'ין, בפירושו העמק דבר, יורד כאן לעומק נפש האדם ומסביר שהיה כאן צורך
בברכה מיוחדת מן השמים. הוא כותב שמאחר שהמעשה שעשה פנחס היה מעשה של אכזריות, הוא
היה עלול להשאיר בלבו רושם של אכזריות גם לאחר מכן. לכן בירך אותו ה' במידת השלום,
כדי שישוב לטבעו הרגוע והטוב, והמעשה לא יפגע בנפשו.
במילים אחרות, אף שפנחס פעל כולו לשם שמים,
עדיין הייתה סכנה ממשית שהמעשה עצמו ישאיר בו צלקת נפשית. לכן העניק לו ה'
"ברית שלום" – כדי שאותו רגע קשה לא יעצב את אישיותו ולא יהפוך אותו
לאדם מר, קשוח או אטום.
הנצי"ב מלמד אותנו עיקרון יסודי:
המעשים שלנו מעצבים את מי שאנחנו. גם כשאדם נאבק למען מטרה צודקת, אם הדרך רצופה
בכעס, בכוחניות ובעימותים מתמשכים, הדבר מותיר בו חותם עמוק. במידה רבה, אנחנו
נעשים מה שאנחנו עושים שוב ושוב.
וזו בדיוק הסיבה שפנחס הוא היוצא מן הכלל,
ולא הכלל. התורה מתארת אדם נדיר שפעל מתוך טוהר כוונות מוחלט. אבל רוב בני האדם
מושפעים בקלות מרגשות, מלחץ חברתי ומהאנרגיה של ההמון.
הדבר מסביר היטב את מה שאנחנו רואים לעיתים
בהפגנות בארץ, כאשר הרוחות מתלהטות והמצב גולש לעימותים. הצעקות, החיכוכים, חסימות
הכבישים והדיבורים המשתלחים אינם נשארים רק ברחוב. מי שנמצא שוב ושוב באווירה כזאת
של כעס, מתחיל בהדרגה לאמץ את דפוס החשיבה הזה ולהביא אותו גם לתחומים אחרים בחייו.
לכן, השתתפות בהפגנות כאלה אינה עניין של מה
בכך. היא דורשת בגרות, שליטה עצמית ויכולת לעמוד מול הזרם, ולא להיסחף אחר ההמון.
אצל צעירים הסכנה גדולה שבעתיים. אישיותם עדיין נמצאת בשלבי עיצוב, וההרגלים שהם
רוכשים היום הם שיקבעו במידה רבה איזה מין אנשים יהיו מחר.
בסופו של דבר, ההרגלים האלה אינם נשארים
ברחוב. הם חוזרים איתנו הביתה. זוגיות, הורות וחיי משפחה מבוססים כולם על סבלנות,
הקשבה, איפוק ונועם. מי שמתרגל להגיב בעימותים ובכעס ברחוב, עלול להביא את אותן
תגובות בדיוק גם אל תוך ביתו.
מסופר על קבוצת בחורים שראו את עצמם כקנאים
והשתתפו בקביעות בהפגנות סוערות. אחד מהם סיפר בגאווה לרבו על "אש
הקודש" שבוערת בו. השיב לו הרב: "אש בתוך תנור מחממת ומביאה תועלת. אבל
כשהיא פורצת החוצה, היא שורפת כל מה שבדרכה. אתה בטוח שאתה מביא אש קודש לרחוב,
אבל בפועל אתה מרגיל את עצמך לחיות בכעס. והכעס הזה לא יישאר ברחוב – הוא יחזור
איתך הביתה."
הרעיון הזה מתחבר היטב לדברי הזוהר (תצווה
קפב ע"א): "כל מאן דכעס – כאילו עביד עבודה זרה... דעקר נפשא קדישא
מדוכתיה." כלומר, כל מי שמאבד את עשתונותיו וכועס, כאילו עובד עבודה זרה,
משום שהוא עוקר את הנפש הקדושה ממקומה. כעס אינו רק רגש חולף. כשהוא הופך להרגל,
הוא משנה את מי שאנחנו.
אם פנחס, למרות היותו מהאנשים הגדולים ביותר בהיסטוריה שלנו, היה
זקוק לברכה מיוחדת כדי שמעשה חד-פעמי לא ישאיר חותם שלילי בנפשו – קל וחומר שאנחנו
צריכים להיזהר מן ההרגלים שאנחנו מאמצים לעצמנו.
עמידה על האמת היא ערך תורני עליון. השאלה
איננה אם אכפת לנו מן האמת ומן הצדק, אלא האם גם תוך כדי המאבק עליהם אנחנו שומרים
על המידות שלנו. התורה מלמדת אותנו ששמירה על הנפש ועידון האופי חשובים לא פחות
מהמטרה עצמה. האתגר הוא לא רק להילחם על מה שנכון, אלא גם לוודא שהמאבק עצמו לא
משנה את מי שאנחנו.
השאיפה שלנו צריכה להיות לחזור הביתה עם
יותר סבלנות, יותר שליטה עצמית ולב מלא שלום.
התורה דואגת לא רק לשאלה על מה אנחנו
נלחמים, אלא גם לשאלה מה המאבק הזה עושה לנו.
