מאת: חֲרֵדִי בְּעוֹלָמוֹ
בחיפה התרחש שוד. עבריין מוכר למשטרה תקף קשיש ברחוב וחטף מידו את ארנקו. השודד נמלט ובהמשך עצרה המשטרה את החשוד.
הדבר המזעזע שבעניין הוא (אם שוד קשיש לאור יום כשלעצמו, אינו מזעזע) שהאירוע התרחש במרחק מטרים ספורים מתחנת אוטובוס שהיתה מאוישת בממתינים רבים. אף אחד מהנמצאים בסביבה לא הושיט עזרה לקשיש הנשדד לעיניהם והשודד כל כך בטח בהימנעותם שבריחתו היתה לכיוון התחנה ומעבר לה.
איני דן את הממתינים שלא התערבו. בעבר היינו רואים מעשי שוד לאור יום בניו יורק והתברכנו בלבבנו שזה 'שם', 'אצל הגויים'. אצלנו, לא יעלה על הדעת שלא תושיט יד עזרה לנגזל מגוזלו (היה זה שנים רבות לפני שהתפרסמו מעללי גולדקנופ והגננות. באותם ימים רחוקים, היה בטוח כל ילד חרדי שאם חלילה יעז מישהו לעשוק גננות, הרי שכל היהדות החרדית, על מנהיגיה ורבותיה יצאו להגנת העשוק. היו ימים).
ולמה איני דן את האינם-מתערבים? ראשית, משום שאם למדתי משהו בעשרות השנים שאני כאן על הפלנטה הזאת, זה שלא תמיד ידוע לי הכל וגם דברים שנראים ברורים ומבוררים (כמו הדוגמה שהבאתי למעלה, למשל) עדיין תמיד יכול להיות שחסרה לך זווית ראיה. לא אחת קרה לי ששפטתי – לטוב או למוטב – מישהו או משהו וברבות הימים הסתבר לי שטעיתי בשפיטתי.
הפעם איני זקוק לניסיון רב שנים כדי להגיע למסקנה שאי אפשר להגיע למסקנה. גם צעירים ביחס יודעים שלפעמים אתה נמנע מלעמוד על זכותך, מחשש שאם תעשה כן, יבולע לך. לא 'אויבערחוכעם' אחד ניסה לעמוד על זכותו לחנות במקום 'שלו' וסיים בבית החיים. כיום אינך מעז לצפור למכונית שחוסמת את דרכך, מחשש שבהזדמנות זו תאלץ להיפרד משיניך, בהם השקעת סתימות וגשרים.
אעכו"כ כשאתה רואה מישהו שהוא אלים בוודאות - כמו שמישהו תוקף ושודד – מי יעלה על דעתו לעזור לנשדד? כמעט פטור-ממצוות תוכל לקבל אם תעשה כן.
הדבר היחיד שנותר לנו לעשות, הוא לבכות עם הנשדדים – ועם עצמנו. עם הנשדדים על מנת לחזק את רוחם ולהראות להם שלא מתוך אדישות לא נחלצנו לעזרתם ועל עצמנו , משום שאוי לנו שהגענו לימים שמקסימום גילוי האנושיות שאתה יכול לעשות, לא כולל את הצלת חברך מיד שודדו.
וכדאי ביזיון וקצף.
חרדי בעולמו
- - - - - - - - --
לא מוגה
להערות והארות ללא צרופות וללא לינקים:
haredibe@gmail.com
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.