מה עשה החד"ה קוק שליט"א בשעות הספורות קודם נפילתו הקשה

 

מורי ורבותי הנני לְבַשֵּׂר לְכֻלָּם בְּשׂוֹרָה טובה, קודם כל ברכה שֶׁתהְיֶה לְכֻלָּנוּ שָׁנָה טוֹבָה ומְבֹרֶכֶת אָמֵן. "תִּכְלֶה שָׁנָה וְקִלְלוֹתֶיהָ תָּחֵל שָׁנָה וּבִרְכוֹתֶיהָ".

תִּתְפַּלְלוּ עַל הָרַב קוּק, שֶׁהַשֵּׁם יִתֵּן לוֹ רְפוּאָה שְׁלֵמָה, אָמֵן. רֹאשׁ הַשָּׁנָה, עוֹד עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע שָׁעוֹת, בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה, זֶה יוֹם הֻלֶּדֶת שֶׁל הָרַב קוּק. [והוא גם יום הולדתו של הבבא סאלי זיע"א].

כָּתוּב בַּחֲזַ"ל: שְׁנֵי יָמִים שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה זֶה "יוֹמָא אֲרִיכְתָּא", אַרְבָּעִים וּשְׁמֹנֶה שָׁעוֹת כְּמוֹ יוֹם אָרֹךְ. אֲבָל עֲדַיִן כָּתוּב בַּמְּקֻבָּלִים: יוֹם הָרִאשׁוֹן שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה – "דִּינָא קַשְׁיָא", יוֹם הַשֵּׁנִי – "דִּינָא רַפְיָא". זֶה מִדְּרַבָּנָן, אתו רבנן ובצרי חֲדָא, חֲכָמִים עָשׂוּ הֲקָלָה.

הָרַב קוּק תָּמִיד אוֹמֵר עַל עַצְמוֹ: "אֲנִי דִּינָא רַפְיָא", הַכַּוָּנָה שֶׁהוּא מַמְעִיט אֶת הַדִּינִים מֵהָעוֹלָם. וְגַם הָרַב קוּק אוֹמֵר עַל עַצְמוֹ שֶׁ"רַפְיָא" זֶה מִלְּשׁוֹן רְפוּאָה, לֹא רַק מִלְּשׁוֹן דִּין רוֹפֵף, אֶלָּא מִלְּשׁוֹן רְפוּאָה. וְיָדוּעַ כַּמָּה זִכּוּ מֵהַשָּׁמַיִם אֶת הָרַב קוּק לְהָבִיא רְפוּאָה לָעוֹלָם, אָז עַכְשָׁו בְּדִין הוּא שֶׁהָרַב קוּק יִטול שכרו וְיִהְיֶה לוֹ רְפוּאָה שְׁלֵמָה, אָמֵן.

ובִּפְרָט שֶׁעַל יְדֵי הַשּׁוֹפָר כֻּלָּם חוֹזְרִים בִּתְשׁוּבָה, וְכָתוּב: שעַל יְדֵי הַתְּשׁוּבָה נִהְיָה רְפוּאָה – "אֶרְפָּא מְשׁוּבתם", רִבּוֹן הָעוֹלָמִים אוֹמֵר: "אֲנִי אֶרְפָּא מְשׁוּבתם". וְהַתְּשׁוּבָה הִיא מְבִיאָה רְפוּאָה לָעוֹלָם, וכמו שכתוב "וּלְבָבוֹ יָבִין וָשָׁב וְרָפָא לוֹ".

אֲנַחְנוּ בְּעֶזְרַת הַשֵּׁם עַכְשָׁו מְקַוִּים שֶׁנתְבַּשֵּׂר בַּיּוֹם הַזֶּה בִּבְשׂוֹרָה טוֹבָה. עַכְשָׁו אֲנִי אֲסַפֵּר לָכֶם סִפּוּר מַדְהִים.

אַתֶּם יוֹדְעִים כַּמָּה זְמַן הָרַב קוּק כְּבָר חוֹלֶה? אַרְבָּעָה חֳדָשִׁים!! לְצַעֲרֵנוּ הָרַב, אַרְבָּעָה חֳדָשִׁים הָרַב קוּק מוּטָל לְלֹא תְּזוּזָה. אוֹמְרִים שֶׁיָּבִיאוּ אוֹתוֹ לְרֹאשׁ הַשָּׁנָה לַיְּשִׁיבָה – זֶה סָפֵק. עַכְשָׁו דִּבַּרְתִּי עִם הָרַבָּנִית בַּטֶּלֶפֿוֹן, אָמְרָה לִי שֶׁזֶּה עֲדַיִן סָפֵק אִם יָבִיאוּ אוֹתוֹ אוֹ לֹא, בִּגְלַל שֶׁקְּצָת לֹא הִרְגִּישׁ טוֹב אֶתְמוֹל.

אֲנָשִׁים חוֹשְׁבִים שֶׁאִם יָבִיאוּ אֶת הָרַב קוּק, אָז הוּא חוֹזֵר לַיְּשִׁיבָה והכל בסדר. רַבּוֹתַי, מְבִיאִים אוֹתוֹ לְלֹא הַכָּרָה - עַל הַמִּטָּה! יוֹשִׁיבוּ אוֹתוֹ עַל הַכִּסֵּא עִם כָּזֶה כָּרִיּוֹת, אֲבָל הוּא כָּכָה... אֲנָשִׁים שֶׁיִּרְאוּ אוֹתוֹ בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה יְכוֹלִים לַחֲטֹף דִּכָּאוֹן מֵהַצַּעַר, זֶה לֹא פָּשׁוּט!

אֲנִי עַכְשָׁו הוֹלֵךְ לְסַפֵּר לָכֶם סִפּוּר שֶׁלֹּא סִפַּרְתִּי אוֹתוֹ עַד הַיּוֹם, אֲנִי שׁוֹמֵר אֶת זֶה בַּבֶּטֶן שֶׁלִּי, אֲבָל בִּגְלַל שֶׁאֲנַחְנוּ עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע שָׁעוֹת לִפְנֵי רֹאשׁ הַשָּׁנָה, אֲנִי מְסַפֵּר לָכֶם אֶת זֶה. תַּקְשִׁיבוּ טוֹב, רַבּוֹתַי!

מָה הָרַב קוּק עָשָׂה בַּשָּׁעוֹת הָאַחֲרוֹנוֹת שֶׁלִּפְנֵי נְפִילָתוֹ לְמִשְׁכָּב? זֶה הָיָה – אֲנִי מְדַבֵּר אִתְכֶם – בְּיוֹם רִאשׁוֹן. בְּיוֹם שֵׁנִי כְּבָר הָרַב הָיָה לְלֹא הַכָּרָה. בְּיוֹם רִאשׁוֹן בְּסוֹף חֹדֶשׁ אִיָּר, אוּלַי כ"ח בְּאִיָּר אוֹ כ"ט, אֲנִי לֹא זוֹכֵר. מָה הוּא עָשָׂה?

הָרַבָּנִית בָּאָה אֵלָיו לַחדר, הָרַבָּנִית קוּק, וְאָמְרָה לוֹ שֶׁיֵּשׁ דָּבָר לֹא צָנוּעַ בָּעִיר, הִיא דִּבְרָה אִתּוֹ עַל אֵיזֶה מָקוֹם בָּעִיר – לֹא עַל הַחוֹף – שֶׁיֵּשׁ שָׁמָּה דְּבָרִים שֶׁל חֹסֶר צְנִיעוּת, וּבָאִים אֲנָשִׁים וְיֵשׁ שָׁמָּה מִשְׂרָדִים מֶמְשַׁלְתִּיִּים, וְיֵשׁ כָּל מִינֵי דְּבָרִים שנצרכים לתושבי העיר, וְיֵשׁ שָׁמָּה פְּרִיצוּת, כָּל מִינֵי פּוֹסְטים וְדְּבָרִים לֹא טוֹבִים, וְרָצוּ לְתַקֵּן אֶת זֶה, וּבָרוּךְ הַשֵּׁם הָאֲנָשִׁים הַטּוֹבִים גַּם שֶׁל הַמָּקוֹם, כֻּלָּם הָיוּ בְּמַגָּמָה טוֹבָה.

בָא אֵיזֶה רָשָׁע גָּדוֹל, יָדוּעַ בָּעִיר שֶׁהוּא אוֹהֵב פְּרִיצוּת וְתּוֹעֵבוֹת וְהוּא אוֹהֵב לְהַפְרִיעַ לְכָל דָּבָר שֶׁבַּקְּדֻשָּׁה – אֲנִי לֹא אוֹמֵר אֶת שְׁמוֹ, בא וְנִסָּה לַעֲצֹר אֶת הַמַּהֲלָכִים שֶׁל דְּבָרִים שֶׁל קְדֻשָּׁה בָּעִיר טְבֶרְיָה.

אֲנִי אוֹמֵר לָכֶם עַכְשָׁו, הַשֵּׁם עֵדִי! הָרַב קוּק דִּבֵּר אִתִּי עַל זֶה גַּם בַּטֶּלֶפֿוֹן וְגַם בְּפֹעַל, בְּנוֹכַח כשֶׁהָיִיתִי אִתּוֹ, הרב אָסַף שְׁלֹשָׁה רַבָּנִים, הוֹשִׁיב אוֹתָם, זֶה הַדָּבָר הָאַחֲרוֹן הַצִּבּוּרִי שֶׁהוּא עָשָׂה, [בְּעֶזְרַת הַשֵּׁם יָקוּם וִינַהֵל אוֹתָנוּ עַד בִּיאַת הַגּוֹאֵל, אֲבָל זֶה הַדָּבָר הָאַחֲרוֹן הַצִּבּוּרִי שֶׁהוּא עָשָׂה]: עָשָׂה בֵּית דִּין בַּחדר שֶׁלּוֹ, וְאָמַר: "עַכְשָׁו אֲנַחְנוּ עוֹשִׂים פֹּה גְּזֵרַת בֵּית דִּין, שֶׁמִּי שֶׁיַּפְרִיעַ בִּטְבֶרְיָה לַקְּדֻשָּׁה, לַשַּׁבָּת – כָּכָה אָמַר – לֹא יַשְׁלִים אֶת חַיָּיו הָרְגִילִים בַּאֲרִיכוּת יָמִים! יִתְקַצְּרוּ יָמָיו!" מַפְחִיד!

אָמַר: "זֶה אֲנִי מְבַקֵּשׁ בַּשָּׁמַיִם עַכְשָׁו מִפֹּה. וְכֵיוָן שֶׁהַדְּבָרִים הָאֵלֶּה מְקַצְרִים אֶת חַיַּי, גַּם כְּשֶׁאֲנִי אֶעֱלֶה לְלַמְעְלָה, שָׁמָּה אֲנִי אֶפְעַל. וַאֲנִי אֶפְעַל יוֹתֵר חָזָק מִמָּה שֶׁאֲנִי יָכוֹל לִפְעֹל פֹּה!". מִי יוֹדֵעַ גַּם עַכְשָׁו מָה הָרַב קוּק עוֹשֶׂה כְּשֶׁהוּא בְּלִי הַכָּרָה, וּמִי יוֹדֵעַ מָה הוּא פּוֹעֵל בֵּין שָׁמַיִם לָאָרֶץ! מִי יוֹדֵעַ!

יֵשׁ סִרְטוֹן שֶׁהִתְפַּרְסֵם שֶׁהָרַב קוּק אָמַר עַל פְּרִיצוּת וְחוֹפִים, אָז הוּא אָמַר: "זֶה יַהֲרֹג אוֹתִי וַאֲנִי אֶעֱלֶה לַשָּׁמַיִם". זֶה הִתְפַּרְסֵם, כֻּלָּם רָאוּ. אֲבָל הַמּוֹשַׁב בֵּית דִּין הַזֶּה שֶׁהוּא הוֹשִׁיב לִפְנֵי רֹאשׁ חֹדֶשׁ סִיוָן, כַּמָּה יָמִים לִפְנֵי רֹאשׁ חֹדֶשׁ סִיוָן, סוֹף אִיָּר הָיָה. וְעָשָׂה בֵּית דִּין בַּחדר שֶׁלּוֹ כַּמָּה שָׁעוֹת מַמָּשׁ לִפְנֵי הַנְּפִילָה, הַקְּרִיסָה הַקָּשָׁה הַזֹּאת שֶׁהוּא נָפַל, וְעִם זֶה הוּא עָזַב אֶת טְבֶרְיָה וְהָלַךְ מֵאִתָּנוּ כְּבָר אַרְבָּעָה חֳדָשִׁים.

עַכְשָׁו אֲנַחְנוּ נִמְצָאִים עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע שָׁעוֹת לִפְנֵי רֹאשׁ הַשָּׁנָה. כָּל מִי שֶׁגָּר בִּטְבֶרְיָה צָרִיךְ לָדַעַת שֶׁהַחַיִּים שֶׁל הָרַב קוּק תְּלוּיִם מִנֶּגֶד! הוּא אוֹמֵר מְפֹרָשׁ אֶת זֶה: מְקַצֵּר אֶת חַיָּיו. הוּא אוֹמֵר מְפֹרָשׁ מָה יִהְיֶה לְמִי שֶׁחַס וְשָׁלוֹם יַעֲשֶׂה בָּעִיר הַזֹּאת גִּבּוּי לְאֵיזֶה חִלּוּל שַׁבָּת, זֶה לֹא מְשַׁנֶּה אִם הוּא בָּעִירִיָּה אוֹ בַּחֶבְרָה הַכַּלְכָּלִית אוֹ בְּאִיגוד עָרֵי כִּנֶּרֶת, לֹא יוֹדֵעַ מָה, לֹא מְשַׁנֶּה אֵיפֹה אַתָּה, וְזֶה לֹא מְשַׁנֶּה אִם הִצְטַלַּמְתָּ עִם הָרַב קוּק אוֹ לֹא הִצְטַלַּמְתָּ עִם הָרַב קוּק, לֹא מְשַׁנֶּה אִם יֵשׁ לְךָ כִּפָּה כָּזֹאת אוֹ כִּפָּה כָּזֹאת אוֹ אֵין לְךָ כִּפָּה.

אֲנַחְנוּ רוֹצִים סֵפֶר הַחַיִּים. סֵפֶר חַיִּים, בְּרָכָה וְשָׁלוֹם, פַּרְנָסָה טוֹבָה, יְשׁוּעָה וְנֶחָמָה.

מִי שֶׁאוֹמֵר אֶת דברי האמת הללו, מָה אוֹמְרִים? "הוּא קִיצוֹנִי". יֵשׁ אֲנָשִׁים רְשָׁעִים! אֲנָשִׁים רְשָׁעִים, הֵם לֹא יְכוֹלִים לִרְאוֹת שֶׁאוֹמְרִים אֶת הָאֱמֶת. אבל הָאֱמֶת צְרִיכָה לְהֵאָמֵר, לְפָחוֹת לִפְנֵי יוֹם הַדִּין, דִּין בורא עולם זֶה אֱמֶת לַאֲמִתָּהּ!

חִלּוּלֵי שַׁבָּת וְהַפְּרִיצוּיּוֹת מַגְדְּעִים לָנוּ בַּחוּרֵי יִשְׂרָאֵל צְעִירִים! הַתּוֹרָה אוֹמֶרֶת: זֶה הוֹרֵג בַּחוּרִים צְעִירִים, זֶה עוֹשֶׂה אָסוֹנוֹת, זֶה עוֹשֶׂה מַחֲלוֹת. הִנֵּה, בַּכִּנֶּרֶת עַכְשָׁו יֵשׁ אֵיזֶה אָמֶבָּה, אָמֶבָּה, לֹא יוֹדֵעַ מָה זֶה. שָׁמַעְתָּ? מִשְׂרַד הַבְּרִיאוּת פִּרְסֵם: כָּל מִי שֶׁהוֹלֵךְ לַכִּנֶּרֶת – זֶה עַל דַּעְתּוֹ, זֶה אוֹכֵל אֶת הַמֹּחַ! לָמָּה? יֵשׁ חַיידק טוֹרֵף שָׁמָּה! לָמָּה? בִּגְלַל שֶׁיֵּשׁ תּוֹעֵבָה, פְּרִיצוּת!

הַתּוֹרָה – "דְּרָכֶיהָ דַרְכֵי נֹעַם וְכָל נְתִיבוֹתֶיהָ שָׁלוֹם". הַתּוֹרָה אוֹהֶבֶת אֶת עַם יִשְׂרָאֵל. אַתָּה רוֹצֶה לֵהָנוֹת, לְכייף, לְבַלּוֹת – הַכֹּל בְּהֶתֵּר וְלֹא בְּאִסּוּר, בְּנַחַת וְלֹא בְּצַעַר! תִּסְגֹּר בַּבַּיִת שֶׁלְּךָ בִּצְנִיעוּת, תַּעֲשֶׂה לְךָ אַחְלָה בְּרֵכָה, לֵךְ לַחוֹף נִפְרָד, תַּעֲשֶׂה לְךָ אַחְלָה עַל הָאֵשׁ. לָמָּה עִם עֲבֵרָה אַתָּה רוֹצֶה לְבַלּוֹת, לְטַיֵּל מִיּוֹם רִאשׁוֹן עַד יוֹם שִׁשִּׁי, לא בשבת קדש חס ושלום.

בִּפְרָט רֹאשׁ הַשָּׁנָה, יוֹם הַדִּין, חָל בְּיוֹם שַׁבָּת. יוֹם הַדִּין, דָּנִים אֶת הָאָדָם, אֵיךְ אֶפְשָׁר לְחַלֵּל אֶת הַשַּׁבָּת בִּכְלָל? כָּל שֶׁכֵּן שַׁבָּת שֶׁזֶּה יוֹם הַדִּין! אִם רֹאשׁ הַשָּׁנָה יוֹצֵא בְּשַׁבָּת, אֵין תְּקִיעַת שׁוֹפָר, ואם מַחַלְלִים שַׁבָּת – אוֹמֵר הַ'מִּנְחַת עָנִי': זֶה עוֹשֶׂה קִטְרוּגִים גְּדוֹלִים! שְׁבִיעִי בְּאוֹקְטוֹבֶר מָתַי הָיָה? בִּשְׁמַחַת תּוֹרָה, בְּאוֹתָהּ שָׁנָה רֹאשׁ הַשָּׁנָה בְּשַׁבָּת, שְׁנַת תַּשְׁפָּ"ד. זֶה עוֹשֶׂה קִטְרוּגִים!

אֲנַחְנוּ רוֹצִים שֶׁהַחַיִּים שֶׁל הָרַב קוּק יַאֲרִיכוּ, וַאֲנַחְנוּ רוֹצִים גַּם שֶׁכָּל הָאֲנָשִׁים יַאֲרִיכוּ יָמִים. אֲבָל הָרַב קוּק עָשָׂה בֵּית דִּין, שֶׁמִּי שֶׁיְּסַיֵּעַ לַפְּרִיצוּיּוֹת בַּחוֹפִים, בָּאֵרוּעִים, וּלְחִלּוּלֵי שַׁבָּת בְּכָל דֶּרֶךְ שֶׁהִיא – יִתְקַצְּרוּ יָמָיו! וְזֶה לֹא מְשַׁנֶּה מָה הַתַּפְקִיד שֶׁלּוֹ, לֹא מְשַׁנֶּה מָה קוֹרְאִים לוֹ. תַּפְקִיד לֹא עוֹשֶׂה שׁוּם דָּבָר בַּשָּׁמַיִם. בַּשָּׁמַיִם עוֹשֶׂה מָה הַיִּרְאַת שָׁמַיִם שֶׁלְּךָ!

אֲנַחְנוּ רוֹצִים לְאַחֵל לְכֻלָּם אֲרִיכוּת יָמִים וְשָׁנִים בְּטוֹב וּבִנְעִימִים. שֶׁנִּזְכֶּה כֻּלָּנוּ בִּטְבֶרְיָה וּבְכָל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְכָל הַיְּהוּדִים שֶׁבְּכָל הָעוֹלָם לְחַיִּים לְחַיִּים שְׂמֵחִים, לְחַיִּים קְדוֹשִׁים. וַעֲטֶרֶת רֹאשֵׁנוּ, רַבֵּנוּ רַבִּי חִזְקִיָּהוּ דֹּב הַכֹּהֵן קוּק – בִּלְעָדָיו אֵין לָנוּ חַיִּים! "הוּא יָנוּס לְאַחַת הֶעָרִים וָחָי, תַּלְמִיד שֶׁגָּלָה מַגְלִין רַבּוֹ עִמּוֹ", חַיֵּי בַּעֲלֵי הַתּוֹרָה וּמְבַקְשֶׁיהָ בְּלֹא תּוֹרָה כַּמִּיתָה חֲשׁוּבִים. אֲנַחְנוּ בְּלִי הָרַב קוּק, כֻּלָּנוּ כְּמוֹ מֵתִים כְּבָר, אֲנַחְנוּ מַרְגִּישִׁים כָּכָה כְּבָר לְצַעֲרֵנוּ הָרַב. אוֹי לָנוּ!

עַכְשָׁו זֶה יוֹם הַדִּין, יִפָּסֵק הַגְּזַר דִּין עָלֵינוּ. מָה שֶׁיִּפָּסֵק עַל הָרַב קוּק יִפָּסֵק עָלֵינוּ, רַבּוֹתַי! אָז אֲנַחְנוּ צְרִיכִים לְהִתְעוֹרֵר.

אָמַרְתִּי פֹּה שֶׁהָרַב קוּק אָמַר לֹא לְבַקֵּשׁ בַּקָּשׁוֹת בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה, רַק אִם זֶה מִתְפָּרֵץ לְךָ – תְּבַקֵּשׁ. יֵשׁ דֵּעוֹת, רַבִּי יִשְׂרָאֵל סָלַנְטֶר וְעוֹד בספרי האחרונים כידוע, מביאים את הר"ן שאומר "אִם לֹא עַכְשָׁו אימָתַי?". יש בזה אריכות ודיונים.

הָרַב קוּק אָמַר: בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה רַק מְבַקְשִׁים לְהַמְלִיךְ אֶת הַשֵּׁם, זֶהוּ! אִם יִתְפָּרֵץ לְךָ מַשֶּׁהוּ – תְּבַקֵּשׁ, אַל תְּתַכְנֵן בַּקָּשׁוֹת.

שָׁאֲלוּ אוֹתִי: "וּמָה עִם הָרַב קוּק? לֹא לְבַקֵּשׁ עָלָיו גַּם?". אָז אָמַרְתִּי: זֶה לֹא תְּשׁוּבָה חִדּוּדִית, זֶה תְּשׁוּבָה אֲמִתִּית, אֲנִי אוֹמֵר לְךָ אֶת זֶה מֵהַלֵּב. אֲנִי מַרְגִּישׁ שֶׁכָּל הַיְּכֹלֶת שֶׁלִּי לְהַמְלִיךְ אֶת הַשֵּׁם בָּעוֹלָם וּלְהִתְחַזֵּק בְּיִרְאַת שָׁמַיִם וְלַחֲזֹר בִּתְשׁוּבָה, זֶה בִּגְלַל שֶׁיֵּשׁ לִי רַבִּי! בְּלִי רַב אֲנִי לֹא יָכוֹל לִחְיוֹת. אָז אֵיךְ אֲנִי אַמְלִיךְ אֶת הַשֵּׁם בְּלִי הָרַב קוּק? כָּכָה אֲנִי מַרְגִּישׁ, אֲנִי לֹא יָכוֹל

 

אָז אִם אֲנִי מְבַקֵּשׁ שֶׁהָרַב קוּק יִהְיֶה בָּרִיא, זֶה בְּעֶצֶם אֲנִי מְבַקֵּשׁ שֶׁיִּהְיֶה לִי אֶת הַמוֹרה דֶּרֶךְ שֶׁאֲנִי אוּכַל לְהַמְלִיךְ אֶת הַשֵּׁם. לֹא לִהְיוֹת מְשִׁיחִיסְטִים מְשֻׁגָּעִים! הָרַב קוּק זֶה הָרַב קוּק, בּוֹרֵא עוֹלָם זֶה בּוֹרֵא עוֹלָם. אֲבָל אֲנַחְנוּ – כָּל דּוֹר וָדוֹר יֵשׁ לוֹ אֶת הַמֹּשֶׁה רַבֵּנוּ שֶׁלּוֹ, "וַיַּאֲמִינוּ בַּיהוָה וּבְמֹשֶׁה עַבְדּוֹ". אֵין לָנוּ אֶפְשָׁרוּת לְהַגִּיעַ לְהַשָּׂגוֹת אֲמִתִּיּוֹת בְּלִי רַבִּי. הָרַבִּי שֶׁלָּנוּ שֶׁל עַם יִשְׂרָאֵל זֶה הָרַב קוּק.

אֲנִי יָכוֹל לְהַמְלִיךְ אֶת הַשֵּׁם? אֲנִי צָרִיךְ מִישֶׁהוּ שֶׁיְּלַמֵּד אוֹתִי, "יֵשׁ מֵאַיִן" "אֱמוּנָה". אֵיךְ הָרַב קוּק מְתָאֵר לְךָ כָּל דָּבָר בַּקְּדֻשָּׁה, אֵיךְ הָרַב קוּק מְתָאֵר לְךָ כָּל דָּבָר בָּאֱמוּנָה! לוֹקֵחַ אֶת כָּל גּוּף הָאָדָם, מַסְבִּיר לְךָ אֵיךְ זֶה מִשְׁתַּלְשֵׁל בָּרוּחָנִיּוּת. אֶתְמוֹל רָאִיתִי בַּסְּפָרִים שֶׁלּוֹ, מְדַבֵּר עַל הַחַמְצָן וְהַחַנְקָן – הַחַמְצָן קְצָת, הַרְבֵּה חַנְקָן – לָמָּה זֶה כָּכָה מִבְּחִינָה רוּחָנִית, אֵיךְ זֶה מִשְׁתַּלְשֵׁל. כָּל דָּבָר בָּעוֹלָם הוּא מַרְאֶה לְךָ אֶת הָאֱלֹהוּת שֶׁבַּדָּבָר הַזֶּה, "מִבְּשָׂרִי אֶחֱזֶה אֱלוֹהַּ".

אָז כְּשֶׁיֵּשׁ לְךָ רַבִּי כָּזֶה גָּדוֹל, אַתָּה לֹא יָכוֹל לִחְיוֹת בְּלִי אֱמוּנָה. הוּא מַזְרִיק לְךָ אֱמוּנָה! וְהַמְלָכַת הַשֵּׁם זֶה רַק בֶּאֱמוּנָה. אָז אֲנַחְנוּ, כֵּיוָן שֶׁאֲנַחְנוּ רַק מַמְלִיכִים אֶת הַשֵּׁם, וְהַכְּלֵי קִבּוּל הַיְּחִיד שֶׁלָּנוּ שֶׁלָּנוּ לְהַמְלִיךְ אֶת הַשֵּׁם זֶה הָרַבִּי, רַבֵּנוּ חִזְקִיָּהוּ דֹּב הַכֹּהֵן קוּק, אָז תְּפִלָּה עַל הָרַב קוּק הִיא קְשׁוּרָה לַתְּפִלָּה עַל הַמְלָכַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, כִּי הוּא ידות הַכֵּלִים שֶׁלָּנוּ לְהַמְלָכַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, ממילא ודאי שאֲנִי אֶתְפַּלֵּל עָלָיו.

אֲנִי מְבַקֵּשׁ שֶׁתְּפַרְסְמוּ אֶת מָה שֶׁאָמַרְתִּי עַכְשָׁו. תְּפַרְסְמוּ אֶת זֶה, אַל תִּפְחֲדוּ מֵאַף אֶחָד! כָּל מִי שֶׁאוֹמֵר עַל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה שֶׁזֶּה קִיצוֹנִיּוּת – הוּא רָשָׁע וְהוּא חָנֵף! זֶה הָאֱמֶת! הָרַב קוּק בָּעֶשְׂרִים וְאַרְבַּע שָׁעוֹת הָאַחֲרוֹנוֹת לִפְנֵי נְפִילָתוֹ עָשָׂה בֵּית דִּין. עַד הַיּוֹם אָמַרְתִּי אֲנִי מִסְתַּפֵּק אִם לְפַרְסֵם אֶת זֶה. עַכְשָׁו זֶה מַמָּשׁ לִפְנֵי רֹאשׁ הַשָּׁנָה, אֲנִי מְפַרְסֵם! מִי שֶׁרוֹצֶה עֵדִים – אֲנִי מֵעִיד לָכֶם, הָרַב אֶיתם וַיְנְבֶּרְג הָיָה שָׁמָּה, אַתֶּם יְכוֹלִים לִשְׁאֹל אוֹתוֹ, הוּא הָיָה מֵחַבְרֵי בֵּית הַדִּין.

הָרַב קוּק אָמַר: כָּל מִי שֶׁבִּטְבֶרְיָה יַעֲשֶׂה סִיּוּעַ לְחִלּוּל שַׁבָּת – לֹא מְשַׁנֶּה אֵיזֶה תַּפְקִיד הוּא, אוֹ בָּעִירִיָּה אוֹ בְּאֵיזֶה מָקוֹם אוֹ סְתָם בֶּן אָדָם – אוֹ מי שמסייע לַפְּרִיצוּת, יִתְקַצְּרוּ יָמָיו! וְאמר הרב, הוּא גּוֹרֵם לִי קִצּוּר יָמִים, וַאֲנִי אֶפְעַל לְמַעְלָה נֶגְדּוֹ! וְכָל מִי שֶׁיַּעֲשֶׂה לְמַעַן הַשַּׁבָּת וּלְמַעַן הַקְּדֻשָּׁה, יַאֲרִיכוּן יָמָיו בְּטוֹב וּשְׁנוֹתָיו בִּנְעִימִים!

לֹא לִתְפֹּס אֶת הַמִּלִּים שֶׁלִּי עַכְשָׁו: "הִנֵּה הוּא אוֹמֵר, הִנֵּה הוּא קִלֵּל". טפש מְטֻמְטָם! הַחִלּוּל שַׁבָּת שֶׁלְּךָ הוּא פִּי מִילְיוֹן מֵעֲשֶׂרֶת אֲלָפִים מִילְיוֹן קְלָלוֹת שֶׁאֲנִי אֲקַלֵּל! אַתָּה בְּעַצְמְךָ מְּקַלֵּל אֶת עַצְמְךָ בְּחִלּוּל שַׁבָּת! תַּפְסִיקוּ לִהְיוֹת מְשֻׁגָּעִים, תִּשְׁמְעוּ אֶת הָאֱמֶת מִמִּי שֶׁאָמְרָה.

אֲנִי לֹא אוֹמֵר אֶת זֶה לַצִּבּוּר פֹּה שכולם אהובים, יֵשׁ כַּמָּה מְשֻׁגָּעִים שֶׁרוֹאִים אֶת מָה שֶׁהוּא מַסְרִיט, וְאוֹהֲבִים לַעֲשׂוֹת עַל יְדֵי זֶה הַסתה. אֶחָד מֵהֶם, הַיָּדוּעַ הַמִּסְכֵּן הידוע מֵרְחוֹב הַשִּׁטָּה, אֲנַחְנוּ לֹא מוֹחֲלִים לוֹ לָאָדָם הַזֶּה שֶׁקִּצֵּר אֶת יָמָיו שֶׁל הָרַב קוּק. וַאֲנַחְנוּ בְּעֶזְרַת הַשֵּׁם נַעֲשֶׂה לְמַעַן אֲרִיכוּת יָמָיו שֶׁל הָרַב קוּק.