מאת: חֲרֵדִי בְּעוֹלָמוֹ
מאז שעמדה דעתי עלי הבנתי שאנחנו חיים בעולם בו האמת נעדרת כמעט לחלוטין. עולם הפוך כפשוטו: דברים חשובים אינם נידונים כלל והבלי הבלים ממלאים את רוב השיח החרדי, חדלי אישים מקבלים כבוד ושרים בפניהם 'ימים' וכדו' ות"ח מופלגים ויראים ספונים ואינם ידועים (או שידועים, אבל אין התייחסות אליהם), לא התאפקתי ובאחד הימים עליתי למו"ר (ש'אשם' לא במעט בפקיחת עיני , עם כל הצער הכרוך בכך) כדי לשאול אותו שאלה שלא הגעתי לפתרונה לבד.
וזו השאלה. אנחנו הרי רואים את העולם כמעט בהיפוך מוחלט ממה שרואים אותו כל הסובבים אותנו (הוא ממשיך לכהן ברמה מכובדת מאוד. אני לא שרדתי את זה ופרשתי בשיאי...). מה אנחנו עושים עם 'עולם הפוך ראיתי' של יוסי בריה דר' יהושע (ב"ב י:)? מילא האחרים, כשיעלו למעלה יופתעו לגלות שעולם האמת הפוך מהעולם כאן 'עליונים למטה ותחתונים למטה', אבל אם כנים אנחנו בראייתנו את הדברים, איזה עולם הפוך אנחנו נראה? אולי גם אנחנו רואים 'עולם הפוך' במובן מסויים?
שאלה/קושיא/פירכא* זו טרדה אותי שנים לא מעטות, עד ששטחתי אותה בפני מו"ר. כרגיל, הופתעתי מתשובתו הכל כך פשוטה ובהירה "עולם הפוך, אינו הפוך ממה שראה כשהיה למטה, אלא כפשוטו עולם הפוך". כלומר, שאנחנו רואים כאן עולם הפוך וכשנגיע למעלה נראה שאכן צדקנו. כמה פשוט.
לאחרונה יצא לי לפגוש יהודי יקר. התפתחה שיחה והלה סיפר לי שלפני כמה חודשים הוא עבר אירוע מוחי קשה, שכרוך בשיתוק כללי. בעז"ה, באופן פלאי, אחרי שיקום של חודשיים בבית לווינשטיין ברעננה, החל ללכת ולדבר מעט. תיאור סבלותיו היה קשה מנשוא. הלב התפלץ ממה שהאוזניים שומעות. לפתע החל האיש לבכות "אתה לא יודע מה עברתי שם בבית לווינשטיין, זה דבר שאי אפשר לתאר בכלל, זה אובדן צלם אנוש. אנשים זרוקים שם כמו פסולת אנוש. אחד קטוע כל גפיו, אחר שבור בצורה שעדיף שלא אתאר לך. אתה לא מבין איזה סבל יש בעולם. אתה לא יכול לתאר לעצמך כמה כאב וסבל סובלים שם אנשים" והחל לבכות בכי תמרורים בלתי נשלט. מידי פעם הצליח לומר "הם סובלים שם. הם סובלים! מה אני והפגיעה שלי לעומתם?? כלום וגורנישט. הם סובלים" ושב למרר בבכיו. שהיתי איתו עד שבכיו שכך ושוחחנו מעט.
לפני שהלכתי, חיפשתיו כדי לקחת ממנו שלום. הוא התנצל בפני על שהכביד עלי בשיחתנו "אם ידעתי שככה אכביד עליך, לא הייתי פותח בשיחה איתך, אני לא יודע למה דברתי, תסלח לי" וכו'.
מדובר בנהג מונית, גלוח וכרסתן, שרובינו היינו מתייחסים אליו כאל אדם מהעשירון התחתון בסולמנו. האיש בכה בכי תמרורים, לא על עצמו, אלא על כאבם של אחרים! אפילו בשעה שהוא נאבק להצליח להזיז רגל אחר רגל, מה שכואב לו זה סבלם של אחרים!
איפוא אני ואיפוא הוא?? הלוואי שהייתי מגיע לעשירית המדרגה שלו.
מקרה אחר שהתוודעתי אליו וזעזע אותי עד עמקי נשמתי. בארה"ב נשפט למוות רוצח שהרג את בנם יחידם של זוג מבוגרים. לא אתיימר להבין את גודל הכאב ושבר הלב של זוג מבוגר שבנם יחידם נרצח. עולמם פשוט חרב עליהם.
הזוג המדובר עבר תהליך רוחני ונפשי והגיע למצב שהם מחלו מחילה גמורה לרוצח! לא מענייני הוא שהדרך שלהם להגיע למחילה היתה דרך יש"ו. בתכלס הם הגיעו למצב שהם מחלו מחילה גמורה!! איך אני יודע שזו מחילה גמורה? הם מתכתבים עם הרוצח (שעבר תהליך במקביל להם), מבקרים אותו ואף הגישו ביחד בקשה לבית המשפט לחון אותו. שיהיה ברור. מדובר בגויים!
אין לי מילים להביע את הזעזוע הנפשי שעבר עלי. אני רואה בעצמי כאיש מחלן-יחסית. לפעמים תמהים מכירי, איך מחלתי לאנשים שהקדישו תקופה מחייהם בשביל להזיק לי כמה שיותר. ב"ה אין לי בליבי עליהם מאומה. אדרבא, כלפי חלקם יש לי אפילו הכרת הטוב,שבזכות רדיפתם אותי, זכיתי לדברים שלא הייתי זוכה להם אלמלם. המחשבה על עצמי כאיש שלמד להפוך טבעו ולא רק שלא מחפש לנקום במשנאי ומרדפי, אלא למחול להם בליבי פנימה, הוסיפה איכות חיים לחיי שלי.
מאז התוודעתי לסיפר הנורא שלעיל, אין לי מנוח. לא יכול לתאר או לקלוט כמה דרך עוד עלי לעבור, כדי להשתוות לזוג גויים אמריקאיים.
איפוא אני ואיפוא הם?? הלוואי שהייתי זוכה להיות במאית המדרגה שלהם.
וסביבי אני רואה אדמו"רים ומכובדים שלא מפסיקים לריב ולהזיק ולהציק, על שטויות במיץ עגבניות. כאן רבים אחים, שם רבים גיסים והעולם שלנו כולו אפוף קנאה ושנאה. על מה? על הבל הבלים.
איפוא אני ואיפוא בני מעלה אלו??!!
עולם הפוך ראיתי.
חרדי בעולמו
* למשכיל המעיין. אם נרצה להתעקש ולהבין את הדברים בשטחיותם, נצטרך להניח שבעולם האמת יש מושג של כבוד (שזה היפך השכל, מחמת שכבוד הוא המשקל שהזולת נותן לך) וגם שהחידוש הוא שבעולם האמת הכבוד לא נמדד לפי עוני ועושר. שזה היפך השכל בכפלי כפליים. גם מחמת שעושר ועוני אינם חלק ממהות האדם וגם שאינו בידו וגם שאינם טוב במהות (ואדרבא, העני יותר קרוב להכנעה ולקרבתו ית').
כדי לאפשר לקרוצי חומר להתייחס אליו יתברך,
ברא הקב"ה את מושג הכבוד.'טוב יצר כבוד לשמו'. 'שם' הוא הדרך של הזולת
להתייחס לדבר המהותי. כשנוצר האדם הוצרך לקרוא לדברים בשמות, כי למהותם אין צורך
בקריאת שם.
ולכן השם 'הראשוני' הוא 'אהיה.אשר. אהיה'.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.