אמונת חכמים בגור – האבולוציה בשלושה דורות*
הנה כתבה שהתפרסמה בהמודיע ביום שישי האחרון – בכוונה מחקנו את שם החסיד שנפטר – כי זה לא משנה כלל.
כל מי שנשאר שם ככה. אם לא כעת, אז לאט לאט. ואם לא הם – אז הנכדים שכותבים את הכתבות בהמודיע בזכרון להולכים.
בקטע הקריטי והחשוב ביותר על 'דבקות בלו"נ אצל כל רבוה"ק לדורותיהם'.
הקטע הלעוס, הדביק, המועתק מאחד לשני.
תקראו מה כותבים ולא תאמינו איך בשניים – שלושה קטעים מתארים בדיוק את המהפיכה העצומה שעושה הרבה שליטה בגער – מהפיכה שכמוה לא נהייתה מאז מהפיכת סדום.
פעם, דבקות בצדיק הייתה לקבל ממנו משהו. כמובן ברוחניות.
החסיד הישיש הזה שנפטר, עוד זכה לראות ולקבל אצל האמרי אמת פרי בשבת, חיוך מרבי, למרות שהוא כבר היה חלש, שבור וחולה, אפילו שמעו ממנו מילת חיזוק.
אצל הבית ישראל: קיבל בלי סוף דרבון בלתי־פוסק לסייע לזולת, לעזור לבחור מקרית צאנז, להתחזק בגדרי קדושה והתעניינות אינסופית.
אצל הלב שמחה: הארת פנים תמידית שהייתה שיעור באהבת ישראל, בשמחה קבועה, בלי לשים לב לייסורים.
הפני מנחם, לא הייתה פעם שהנפטר לא קיבל מילה חמה לצד התביעה להתעלות, קרא לו בכינוי חיבה ונתן לו תחושת קרבה – רבי שמדבר אליך.
ואז הגיע הלבהחל"ח דבוק בלו"נ של היום.
היום,
ההתקשרות נמדדת במה שהנפטר נתן לרבי.
לא מצפים שהרבי ייתן לך משהו. הוא ישב ארבע שעות, עם גב כפוף וגיבנת, על ספסל בלי משענת כדי לראות כלום מכל מקום. פשש.
הרבי לא אמור לתת לו כלום ושום דבר. ההתקשרות היום זה לתת. העמידה הממושכת עצמה הופכת להוכחה להתקשרות.
פעם שאלו 'מה קיבלת מהרבי בנסיעה. היום שואלים מה נתת לרבי'.
זאת אבולוציה. שינוי כיוון. אבל זה עוד לא הכל.
כי אז מגיע הקטע הבא, שהוא כבר אובדן דרך. וכאן כבר יש משהו עצוב ומסוכן הרבה יותר:
במסגרת ההתקשרות – החסיד הנ"ל טרח ונסע מעל גיל שמונים עד בני ברק, עם דלקת ריאות חריפה,
רק בשביל להפגין נגד שלמה אלבוים, או כל הפגנה אחרת על 'כבוד רבו' – משהו שלא שמענו עליו בגור עד היום.
הרביים הקודמים דיברו על רוחניות והעניקו רוחניות.
היום, במסגרת ה״התקשרות״, נכדים מתארים בסבא ישיש ממש, שנסע עד בני ברק להפגנה נגד מישהו – וזאת המעלה הכי חשובה.
זה כבר אובדן דרך והשחתת החינוך של הדור הצעיר - לגמרי.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.