על כח התפילה אין ויכוח, רבים וטובים עסקו בה ואין כל חידוש בדברים. פרשתנו 'ואתחנן' עוסקת בעניין התפילה כוחה ומשמעותה, ובכל זאת השאלה הכי קשה שמתעלמים ולא רוצים לעסוק בה, האם מותר לאדם לעבור על כל התורה כולה ורק להקפיד על תפילה וזה יעזור לו? ואין הכוונה כאן לבין אדם למקום, שאולי הקב"ה יסלח. שורות אלו מתרכזות בבין אדם לחבירו, האם המשך השנאה הפנים חרדית, ובעיקר ה'שנאת חנם' זו אשר שונאים את האחר רק מפני שהוא תלמיד של ראש ישיבה אחר או חסיד של אדמו"ר אחר, דבר שמוכיח כי הגענו לשפל הכי גדול, האם גם אז התפילה תעזור?
בשביל להצליח בתפילה ולהשיג את מה שאתה מבקש, קודם ולפני הכל חייבים לתקן בעניינים עיקריים כאלו שהם יסוד הרחקת השכינה מכלל ישראל וגורם שלא ניענה בתפילתנו. לשמור על חלילה לא לפגוע בשני בשלשת השבועות, ובכל השנה זה מותר, האם יש ערך לדברים כאלו? האם אנו אחראים למעשנו רק בזמנים מסויימים וכל השנה נחיה בהפקר ונעשה ככל שעולה על רוחנו?
במקום להטיף לתפילה - שהוא דבר חשוב מאוד - תטיפו לחזור לבסיס היהדות, להתנהגות נכונה ברוב התחומים, אני לא כותב כל התחומים כי זה כמעט ובלתי אפשרי, אבל אם נתקן את מה שצריך תיקון לא רק באלול בתחומים מסויימים ולא רק בשלשת השבועות בתחום מסויים, ולא רק בזמנים שאז מזכירים אותם, התפילה תתקבל ונזכה לגאולה, הקב"ה מצפה לתפילתנו אבל לפני כן הוא מצפה מאיתנו שלא נעבוד עליו ולא נרמה אותו, נאמין במה שאנו אומרים ולא רק במשך של שלשה שבועות
חיים שאולזון
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.