מַעֲשֶׂה בְּחוֹב קָדוֹשׁ שֶׁנֶּעֱלַם
בְּכָל שָׁנָה, בְּעֵת פְּקֻדָּה,
יָצְאָה הַהַכְרָזָה הַחֲסִידָה:
"עִזְבוּ חֶשְׁבּוֹן, עִזְבוּ כָּל רָב,
הַהַצְבָּעָה הִיא חֹב וְצָו!"
כָּךְ נֶאֱמַר מֵעַל בָּמָה:
"קַדְּשׁוּ בָּזֹאת שֵׁם שָׁמַיִם בָּרָמָה!"
סִפְּרוּ לָנוּ שֶׁאֵין בְּרֵרָה,
שֶׁזּוֹ מִלְחֶמֶת הַתּוֹרָה,
שֶׁהַקַּלְפִּי הִיא מִזְבֵּחַ,
וּמִי שֶׁלֹּא יָבוֹא – סוֹרֵחַ.
לִמְּדוּ אוֹתָנוּ לְבַטֵּל
כָּל רֶגֶשׁ צַר, כָּל מַעֲקָשׁ,
וּלְהַגִּיעַ כְּאִישׁ אֶחָד,
לִמְחוֹת, לִלְחֹם וּלְקַדֵּשׁ.
וְהִנֵּה פִּתְאֹם, אֵיךְ נֶהְפַּךְ הַגַּלְגַּל?
הַחֹב הַקָּדוֹשׁ נִשְׁכַּח וְנִגְזַל.
פִּתְאֹם כְּבָר לֹא דָּחוּף לְהַצְבִּיעַ,
כְּשֶׁהַשִּׂנְאָה הַפְּרָטִית מַגִּיעָה.
עֶלְבּוֹן קָטָן, חֶשְׁבּוֹן אִישִׁי תְּהוֹמִי,
וְהָעִקָּרוֹן הַגָּדוֹל – נִהְיָה כֹּה סְתָמִי.
מִתְבָּרֵר שֶׁכָּל הַדִּבּוּרִים,
עַל מַעֲרָכוֹת וְעַל קְדָשִׁים,
תְּקֵפִים רַק כְּשֶׁזֶּה מַתְאִים
לְמִי שֶׁמְּנַהֵל אֶת הָעִנְיָנִים.
אַךְ כְּשֶׁנִּפְגָּע הָאֶגּוֹ קְצָת,
הַ"חֹב" בּוֹרֵחַ בְּאַחַת.
אֵיפֹה הַצִּוּוּי, אֵיפֹה הַמִּשְׁנָה?
הַכֹּל נִמְחַק בִּגְלַל טִינָה.
אֲבוֹי לָנוּ כָּךְ, מִזֶּה הַמַּחֲזֶה,
שֶׁזּוֹ הַהַנְהָגָה שֶׁלָּנוּ כַּיּוֹם הַזֶּה.

אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.