יבוא הג' ויכריע ביניהם – מאמר חובה לכל חסיד
חב"ד שאוהב את הרבי ורוצה ג' שלמויות
הקלפי ניצבת בחדר, מאחורי הפרגוד המורם, ועליה
מונחות ערמות של פתקי נייר קטנים. עבור האזרח מן השורה, הבחירה היא שאלה של
אינטרס, של הזדהות פוליטית או של נטיית לב רגעית. אך עבור האדם המאמין, ובפרט עבור
מי שגדל ומתחנך על ברכי תורתו והדרכותיו של הרבי מליובאוויטש, הכניסה אל מאחורי
הפרגוד אינה אירוע פוליטי גרידא – היא רגע של בירור רוחני, של חשבון נפש עמוק,
ומעל לכל, של העמדת ה"ביטול" והציות להוראותיו של נשיא הדור במבחן המעשה.
במערכת הבחירות הנוכחית, הדילמה המנסרת בחלל
עולמם של חסידים ותומכים רבים אינה פשוטה. היא מורכבת משלושה וקטורים רוחניים
ונפשיים המשכים לכיוונים שונים. ישנו הלב, הפועם בעוז ונוטה אל עבר פתקה של
"עוצמה יהודית"; ישנו המוח, השוקל ומנתח את פועלה של "הציונות
הדתית"; ומעל שניהם ניצב הציווי המוחלט, ההוראה הברורה שאינה משתמעת לשתי
פנים, המורה לפנות אל המפלגות החרדיות לדבר ה'. התוצאה היא מאבק פנימי עז, המזכיר
את הכלל התלמודי המוכר: "שני כתובים המכחישים זה את זה, עד שיבוא הכתוב
השלישי ויכריע ביניהם". במקרה זה, יבוא ה-ג' ויכריע.
הלב אומר בן גביר? יותר הצהרות ממעשים
אי אפשר להתעלם מהמשיכה הטבעית הראשונית של הרגש
לרוח שמביא עמו איתמר בן גביר. משנתו של הרבי בנוגע לשלמות הארץ אינה סוד; היא
נכתבה בדם ליבו ובשיחות קודש מיוסרות. אולם במבט מעמיק ואמיתי, מתברר כי מדובר
בתעתוע. המפלגה הזו אינה מייצגת ימין אמיתי על פי דעת התורה, אלא אידיאולוגיה של
ציונות ולאומנות – גישות שהרבי התנגד אליהן בתוקף משום שהן שמות את כוחם של
פוליטיקאים ויסודות חילוניים במרכז, במקום את ריבונו של עולם ותורתו. כאשר בוחנים
את המציאות בשטח, מגלים אצל בן גביר בעיקר הצהרות תקשורתיות ופחות מעשים בפועל.
חמור מכך, דרכו של בן גביר רצופה במעשים העומדים
בסתירה מוחלטת להלכה הפסוקה ולדעת הקודש. עלייתו התקשורתית להר הבית מהווה עבירה
חמורה על איסור כרת, כפי שפסקו גדולי ישראל מכל החוגים לאורך הדורות. מעבר לפן
ההלכתי, בן גביר מייצג "התגרות
באומות" – קו פעולה קיצוני ומסוכן שהרבי יצא נגדו פעם אחר פעם, בהדגישו שאין
לנהל מאבקים פוליטיים מיותרים שרק מגבירים את חמתם של הגויים ומסכנים חיי יהודים
בבחינת פיקוח נפש.
הרבי דרש התיישבות פעולות אמיתיות ללא הצהרות. אצל בן גביר כפי שאמר פטרונו לשעבר
מיכאל בן ארי 100 אחוז רעש 0 אחוז מעשים
הריחוק מרוח החסידות התבטא לאחרונה באופן הפגנתי
במיוחד: בעוד שאישים מהעולם כמו מייק האקבי ואפילו נשיא ארגנטינה מצאו לנכון
להגיע, לכבד ולעודד את הישיבות החרדיות הקדושות, בן גביר נמנע מכך בהפגנתיות.
במקום לחזק את מבצרי התורה האמיתיים, הוא בחר ללכת דווקא השבוע לישיבה חרדית-הסדר, כחלק מאותו קו המנסה לטשטש
את הגבולות שבין עולם התורה הצרוף לבין הממסד. חוסר הרצון שלו להתחבר לגרעין
התורני הקשה זועק לשמים. איננו שוכחים שדווקא רבותיו וסביבתו הפוליטית החזיקו לא
פעם בשנאה כבושה לחב"ד. זכורה היטב העובדה כי רבו המובהק, דב ליאור, סירב
בשעתו לגייר אדם שהסתובב עם כיפת 'יחי' משיחיסטית, וזאת בניגוד גמור לדעתו ההלכתית
של הפוסק החרדי הליטאי מנהיג דגל התורה הרב אלישיב שאחז שכן צריך לגייר וזעם על
הרב דב ליאור המזרוחניק שפגע במתגייר חב"דניק שמבטא את אמונתו בביאת
משיח בכיפת יחי. וזכור שהרב אלישיב אמר
שאותם אנשי מזרחי ספק אם הם מאמינים בביאת משיח לאחר שהפכו את המדינה למשיח. השנאה הזו קיימת ומבעבעת, ורק לפני הבחירות הם
מנסים לעבוד עלינו ולמכור לנו מצג שווא של אהבת חסידות.
המוח אומר סמוטריץ'? פתיחת החזית מול עולם התורה
מנגד, השכל התורני עשוי היה להביט אל עבר בצלאל
סמוטריץ' וסיעת הציונות הדתית, מתוך מחשבה שמדובר בגישה ריאלית המפתחת נקודות
יישוב ומקימה חוות ברחבי יהודה ושומרון. אך מה שוות כל אותן חוות חקלאיות ונקודות
התיישבות שהוא פתח, כאשר בידו השמאלית הוא סוגר ומקצץ את צינור החמצן הרוחני של עם
ישראל כולו?
בתקופה האחרונה חירף וגידף סמוטריץ' את הישיבות
הקדושות וקרא בפומבי לגיוסם של בני הישיבות לצבא. הרבי מליובאוויטש הסביר באינספור
שיחות כי לומדי התורה הם המגינים האמיתיים על ביטחון הארץ, וכי פגיעה במעמדם של
בני הישיבות או ניסיון לגייסם פירושם פתיחת החזית הפנימית לפני האויב. המחשבה
שניתן להחזיק את ארץ ישראל באמצעות כלי נשק בלבד, תוך פגיעה בלומדי התורה, היא
טעות אסטרטגית ורוחנית קשה. מי שמאיים על עולם התורה שמחזיק את המדינה, שומט את
הקרקע מתחת לכל הישג התיישבותי אחר.
הכתוב השלישי: יהדות התורה – הכי קרובה לדעת הרבי
וכאן אנו מגיעים אל נקודת האמת. נכון, נציגי
יהדות התורה (ג') הם בהחלט לא כוס התה הטבעית שלנו, ואדרבה – ישנם משקעים, חילוקי
דעות פנימיים והיסטוריה מורכבת שאין צורך להסתיר. אולם, כשבוחנים את המפה הפוליטית
מתוך משקפיים של תורה והלכה, פשוט וברור שזו הדעה והמפלגה הכי קרובה לרבי מכל
הבחינות האפשריות.
אל לנו לשפוך את התינוק עם המים ולהפקיר את
הציבור החרדי. אסור לשכוח את דפי ההיסטוריה: הנציגים החסידים היו היחידים שצעדו יד ביד עם הרבי ועם חב"ד
בתקופות הכי קשות והכי חשוכות, כמו במערכת הבחירות הסוערת של שנת תשמ"ט
ובמאבקים הגדולים על החסידות הם מסרו את הנפש נגד כל הפלגנים, כולל הרב מנחם פרוש
ז"ל שהתנתק מהרב שך למען כבודו של הרבי. בעוד שאחרים הפנו עורף, הממסד התורני
החרדי שמר על החיבור והערכה לרבי. תראו את העיתונות החרדית היומית כיום – עיתונים
כמו 'המבשר' ו'המודיע' מקפידים השכם והערב להביא דיווחים מחב"ד, להזכיר את
שיחותיו של הרבי ולהעניק לו את הכבוד המלכותי הראוי לנשיא הדור.
מנגד תראו באיזה זלזול בעיתוני המזרחי וגרורותיו היחס לרבי ולחב"ד וכיצד הם
מקדמים אג'נדות מסווכנות ליהדות כמו גיוס בחורי ישיבה גיורים מזוייפים עירוב בין
בנים ובנות שמים וארץ. לא לחינם 70 אחוז מהנוער שלהם עוזב את הדת ובשבילם זה שום
דבר העיקר שהבן משרת בצבא כמובן עם בנות בתוך הטנק ה' יצילנו.
גם במישור המעשי של השמירה על ארץ ישראל, העובדות
מדברות בעד עצמן. כיום, למעלה ממחצית מתושבי יהודה ושומרון נאחזים בקרקע דווקא
בערים וביישובים חרדיים. העשייה האמיתית לביצור ההתיישבות נעשית בשקט ובמסדרונות
השלטון על ידי הנציגים החרדים. זוהי עובדה מוצקת: אפילו נציגי 'דגל התורה' העבירו
לאורך השנים מיליארדי שקלים לטובת פיתוח ובנייה ביהודה ושומרון, ומרבית הבעיות
התקציביות והתשתיתיות ביו"ש נפתרות בפועל בזכות כוחם הפוליטי והשתדלנות של
הנציגים החרדים בוועדות הכנסת ובמשרדי הממשלה. כן סמוטריץ עושה מזה קמפיין בעזרת הגייסים
שרוצים שסמוטריץ יעלה ויהפוך את כל חב"ד לישיבות הסדר.
הקריטריון שהציב הרבי הוא חד וברור: יש להצביע
עבור המפלגה החרדית ביותר לדבר ה'. הרבי הדגיש שוב ושוב את הצורך בחיזוק
הנציגות התורנית המובהקת, זו שכל מהותה היא כפיפות מוחלטת לגדולי התורה ודאגה
לביצור חומות הדת, החינוך הטהור וקדושת עם ישראל. במיוחד היום שסיעת יהדות התורה היא בלוק
טכני חרדי לכל דבר. לאחר שמאיר פרוש עזב בטריקת דלת את אגודת ישראל אין סיבה לא
להצביע לג'. כל הצבעה אחרת היא תקיעת סכן בגבו של הרבי רח"ל.
יבוא הג' ויכריע ביניהם
ההכרעה הפוליטית אינה עימות בין הלב למוח, אלא
התעלות מעל שניהם אל עבר הציות להוראותיו של הרבי מליובאוויטש. הציות להוראה
להצביע למפלגה חרדית כדוגמת יהדות התורה (ג') הוא זה שמיישב את הסתירה הפנימית.
הביטול להוראת הרבי דורש מהחסיד לפעול לפעמים
בניגוד לנטיית הלב התר אחרי פתרונות הצהרתיים וסיסמאות לאומניות, ובניגוד לניתוח
השכלי המשלים עם פגיעה בלומדי התורה בשם ההתיישבות המעשית. זוהי ההכרעה האמיתית:
ההבנה שהברכה וההצלחה של עם ישראל ושל ארץ ישראל אינן תלויות במהלכים כוחניים או
צבאיים לבדם, אלא בראש ובראשונה בנאמנותנו לתורה, למצוותיה ולמנהיגי הדור.
בסופו של דבר, מאחורי הפרגוד, הלב והמוח מפנים את
מקומם לטובת האמונה הפשוטה והתמימה. כאשר היד מושיטה את פתק ה-ג' אל תוך המעטפה,
זו אינה רק פעולה אזרחית; זוהי הצהרת נאמנות והכרה בכך שדעת התורה היא המצפן היחיד
המנחה אותנו. יבוא הג' – ויכריע ביניהם.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.