המאבק על החנות באנטוורפן

 

מאת אנטוורפנאי

שמח באנטוורפן.

איני רב וגם לא מתיימר לחלוק על הגאונים האוסרים את החנות החדשה, אבל ישנם כמה שאלות פתוחות,

א, כל הסיפור עם חנויות הזהב בפליקנסטראט, הם של יהודים שלא מחפשים שותפים נכרים ואם כן זה רק עבור הערמה

ב, למה לא מפריע לרבנים התנהלות ה"שמירה" באנטוורפן? נערים בגדר תינוקות שנישבו באים תוך כדי חילול שבת לתוך אנטוורפן לאיזור היהודי בכדי לשמור עלינו, האם אי אפשר לשכור חברת שמירה של נערים כמו שפשווארסק עשו שאינם רוצים יהודים שיחללו חג ושבת בפתח בית המדרש???

ג, כל בר בי אנטוורפן יודע ש יהודי חרדי היה או גם עכשיו שותף פעיל במלון הילטון בעיר שפועל כל השנה גם שבתות וחגים, כנראה היה לו או יש לו כתב שותפות, זה לא מנע מנכבדי הקהילה לעשות שם שמחות, שזה ידוע ומפורסם בבעלות של שותף יהודי,

ג, המכתבים שמצטטים בשם גדולי ישראל שליט"א וזצ"ל , מדברים בפירוש על הערמה, ומכירת הרווחים לאינו יהודי בשביל להרוויח, פה הסיפור אחרת, בא יהודי אמנם מחלל שבת ופותח בשותפות 50% עם אינו יהודי שותפים פעילים, והוא רוצה קונים יהודים הולך להתייעץ עם רבנים ואמרו לו שיש אפשרות שבחוזה השותפות יסגרו שרווחי שבת וחג הם עבור השותף הנכרי, וכך עשו והרשמו את החברה אצל נוטריון שיש לזה תוקף משפטי, האם רק בגלל שהרב לייבוש פאדאווא שהוא רב של הקהילה המודרנית ערך את נוסח ההסכם, וכתב שההסכם הוא על פי הלכה יוצאים נגד זה הקהילה ה" חרדית", האם לא אכפת לרבנים איזה טובה יוצאת מחנות כזו אשר מספקת לחם כשר וכ' בחצי מחיר לציבור היהודי?? ירא הציבור וישפוט, שלא לדבר על כך שהרבנים מחו'ל בטח לא יודעים את כל הנתונים,

חוץ מזה שתלמידי חכמים אמיתיים פה בעירנו לא מבינים את הפסק שהוא נגד השו'ע הנ'ל

^אישראל ואינו יהודי שיש להם שדה או תנור או מרחץ או רחיים של מים בשותפות או שהם שותפין בחנות בסחורה ^באם התנו מתחלה בשעה שבאו להשתתף ^גשיהיה שכר השבת לאינו יהודי לבדו ^אאם מעט ^הואם הרבה ושכר יום אחד כנגד יום השבת לישראל לבדו ^ומותר ^זואם לא התנו בתחלה כשיבואו לחלוק נוטל האינו יהודי שכר השבתות כולם והשאר חולקים אותו ואם לא היה שכר השבת ידוע יטול האינו יהודי לבדו שביעית השכר וחולקים השאר:

הגה: ויש מתירין השכר בדיעבד אפילו לא התנו ^חוחלקו סתם (הרא"ש פרק קמא דע"ז ורבינו ירוחם חלק י"ב). ונראה לי דבהפסד גדול יש לסמוך עלייהו ויש אומרים שכל זה לא מיירי אלא בשותפות שכל אחד עוסק ^טביומו (בית יוסף), אבל כששניהם עוסקים ביחד כל ימי החול ובשבת עסק האינו יהודי לבדו מותר לחלוק עמו כל השכר דאינו יהודי ^יאדעתיה דנפשיה קא עביד ^יאואין הישראל נהנה במלאכתו בשבת כיון שאין המלאכה מוטלת עליו לעשות ומכל מקום לא יטול שכר שבת אלא ^יבבהבלעה עם שאר הימים (ר"ן סוף פרק כל כתבי וסוף פרק קמא דע"ז):

בברכת עושה שלום וכ