7 נקודות על "הדמוקרטיה המתגוננת" + נזיפה
כצפוי, סאמי אבו שחאדה הודיע על פרישה מההתמודדות בבחירות הקרובות, וחסך מעמית ושות' כתיבת פסק דין שהם ממש לא רוצים לכתוב. אמנם היוריסטוקרטים כבר הרגילו אותנו למצב שבו אין ערך למילה הכתובה בחוק, אבל מעניין לראות כיצד הגענו למצב הזה, ובמיוחד איך הגענו למצב שסעיף זה מופעל בעיקר נגד הימין הקיצוני (בן ארי, גופשטיין, מרזל), אבל לא נגד השמאל הקיצוני (בשארה, טיבי, יזבק, כסיף).
1. הלכת ירדור: הפעם הראשונה שבה נפסלה רשימה מלהתמודד בבחירות הייתה בשנת 1965, כשבית המשפט העליון אישר את פסילת רשימת הסוציאליסטים, שהייתה מזוהה עם אל-ארד, מהטעם שהיא שללה את עצם קיומה של מדינת ישראל. והוא עשה זאת בהיעדר חוק שמסמיך את ועדת הבחירות לפסול רשימות בשל האידיאולוגיה שלהן, תוך שהוא מפנה לרעיונות שהתפתחו בגרמניה לאחר מלחמת העולם השנייה.
2. כניסת כהנא לכנסת: כמעט עשרים שנה מאז לא הייתה פסילה נוספת של רשימה, ובאקדמיה נשמעה ביקורת חריפה נגד הלכת ירדור. ולכן בשנת 1984 ברק ושמגר אפשרו לרב מאיר כהנא ולרשימת כך להיכנס לכנסת, תוך שהם מצמצמים את הלכת ירדור.
3. סעיף 7א: הכנסת הגיבה, וב-1985 תיקנה את חוק יסוד: הכנסת והעניקה סמכות מפורשת לוועדת הבחירות המרכזית לפסול רשימות ששוללות את האופי היהודי והדמוקרטי ומסיתות לגזענות. בעקבות זאת, ב-1988 אישר בית המשפט העליון את פסילת רשימת כך, אבל לא אישר את פסילת הרשימה המתקדמת לשלום של מיארי, למרות שהיא ממשיכת דרכה של רשימת אל-ארד, שנפסלה בפרשת ירדור.
4. בשארה וטיבי: בשנת 2002 תוקן שוב חוק היסוד ונוספה עילה לפסילת רשימות או מועמדים שתומכים במאבק מזוין של מדינת אויב או של ארגון טרור נגד המדינה. התיקון נעשה על רקע נאומו המפורסם של בשארה בסוריה בתמיכה במאבק (מוקאוומה) של חיזבאללה בישראל, ועל רקע פעילותו הפוליטית של ח"כ אחמד טיבי כיועץ של ערפאת ועוד בתקופת האינתיפאדה השניה. אבל זה לא הזיז לאהרן ברק, שאישר את טיבי, את בשארה ואת בל"ד, וזרק עצם לימין ואישר גם את מרזל.
5. בן ארי וכסיף: בעוד שברק שמר על סימטריה שתכליתה אי-פסילת מועמדים מימין ומשמאל, חיות הפעילה אמת מידה מגמתית נגד הימין. היא הובילה לפסילת בן ארי ("הערבים הם אומה רצחנית"), אבל אישרה את עופר כסיף על שלל התבטאויותיו הקיצוניות.
6. אבו שחאדה: ספק אם על פי הדוקטרינה המשפטית, שכמעט ואינה מאפשרת פסילות, פסילת אבו שחאדה עומדת בסטנדרט שנקבע בעבר (נדרשת מסה קריטית של פרסומים והתבטאויות). על פרסום אחד אף אחד לא נפסל בעבר, ופסילתו היתה מחייבת שינוי בדוקטרינה המשפטית הנוהגת. אבל כנראה השילוב בין הטראומה של השבעה באוקטובר לבין הרכב שמרני יותר, שהוא כיום הרוב בעליון, ביחד עם שיקולים פוליטיים (איך נצא יותר שמאלנים מיאיר גולן ומבהרב-מיארה, שתמכו בפסילה?), הובילו לתוצאה חריגה שבה יש רוב בעליון לפסילת מועמד ערבי.
7. בעידן שבו לחוק אין כמעט משמעות, התוצאה של סעיף 7א היא העברת כוח הפסילה מחברי הכנסת אל שופטי בג"ץ, והם כמובן מוטים לשמאל. ולכן סעיף 7א כמעט תמיד יופעל באופן שמקפח את הימין הקיצוני בהשוואה לשמאל הקיצוני.
כדמוקרט, הייתי מעדיף מצב שבו מעמידים לדין פלילי מועמדים לכנסת אם התבטאו באופן גזעני או תומך בטרור, ולא יוצרים מנגנון שבו אליטות יוריסטוקרטיות הן אלו שמחליטות מי רשאי להתמודד בבחירות. ומחר, כמו שרמזו לכך פרופ' מדינה ופרופ' הראל, הם עוד יקבעו שרשימות שרוצות לעשות רפורמה במערכת המשפטת הרקובה של ישראל פוגעות "פגיעה קשה ואנושה בגרעין הערכים הדמוקרטים" ולכן יש לפסול אותן.
ולסיום - אני לא אהבתי את העובדה ששר במדינת ישראל, בן גביר, טוען בבג"ץ. למה שר צריך להשפיל ראש ולהתבטא באופן כנוע בפני שופטים כדי לשכנע אותם? אתה שר, ולא עורך דין. תתנהג כשר בממשלה שיש לה גאווה, ולא שולחת את השרים שלה להתחנן בפני שופטי בג"ץ!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.