גם לסבלנות יש גבול

 

‏רבים שואלים אותי, מדוע אתה כועס? מדוע אתה מפלג? מדוע חיים, מדוע?

אז אני אספר לכם, 

אני האזרח שהלך לקלפי וראה כיצד הקול שלו מוחרם, אני הבוחר שגם אחרי שהוקמה ממשלה כאשר בחר אמרו לו שהיא לא לגיטימית.

אני הנהג באיילון שצפה במפקד תחנת תל אביב חוסם לו את הכביש

אני האם שפוצצו לה את השמשה על ראש ילדיה הצווחים, אני האזרח שהוכה בכביש בדגל שעליו מסרו נפשם דורות

אני הנידון ששמע את השופטים העריצים שלכם מתפייטים על טנקים ברחובות 

אני המילואימניק שצפה בגנרלים בדימוס מרטיטים פימותיהם על כל גבעה וקוראים למלחמת אחים

אני החמש בדת״ק שהביט במטוס מושבת כי הטייס החליט שהוא טוב ממנו, שדעתו היא זו שקובעת, אתה רק תעמיס כלב תעמיס

אני החייל בגולני שרץ על הגבעה כששמע שבספטמבר לא יהיה לו צבא, כי האדונים החליטו שחיי ילדינו הם קרדום להכות בו את הממשלה

אני האזרח בבארי שחיכה 8 שעות לצבא שבעים המיליארדים להגיע ולשווא חיכה

אני האם שזחלה מיבבת על דם ילדיה השחוטים ואיש לא בא להצילה ממעניה

אני איש הזק״א שליקט את שברי האנשים בתא הגזים בנובה

אני, אני הם השבבים שעפים כשאתם חוטבים עצים

אני זה שחמתו בוערת בו 

על מה שעשיתם לארץ אשר אהבתי, באדנות הדוחה שלכם, בהפקרות הבלתי נתפסת שלכם, בתיעוב האינסופי שלכם, בהיבריס הקטלני שגידלתם על חשבוני, לכו תוציאו הכסף לבנקים בחו״ל כאשר הבטחתם. לכו.

לעולם לא נשכח מה עשיתם בקיץ האחרון, לעולם. ראוי היה שתסתמו את הפה לשבעים שנה, אבל אתם לא יודעים לשתוק, או להתנצל או לאמר טעינו. אתם מומחים רק בלהכות על החזה שלנו. 

ראינו אתכם בקוצר ידכם

נגמרה המסיבה, המוזיקה שאתם שומעים זה רק הד חוזר, שום דבר לא ישאר כפי שהיה, אינכם ראויים להיות האליטה שלנו, אנחנו נמצא לנו אחרת ועד אז, לאף אחד לא אכפת מדעתכם יותר. 

נתראה בשש אחרי המלחמה, קיבלתם היום רק טעימה מהזעם והחימה שהעם הזה אוגר באצילות נפש שאין כדוגמתה עד לניצחון הפאקינג מוחלט

אה וכן, הסירו ידכם מאחינו ובנינו השומרים על הארץ, כי גם לסבלנות המופלאה שלנו יש גבול

חיים