מפלגות הציונות הדתית בזות לרבי ולחב"ד
ולהשקפתנו - הם צריכים אותנו לקולות בלבד
בשעה שמערכת הבחירות מתחממת והרחוב החרדי גועש,
שוב צפים ועולים הקולות המנסים להטות את לבבם של חסידי חב"ד לעבר מחוזות
זרים. מפלגות המכנות את עצמן "הציונות הדתית" או עוטות איצטלה של שמירת
הארץ, מנסות לצוד נפשות בתוך חסידות מפוארת זו, תוך שימוש בסיסמאות נבובות ובסילוף
שיטתו הקדושה של כ"ק אדמו"ר מליובאוויטש. אך האמת צריכה להיאמר בצורה
חדה וברורה, ללא כחל וללא שרק: חסיד חב"ד המחויב להוראות רבו, אינו יכול בשום
אופן לתת את ידו ומצאתו למפלגות אלו, ומקומו הטבעי והיחיד הוא אך ורק ברשימת יהדות
התורה ג' – לאור קריאת הרבי להצביע ל"מפלגה
החרדית ביותר".
כדי להבין את עומק השבר והסכנה הטמונה בהצבעה
למפלגות הציונות הדתית, יש לצלול אל שורש ההשקפה. מפלגות אלו אינות מייצגות רק
עמדה ביטחונית או פוליטית כזו או אחרת; הן מושתתות על תפיסה אידיאולוגית הרואה
במדינת ישראל ובמוסדותיה החילוניים משום "אתחלתא דגאולה". עבורן, עצם
קיומו של השלטון, גם כשהוא מתנהל בניגוד מוחלט לחוקי התורה, מהווה חלק מתהליך
רוחני מקודש.
כולל שה/שלטון נלחם בארץ ישראל, וראינו כיצד ר' חיים דרוקמן וכל הסובבים אותו נתנו
למדינה לבצע גירוש של 25 יישובים יהודים ועוד הר' דרוקמן היה האדמו"ר של
הציונות הדתית.
השקפה זו עומדת בסתירה מוחלטת לקו התקיף שהוביל
הרבי מליובאוויטש לאורך כל שנות הנהגתו. הרבי שלל לחלוטין כל ניסיון לייחס קדושה
דתית או אופי של גאולה למוסדות השלטון החילוני, וראה בציונות עצמה סכנה רוחנית
וגשמית לקיום היהודי. ההיסטוריה והעובדות מוכיחות כי הרבי נקט בקו שמרני וקנאי
מובהק: הוא נמנע בעקביות מלהוציא מפיו את צמד המילים "מדינת ישראל" ובחר
להשתמש במונחים כמו "ארץ הקודש" או "יושבי ארץ הקודש". הרבי
אף התנגד לשימוש בתארים ממלכתיים כגון "נשיא המדינה" ובחר בביטוי "פרזידנט"
לא לחינם גדולי התורה, ראשי הישיבות והאדמו"רים החרדים הגדולים ביותר הם אלו
שנהרו ל-770 וראו ברבי מגדלור של השקפה טהורה; הציונות הדתית, לעומת זאת, ראתה
בהשקפה זו איום ישיר על האידיאולוגיה שלה.
העדות הברורה ביותר לפער התהומי הזה היא היחס
לכבוד ליובאוויטש. היחידים שכותבים על הרבי בחרדת קודש אמיתית ומופלאה, מידי שבוע
בשבוע, הם אנשי העיתונות החרדית הממסדית, ובראשם "המודיע"
ו"המבשר" שמפיצים את מעיינות החסידות והרבי תופס מקום בראש. לעומת זאת,
בציונות הדתית מנשבת לא פעם רוח של זלזול ברבי ובתורתו, שורשיה מגיעים עוד מהעבר,
כאשר ר' צבי יהודה קוק דיבר והתבטא נגד הבעל שם טוב הקדוש ותלמידיו. אותה תנועה
שנלחמת כיום בעד הגיורים המזויפים והרס חומות ההלכה, אינה יכולה להתיימר לייצג את
דעת הקודש של מי שלחם מלחמת חורמה על תיקון חוק "מיהו יהודי".
כאן טמון גם עיוות החינוך המושרש בדתי-לאומי.
המערכת שלהם חינכה לשנאת החרדי "בטעם של פעם", תוך מתן עדיפות מעוותת
לפיה עדיף ילד שמחלל שבת רחמנא ליצלן, ובלבד ששירת בצבא והשתלב במערכת הממלכתית.
דרך זו הובילה, דא עקא, חלקים נרחבים מהנוער שלהם לחילון מוחלט – וכעת הם פועלים
בצורה הגלויה ביותר לנסות ולגרור גם את בחורי חב"ד אל תוך כור ההיתוך הזה.
מעבר לסכנה הרוחנית, קיימת כאן סכנה קיומית
מוחשית של פיקוח נפש. זעקותיו המפורסמות של הרבי על שלמות הארץ לא נבעו ממניעים
לאומניים או ציוניים, אלא מתוך פסק הלכה ברור בשולחן ערוך (סימן שכ"ט) העוסק
בהלכות שבת ופיקוח נפש: "גוים שצרו על עיירות ישראל". הרבי הסביר בנהמת
ליבו כי כל דיבור על מסירת שטחים, כל ויתור וכל חולשה מדינית מול אומות העולם,
מביאים באופן ישיר לשפיכות דמים ולסכנת חיים עבור מיליוני יהודים היושבים בארץ
הקודש.
בניגוד למצג השווא של המפלגות הסרוגות, הציבור
החרדי הוא זה שמיישב את מרחבי יהודה ושומרון לא פחות מהציבור הדתי-לאומי, ואף הרבה
יותר מכך – אלא שהוא עושה זאת בדרכו השקטה, בלי רעש וצלצולים תקשורתיים ובלי
התגרות שהרבי דיבר בחריפות מאד נגד זה. לולי היהדות החרדית והתמיכה החרדית המסיבית
ביו"ש, עם ישראל כבר לא היה שם מזמן. ראוי לזכור לטוב את נציג אגודת ישראל,
הרב מאיר פרוש, שבזכות פעילותו הכבירה והמסורה פורחת ההתיישבות ביהודה ושומרון זה
שנים רבות ועד עצם היום הזה.
והנה, דווקא מפלגות הציונות הדתית, בשל מחויבותן
למשחק הפוליטי הכלל-ישראלי ובשל היותן כבולות לקונספציות ממלכתיות, נסחפו לא אחת
לשותפויות פוליטיות שהובילו לפשרות הרסניות. הנציגים החרדים של יהדות התורה, לעומת
זאת, אינם שותפים לאותה "דת ממלכתית". הם אינם רואים בשלטון ערך מקודש,
אלא כלי בלבד. משום כך, עמדתם בנושאי ביטחון ושלמות הארץ נובעת אך ורק מתוך הציות
לדעת התורה ולחובת השמירה על חיי אדם, ללא שום מורא מפני "מה יאמרו"
בתקשורת או באקדמיה החילונית. הם השותפים הטבעיים והנאמנים ביותר לקו הבלתי מתפשר
של הרבי בנושאי פיקוח נפש.
אי אפשר להתעלם גם מחומת האש של החינוך, ומעל הכל
– מהשנאה התהומית שהם מגלים לעיתים קרובות כלפי עולם התורה והישיבות. ראשי הציונות
הדתית מצהירים במפורש ובגלוי על רצונם לגייס את כל בחורי חב"ד, רחמנא ליצלן,
ולסגור את רשת ישיבות "תומכי תמימים" הקדושה. חסידות חב"ד חרטה על
דגלה את החינוך הטהור, ללא פשרות וללא תערובת של תכנים זרים. מוסדות חב"ד
ובתי חב"ד ברחבי הארץ והעולם זקוקים למשענת פוליטית איתנה, כזו שתילחם על
עצמאות החינוך החרדי ותמנע כל ניסיון של משרדי הממשלה להתערב בתכני הלימוד או
להכניס רוחות זרות לתוככי כותלי התלמודי תורה והישיבות. בעוד שמפלגות הציונות הדתית
דוגלות מטבען בשילוב ובפתיחות למערכות הממלכתיות, הרי שיהדות התורה רואה בשמירת
התורה והמצוות ובביצור עולם הישיבות את חזות הכל. הנציגות החרדית של אגודת ישראל
היא היחידה שתעמוד כחומה בצורה מול הגזירות הרוחניות ומול הניסיונות לפגוע בתקציבי
עולם התורה.
בסופו של דבר, חסיד חב"ד אינו צריך להמציא
את הגלגל מחדש בכל מערכת בחירות או להיסחף אחר גלי פופוליזם חולפים. ההוראה שניתנה
על ידי הרבי ברורה וקבועה: יש להצביע עבור הרשימה החרדית ביותר, המחויבת לגדולי
התורה וליראת שמיים צרופה. הניסיונות להציג מפלגות סרוגות כאילו הן מייצגות את דעת
הרבי טוב יותר, הם מעשה רמייה רוחני. רק חיזוק של יהדות התורה (ג') יבטיח את המשך
קיומו ושגשוגו של הציבור החרדי כולו, ישמור על ביטחון יושבי הארץ מתוך פסק ההלכה
של פיקוח נפש, ויעמיד קו ברור וחריף מול השקפות לאומניות מסוכנות המאיימות על טהרת
הקודש.
כל חסיד חב"ד שמצביע ג' מקיים א הוראת הרבי
בפשטות ובפרט כיום שכל העתיד של ליובאוויטש בסכנה מבית ומחוץ שהציונות הדתית פועלת
לחסל לרבי את כל תומכי תמימים ולהפוך לישיבות הסדר כפי שכבר הצליחו רח"ל בכמה
מקומות. תתעוררו ולא תקנו את הפייק חב"ד בסכנה ארץ ישראל בסכנה ולא סמוטריץ
ובן גביר יצילו אותנו.
המאמר נכתב בהוראת רבנים בכירים באנ"ש
ומשפיעים לנוכח הסכנה האיומה
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.